רע"א 1767/04 יעקב טוויל נ. סולל בונה בע"מ

1.בחודש מרץ 2003 התקשרו המבקשים עם המשיבה בהסכם לרכישת דירה, בבניין שהמשיבה עתידה הייתה להקים בשכונת הר חומה. לבד מהמבקשים, התקשרו עם המשיבה ארבעה רוכשי דירות נוספים. לאחר שהוחל בבנייה, התברר למשיבה, לטענתה, כי תכנית הבנייה המקורית אינה בת ביצוע, כיוון שעלויותיה עולות באופן ניכר על האמדן הראשוני. כיוון שכך, ערכה המשיבה תכניות בנייה חדשות, השונות מהתכניות הקודמות, ובינתיים גם הגישה אותן לאישור מוסדות התכנון. ארבעת רוכשי הדירות הנזכרים הגיעו להסכמה עם המשיבה לגבי רכישת דירות חלופיות אשר ייבנו על פי התכנון החדש. ואולם, בכל הנוגע למבקשים, לא עלה בידי המשיבה להגיע להסכמה אשר תשחרר אותה ממחויבותה לבנות על פי התכנית המקורית. המבקשים עומדים על קיום ההסכם המקורי עם המשיבה, ועל בניית הדירה נשוא ההסכם עם המשיבה בדיוק כפי שסוכם בתחילה. זאת, חרף מוכנות המשיבה להעמיד לרשותם כל דירה אחרת בפרוייקט, או לבטל את ההסכם שנכרת עמם, להשיב להם את כספם ולהתדיין עמם בשאלת הפיצוי המגיע להם- הכל לפי בחירת המבקשים. ביום 22.12.03 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבה לאכיפת ההסכם שכרתו עמה. במסגרת תביעתם, הגישו בקשה לצו מניעה זמני האוסר על המשיבה לבנות את הבנין שבו הדירה שרכשו, שלא בהתאם לתכניות המקוריות. בקשתם זו נדחתה על ידי בית המשפט קמא (כבוד השופטת א' אפעל-גבאי), ומכאן הבקשה לרשות ערעור. דין הבקשה להידחות.

2.בבקשתם לפניי, כמו גם בבקשתם בבית המשפט המחוזי, לא צירפו המבקשים את ארבעת רוכשי הדירות כמשיבים. רוכשי דירות אלה, בניגוד למבקשים, הסכימו לקבל מהמשיבה דירות חלופיות עקב השינוי בתוכניות הבניה. ברי, כי מתן צו המניעה הזמני המבוקש, ישפיע ישירות על רוכשים אלה, המצפים לבניית דירותיהם, על פי התוכניות החדשות. לכאורה, הנזק לרוכשים אלה - גלוי על פניו. תקנה 362(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת, כי בבוא בית המשפט להחליט בדבר מתן סעד זמני, עליו להביא בחשבון שיקוליו, בין היתר, את הנזק שעלול מתן הסעד לגרום לאדם שאינו צד לתובענה, וכן ליתן דעתו למידת הפגיעה שייצור הסעד. במקרה דנא, מתן צו מניעה זמני עלול להביא לכך המשיבה לא תוכל לעמוד בהתחיבויותיה כלפי אותם ארבעה רוכשי דירות. משאלה לא צורפו כמשיבים להליך שנקטה המבקשת בבית משפט קמא, לא היה מנוס מדחייתה של הבקשה לסעד זמני.

3.נוכח האמור לעיל, הבקשה לרשות ערעור נדחית, וכך, כמובן, דינה של הבקשה לסעד זמני בגדר הבקשה לרשות ערעור. ראוי שהצדדים יגיעו להסדר מוסכם בדבר הפיצוי המגיע לכאורה למבקשים (בין בעין ובין בכסף) באופן שלא יהא צורך בניהול הליך משפטי בעניין.

בנסיבות העניין לא יעשה צו להוצאות.