רע"א 1781/09 בנק לאומי למשכנאות בע"מ נ. עו"ד צבי רוזנברג ,כונס הנכסים מטע

בקשה זו הועברה לטיפולי ביום 2.4.2009 ועניינה בהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' צבן ) לדון בבקשה שהגישו המשיבים 4 (להלן – המשיבים ) כבקשה למתן הוראות במסגרת תיק פש"ר 4202/07 הנוגע ל-26 חברות מקבוצת חפציבה.

1.

בקשתם של המשיבים היתה כי ייקבע שתשלומים ששולמו בגין הלוואה שנטלו מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: המבקש ) כנגד משכנתא, עבור דירה שרכשו מחברת חפציבה בניה פיתוח והשקעות בע"מ (להלן – חפציבה ), ייחשבו כתשלומי "מקטע שני" על פי הגדרות המפקח על הבנקים במכתבו מתאריך 21.8.2007. הגדרות אלה ניתנו בעקבות הסדר שהושג בין רוכשי הדירות בפרויקט "פנינת חפציבה", כונס הנכסים והמנהל המיוחד לפיו הפרויקט לא ייבנה ורוכשי הדירות בו יקבלו החזר של הכספים ששילמו לחשבון הליווי או שלגביהם יש בידם ערבויות לפי חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974 (המקטע הראשון והשני). עוד הוסכם כי בכפוף לקיומם של תנאים מסוימים, יושבו גם 70% מכספי המקטע השלישי. לטענת המשיבים, הם שילמו לחפציבה חלק מן המחיר החוזי של הדירה – סך של 415,000 ש"ח – באמצעות ההלוואה שנטלו מן המבקש ובדיעבד גילו כי כספים אלה שולמו לחשבון עסקי של חפציבה ולא לחשבון הליווי של הפרויקט, כפי שסברו. המשיבים טוענים בבקשה למתן הוראות כי המבקש הוא שהעביר את הכסף לחשבון העסקי של חפציבה ולא לחשבון הליווי בהסתמכו על מכתב שנשלח למבקש על ידי חפציבה ובניגוד למסמכים שהועברו על ידם למבקש אליהם צורף נספח הליווי, כשהוא מלא וחתום.

2.

המבקש התנגד לדון בבקשה במסגרת הליך של בקשה למתן הוראות וציין כי השאלה העולה בבקשה למתן הוראות הינה שאלה סבוכה, בעלת השלכות רוחב על זכויות המבקש ולכן איננה מתאימה להתברר במסגרת הליך זה, האמור להיות הליך קצר ותמציתי. המשיבים וכן המנהל המיוחד סברו מנגד כי המחלוקת העובדתיות שבין הצדדים ממוקדות ומצומצמות וניתן להכריע בהן באמצעות חקירת מצהירים ובירור עובדתי קצר ובית המשפט המחוזי קיבל את עמדתם וקבע כי הבקשה תידון במסגרת הליך של מתן הוראות בתיק העיקרי, בציינו כי לבית המשפט של פירוק שיקול דעת רחב להחליט האם לברר מחלוקת המובאת בפניו במסגרת בקשה למתן הוראות, או להעבירה לדיון בפסים רגילים. בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי במקרה דנן נתקיימו התנאים הדרושים לצורך הכרעה במחלוקת במסגרת הליך של מתן הוראות: בירור המחלוקת בין המשיבים למבקש דרוש לצורך מתן הוראות במסגרת הפרויקט הרלבנטי ויישום ההסכם שהושג בין בנק אדנים ובין המנהל המיוחד וכונסי הנכסים של הפרויקט ואין זה משנה מי יזם את ההליך (בהתייחסו לעובדה שהמשיבים-הרוכשים הם שיזמו את ההליך ולא בעל תפקיד בפירוק). כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי המחלוקת בין הצדדים איננה מחייבת בירור עובדתי מורכב, כי ניתן להכריע בעובדות בדרך פשוטה וקצרה וכי בניהול ההליך בדרך של מתן הוראות לא ייגרם עיוות דין ופגיעה בזכויות דיוניות ומהותיות של המבקש.

3.

בבקשת רשות הערעור שבפני טוען המבקש כי בית משפט קמא שגה בהחלטתו באלה:

ראשית, מכתבו של המפקח על הבנקים עליו מבססים המשיבים את בקשתם למתן הוראות אינו מקנה עילת תביעה למשיבים, ואין הוא אלא הבעת דעה מצד המפקח על הבנקים לגבי "אב טיפוס" של מקרים בהם ניתן לייתר הליכים משפטיים במחלוקת מסוימות, בהן מעורבים גם הבנקים. על כן, ככל שבקשת המשיבים אינה נסמכת על הוראת חוק או על עילה אחרת המוכרת בדין, היא נעדרת עילה ויש לסלקה על הסף.

