רע"א 1710/99 יוסף הדר נ. יעקוב סקולר

רעייתו של המבקש, מרים הדר ז"ל, הגישה תובענה בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כנגד המשיבים לקיום חוזה שנחתם בינה ובין המנוח ברוך סקולר ז"ל, אביהם של המשיבים (להלן: המנוח), לפיו מכר לה המנוח זכויות בחמש חברות "גוש חלקה". עם פטירת התובעת, נכנס בעלה, המבקש, בנעליה ובא כתובע במקומה.

במהלך הדיון התבקש בית-המשפט המחוזי לצוות על גילויין של תרשומות שערך עו"ד ספיר, מי שהיה עורך-דינו של המנוח וטיפל בעזבונו. בתרשומות אלו, לטענת המבקש, יש כדי להפריך את טענת המשיבים, לפיה החוזה הינו למראית-עין בלבד. המשיבים התנגדו לגילוי התרשומות בטענה לחיסיון עורך-דין - לקוח.

המבקש העלה טענות שונות כנגד טענת החיסיון. בין היתר, טען כי בין הצדדים חל הסכם דיוני, לפיו יש לגלות כל ראיה המסייעת בחקר האמת; כי החיסיון החל על יחסי עורך-דין - לקוח אינו מוחלט ואינטרס גילוי האמת גובר עליו; וכי המשיבים בהתנהגותם ויתרו על החיסיון כאשר גילו, באותו תיק, מסמכים אחרים שנערכו בין עו"ד ספיר והמנוח.

בית-המשפט המחוזי (השופט ד"ר גבריאל קלינג) דחה את טענותיו של המבקש והותיר את החיסיון על כנו. בית-המשפט המחוזי הסכים כי לקוח המוותר על חסיונם של חלק מהמסמכים אינו יכול לטעון לחסיונם של מסמכים אחרים שהוכנו לצורך אותו עניין. עם זאת, קבע בית-המשפט, כי המסמכים שגולו על-ידי המשיבים גולו במסגרת תיק משפטי אחר, תיק העזבונות של המנוח, ועל-כן אין לראות בכך ויתור על החיסיון החל על המסמכים הנוגעים לתיק הנוכחי.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור. החלטתי לדון בבקשה זו כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

המבקש חוזר בבקשתו על הטענות שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. טענתו המרכזית היא כי בית-המשפט המחוזי טעה טעות עובדתית וגילוי המסמכים המהווה ויתור על החיסיון נעשה גם במסגרת התיק הנוכחי. מכאן, שיש להחיל את ההלכה הקובעת כי ויתור על החיסיון לגבי חלק מהמסמכים ועשיית שימוש בהם מהווה ויתור על החיסיון המוטל על כל המסמכים הנוגעים באותו עניין.

המשיבים בתגובתם אינם מכחישים את הטענה בדבר גילוי המסמכים במסגרת התיק הנוכחי. עם זאת, טוענים המשיבים, אין זה סביר לקבוע, כי משגילו מסמכים אחדים, ויתרו על חיסיון התיק כולו.

כשלעצמי, ספק בעיניי אם גילוי מסמכים בתיק משפטי אחד אינו מהווה ויתור על החיסיון החל על כל המסמכים הנוגעים לעניין כאשר מדובר בתיק משפטי אחר. אולם, במקרה שלפנינו שאלה זו כלל אינה עולה. מעיון במסמכים שהוגשו לבית-המשפט עולה, כי תצהיר גילוי המסמכים של המשיבים, שניתן במסגרת התיק הנוכחי, מגלה מסמכים מתוך תיקו של עו"ד ספיר, ללא קשר לתיק העזבונות. במקרה מעין זה, וודאי שאין להתיר למשיבים לוותר על החיסיון בגלותם טפח ולמנוע מהצד שכנגד לגלות טפחיים, בטענת חיסיון.

החיסיון קיים כל עוד הלקוח עצמו שומר על סודיות המסמכים שנערכו במסגרת קשריו עם עורך-דינו. החיסיון אינו יכול לשמש ללקוח מגן, המאפשר לו למסור מקצת המסמכים, תוך הסתרת התמונה המלאה מיריבו. עקרון זה נקבע כבר בע"א 50/66 קלבר נ' קרן , פ"ד כ(2) 266, וזוהי ההלכה הנוהגת כיום (ראו, למשל, רע"א 1863/98 י. מזרחי קבלנות כללית בע"מ ואח' נ' סלנט (לא פורסם)). מרגע שויתר הלקוח על החיסיון וחשף מקצת המסמכים שהוכנו במסגרת התייעצויותיו עם עורך-דינו, אין הוא רשאי עוד לטעון לחיסיון המסמכים האחרים, שהוכנו באותו עניין עצמו.

אשר-על-כן, אני מקבלת את הערעור וקובעת כי יש לגלות את התרשומות הנדונות.