פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3836/10
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקשים:
1. גבריאל דדון
2. חב'
ABANTE HOLDINGS LIMITED
נ ג ד
המשיבים:
1. יהויקים יוסף חדד
2. ענת חדד
3. חב'
LOGAN
S.A
4. עו"ד קרן רייכבך
5. עו"ד נדב דרזנין
6. רו"ח חנן ניצן
7. כונס הנכסים הרשמי
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בפש"ר
1137/09 שניתנה ביום 18.4.2010 על-ידי כב' השופטת ד' קרת-מאיר
בשם המבקשים:
עו"ד רם א' גמליאל
החלטה
זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד' קרת-מאיר) מיום 18.4.2010, בה נדחתה בקשת המנהל המיוחד דאז לנכסי המשיב 1 (להלן: החייב ), לעיון מחדש בהחלטה בה נקבע כי טענות הצדדים בעניין הבעלות בנכס שנטען כי הוא בבעלות החייב תתבררנה בהליך נפרד ולא במסגרת בקשה למתן הוראות, ובוטלה תפיסת החזקה בנכס על-ידי המנהל המיוחד.
1.
ביום 20.5.2009 ניתן בבית משפט קמא, לבקשת המבקשים, צו לכינוס נכסיו של החייב עקב אי תשלום חוב שהוא חייב להם לטענתם. במסגרת צו הכינוס מונה בא-כוח המבקשים למנהל המיוחד על נכסי החייב, בין היתר על רקע הצורך בתפיסתו וניהולו של נכס בהרצלייה (להלן: הנכס ) הרשום בבעלותה של חברה בלגית בשם LAUGAN (להלן: החברה ) ואשר לטענת המבקשים הינו למעשה נכס של החייב.
2.
ביום 10.8.2009 תפס המנהל המיוחד חזקה בנכס, מתוקף החלטת בית משפט קמא שניתנה בעניין זה לבקשת המנהל המיוחד. סמוך לאחר מכן, פנתה המשיבה 2 (להלן: אשת החייב ) אל בית משפט קמא בטענה כי היא המחזיקה בנאמנות במניות החברה וכי לחייב אין כל זכויות בנכס או בחברה, וביקשה להחזיר את הנכס לידיה. לאחר הליכים שונים, במסגרתם נתבקשה אשת החייב להסביר מדוע לא העלתה את טענותיה בשלב מוקדם יותר ומהו הבסיס לטענות אלה, קיים בית המשפט המחוזי, ביום 15.12.2009, דיון בבקשה במהלכו העידו החייב ורעייתו ונחקרו על תצהיריהם. לאחר אותו הדיון קבע בית המשפט בהחלטתו מאותו היום כך:
"נראה כי המסכת הראייתית אותה יש לשמוע הינה רחבה ביותר, ואין היא ראויה להתברר במסגרת בקשה למתן הוראות. ניתנת הסמכה למנהל המיוחד לפתוח בהליך הראוי, על מנת לבחון את שאלת הבעלות בנכס".
כמו כן קבע בית המשפט כי הליכי הכינוס יעמדו בעינם; כי הצווים שניתנו נגד החברה ונגד אשת החייב יבוטלו למעט הצו האוסר על ביצוע דיספוזיציות בנכס, שיעמוד על כנו למשך שישים ימים; וכן כי החזקה בנכס תוחזר לאשת החייב. בעקבות החלטה זו החל המנהל המיוחד לבחון את הטענות שהעלו החייב ורעייתו בחקירתם וכן בדק את המסמכים שהגישה אשת החייב אל מול הרשויות בבלגיה. בתום הבדיקה הכין המנהל המיוחד דו"ח בו הוצגו ממצאי החקירה שערך (להלן: הדו"ח ). המסקנה אליה הגיע המנהל המיוחד באותו הדו"ח היא כי הטענות שהעלו החייב ורעייתו ושבעקבותיהן ניתנה החלטת בית המשפט מיום 15.12.2009 אינן אמת, וכי המסמכים עליהם הסתמכה אשת החייב הינם מזויפים. על רקע זה פנה המנהל המיוחד לבית משפט קמא בבקשה לבטל את ההחלטה מיום 15.12.2009 או לעיין בה מחדש. בית המשפט דחה את הבקשה, וקבע בהחלטתו מיום 18.4.2010 כי האמור בבקשה ובתגובות הצדדים לה "מצביעים אך ביתר שאת על כך שההליך אינו ראוי להתברר בדרך של בקשה למתן הוראות שכן המערכת העובדתית סבוכה ונדרש בירור בדרך של שמיעת ראיות בהליך מתאים". בית המשפט הוסיף והאריך את תוקף הצו האוסר על ביצוע דיספוזיציות בנכס בארבעה-עשר יום נוספים, על מנת לאפשר למנהל המיוחד להגיש כל בקשה מתאימה בנדון.
