פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1772/14
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקשת:
מועצה מקומית ראמה
נ ג ד
המשיבות:
1. ג.א מהנדסי הצפון בע"מ
2. החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ
3. כחלית ניהול פרויקטים בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי תל אביב מיום 17.02.2014 בת"א 25339-07-12 שניתנה על ידי כבוד השופט
ד' אבניאלי
בשם המבקשת:
עו"ד בלאל פראג
החלטה
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד"ר ד' אבניאלי ) בת"א 25339-07-12 מיום 24.12.2013, לחייב את המבקשת בהוצאות בגין אי התייצבות בא כוחה לקדם משפט ולהתנות את קיום קדם המשפט הנדחה בתשלום ההוצאות. כמו כן מכוונת הבקשה כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.2.2014 שלא לבטל את החלטתו מיום 24.12.2013.
1.
בא כוח המבקשת, מועצה מקומית הנמצאת בתוכנית הבראה, לא התייצב לקדם משפט במסגרת תביעה שהגישה המשיבה 1 כנגד המבקשת. לדיון התייצבו באי כוח המשיבה 1 והמשיבות 3-2, שביחס אליהן הוציאה המבקשת הודעות צד ג'. לטענת בא כוח המבקשת, הוא לא התייצב לדיון בשל מחלתו באותו יום לגביה הציג אישורים. השופטת אבניאלי חייבה את המבקשת בהוצאות לטובת כל אחד מבעלי הדין בסך 4,000 ש"ח, בסך הכל 12,000 ש"ח. עוד ציינה השופטת אבניאלי בהחלטתה מיום 24.12.2013 כי "תשלום ההוצאות הוא תנאי לקיום הדיון הנדחה ואם לא תשולמנה תוך 30 יום מהיום יהיו הצדדים זכאים לעתור לסעדים המתחייבים מכך". ביום 17.2.2014, נדחתה בקשת המבקשת לביטול ההחלטה מיום 24.12.2013, מהטעם ש"עם כל ההבנה לעובדה שב"כ המבקשת טוען כי נבצר ממנו להתייצב מסיבות שאינן תלויות בו, לא מצאתי מקום לבטל את החיוב בהוצאות, לאור התנגדות המשיבים והנזק שנגרם להם, כמפורט בתגובותיהם לבקשה".
כנגד החלטות אלה מכוונת הבקשה שלפני. המשיבות, למעט משיבה 3, הודיעו לבית משפט זה כי לא יהיו נכונות לדחות את תשלום ההוצאות לסיום ההליך.
לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
2.
באשר לטענות המבקשת כנגד עצם חיובה בהוצאות בגין אי התייצבות בא כוחה; אין אפשרות להיזקק לטענות אלה נוכח הוראת סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות בהן לא תינתן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו ), הקובע כי לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בנוגע ל"החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו ".
3.
שונה המצב לעניין התניית המשך הדיון בתובענה בתשלום ההוצאות לאלתר, שאז לא מדובר בחיוב בהוצאות אלא בהטלת מגבלות מהותיות על זכות הגישה לערכאות, באופן שעלול לנעול את דלתותיו של בית המשפט בפני מתדיין, ומשום כך בנסיבות האמורות לא חלות לטעמי התכליות המונחות בבסיס הצו, שלכל אורך הוראותיו עושה הבחנה עקרונית בין סוגי החלטות שלגביהן לא יגרם נזק לבעל הדין אם זה ישמור את השגותיו לערעור הכולל על פסק הדין, לבין סוגי החלטות שעשויות לפגוע בבעל הדין באופן קשה אם יאלץ להמתין לגביהן לערעור הכולל על פסק הדין.
4.
אכן, בית המשפט מוסמך להטיל הוצאות משפט, בין היתר, ככלי לייעול ההליכים המשפטיים ולשם מניעת זלזול בבעלי הדין האחרים ובבית המשפט. ודוק, בית משפט זה עמד לא אחת כי על בית המשפט להימנע מהתניית המשך הדיון בהליך גופו בתשלום ההוצאות לאלתר. נקבע כי התניה שכזו מגבילה באופן לא מידתי את זכות הגישה לערכאות [ראו והשוו: החלטת השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ברע"א 7074/09 קאולה נ' ידגר (25.8.2010), פסקה 11]. על בית המשפט להבחין בין סמכותו העקרונית לחייב בעל דין בהוצאות לבין תשלום ההוצאות בפועל וגבייתן. בית המשפט אינו מוציא לפועל ואינו גובה ועל כך יש להקפיד. בנסיבות העניין דומה כי יש טעם נוסף שלא להתנות את המשך הדיון בתשלום ההוצאות נוכח תוכנית ההבראה שנבנתה עבור המבקשת. לאור שיקולים אלו התלבטתי שמא יש מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. אלא שלאחר ששקלתי בדברים הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבותיו של עניין זה אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, שהינה בעיקרה החלטה דיונית, משני טעמים עיקריים: הראשון , גם אם אין להקל ראש בחיוב בסכום הוצאות של 12,000 ש"ח, ספק אם יש בו כדי להגביל את זכות הגישה לערכאות או כדי לערער את הליכי הבראתה של המועצה המקומית. השני , תוצאות ההתניה האמורה טרם התבהרו, שכן כל שבית המשפט קבע הוא כי הצדדים יוכלו לעתור לסעדים על פי דין ככל שלא ישולם סכום ההוצאות.
5.
אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות בערכאה זו.
ניתנה
היום, כ"א באדר ב' תשע"ד (23.3.2014).
ש ו פ ט