שנית, בית משפט של פירוק איננו בית המשפט הראוי לדון במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים, משום שהחברה בפירוק ו/או בעל תפקיד בפירוק אינם צד לבקשה ומדובר במחלוקת בין שני "צדדים שלישיים" לפירוק. עוד טוען המבקש כי הבקשה למתן הוראות איננה כוללת כל עתירה להוראות ביחס לבעל תפקיד בהליך הפירוק וגם בכך יש כדי ללמד שההליך שננקט אינו מתאים.

שלישית, בקשה למתן הוראות איננה ההליך הראוי במקרה דנן משום שבירור המחלוקת בין הצדדים בדרך זו יפגע לטענת המבקש בזכויותיו. לגישתו נדרש במקרה זה, בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, בירור עובדתי מורכב שלא ניתן לנהלו במסגרת בקשה למתן הוראות. כמו כן מציין המבקש כי ברצונו להגיש הודעת צד ג' בהליך והדבר אינו ניתן במסגרת בקשה למתן הוראות (בקשה שהגיש בעניין זה נדחתה על ידי בית משפט קמא בהחלטתו מיום 17.2.2009).

להשלמת התמונה יוער כי לאחר מתן ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור התקיים בפני בית משפט קמא דיון בבקשה לגופה ביום 23.3.2009 אך בית המשפט טרם נתן את החלטתו בה.

4.

דין הבקשה להידחות. לבית משפט שלפירוק נתון שיקול דעת רחב בשאלה האם יש לברר את המחלוקת המובאת בפניו בהליך של מתן הוראות או בדרך של תובענה רגילה וכפועל יוצא משיקול הדעת הרחב המוקנה לו כאמור, תמעט ערכאת הערעור, ככלל, להתערב בהחלטות מסוג זה להוציא מקרים חריגים (ראו: רע"א 259/99 חברת פליציה ראובן בע"מ נ' סופיוב , פ"ד נה(3) 385, 395 (2001) (להלן – עניין חברת פליציה) ). במקרה דנן, בחן בית משפט קמא באופן ממצה את מכלול השיקולים הצריכים לעניין וקבע כי ניתן לברר את העניין במסגרת בקשה למתן הוראות. החלטה זו סבירה על פניה ואינה מקימה עילת התערבות. אשר לעובדה שיוזם ההליך הוא צד ג' שאינו בעל תפקיד בהליך הפירוק כבר נפסק בעניין חברת פליציה כי ייתכנו מצבים שבהם יקיים בית המשפט את הבירור במסגרת בקשה למתן הוראות, אף אם יוזם ההליך הוא צד שלישי, ככל שהדבר נדרש לצורך הכוונת פעולת נושא התפקיד (שם, בעמ' 395) וכזה הוא המקרה שבפנינו.

ההחלטה לקיים את בירור טענות המשיבים במסגרת בקשה למתן הוראות אף עולה בקנה אחד עם הגישה לפיה מעצם מהותם של הליכי הפירוק מתחייב, למעט במקרים חריגים, ריכוז כל ההליכים בעניינו של התאגיד בפני בית משפט אחד המרכז בידיו, מטבע הדברים, את מכלול הנתונים הרלוונטיים ויש בידו לבחון את הסוגייה בראיית רוחב, תוך שקילת האינטרסים של הגורמים השונים המעורבים בהליכי הפירוק ועריכת איזון מתאים ביניהם (השוו: ע"א 506/62 שותפות אחים מאיר, חיפה נ' מפרק חברת אשראי לעם (בפירוק) , פ"ד יז 833, 839 (1963); רע"א 5222/05 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק קבוע של עמותת ביקור חולים הוספיטל (לא פורסם, 25.8.2005)). אשר לטענת המבקש כי בקשת המשיבים למתן הוראות נעדרת עילה. זוהי טענה המתייחסת לגופה של הבקשה ואין מקום להידרש אליה במסגרת בקשת רשות הערעור שבכאן הנוגעת, כאמור, לסוג ההליך בו ראוי לברר את טענות הצדדים לגופן. ולבסוף קביעתו של בית משפט קמא לפיה היקף הבירור העובדתי הנדרש במקרה דנן אינו מצדיק את העברת ההליך לפסים של תביעה רגילה נתמכה בעמדת המנהל המיוחד ולא מצאתי בנימוקי המבקש טעם המצדיק קביעה אחרת. העובדה שלא ניתן להגיש הודעת צד ג' במסגרת בקשה למתן הוראות אף היא אין בה משום פגיעה מהותית בזכויות המבקש משום שהדרך פתוחה בפניו להגיש הליך נפרד בנדון, אם יראה זאת לנכון.

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.