3.
מכאן הבקשה שבפניי, בה טוענים המבקשים כי שגה בית משפט קמא בהתעלמו מטענות המנהל המיוחד ומן הראיות שהציג, מהן עולה לשיטתם כי החייב ורעייתו הטעו את בית המשפט בדרך של עדויות שקר, בידוי ראיות וזיוף מסמכים. לטענת המבקשים, בית המשפט שגה בכך שלא דן בתשתית הראייתית שנפרשה במסגרת הדו"ח, והם סבורים כי משעמדו בפניו עדויות החייב ורעייתו מחד גיסא והמסמכים המפריכים את טענותיהם מאידך גיסא, היה על בית המשפט לדון ולהכריע בבקשה לביטול ההחלטה לגופה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי החלטתו של בית משפט קמא אינה מנומקת כנדרש וכי היא ניתנה תוך התעלמות מטיעוני הבקשה ומתגובות המשיבים לה, וכן מן הממצאים החמורים שעלו מן הדו"ח לפיהם החייב ורעייתו ביקשו להטעות את בית המשפט על מנת להבריח את הנכס העיקרי של החייב. כמו כן מלינים המבקשים על כך שבהחלטתו הפנה בית משפט קמא, ככל הנראה בשגגה, לעובדותיה של בקשה אחרת שהגיש המנהל המיוחד לבית המשפט באותו היום. המבקשים טוענים כי דין החלטתו של בית המשפט להתבטל כיוון שהיא מיוסדת על מרמה מצד החייב ואשתו, וכי המנהל המיוחד פעל לגילוי המרמה בשקידה סבירה ומייד כאשר הדבר התאפשר לו. עוד טוענים המבקשים כי בית המשפט שגה בקובעו שההליך אינו ראוי להתברר במסגרת תיק פשיטת הרגל גם נוכח השלב הדיוני המתקדם בו מצוין הדיון ונוכח העובדה ש"סרבול ההליך" ו"שפע הראיות" עליהם עמד בית משפט קמא, נגרמו בשל התנהלות החייב ורעייתו וכי החלטתו של בית המשפט תגרום הוצאות מיותרות ובלתי מוצדקות לנושים ולקופת הכינוס. לבסוף טוענים המבקשים כי התעלמותו של בית המשפט ממעשה מרמה מכוון ומפורש ומשימוש לרעה בהליכי משפט יש בה כדי לערער את אמון הציבור במערכת המשפטית כולה ולעודד מעשים מסוג זה.
4.
דין הבקשה להידחות. הליך מתן הוראות נועד לשמש אמצעי יעיל להנחייתם של נושאי תפקיד שונים ולפיקוח עליהם על-ידי בית המשפט, ואין הוא מיועד ככלל
לפתרון מחלוקות מהותיות המצריכות בירור עובדתי וראייתי מורכב. לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בשאלה האם יש לברר את המחלוקת שבפניה במסגרת בקשה למתן הוראות או שיש להעבירה לפסים של תובענה רגילה. משכך, תתערב ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה רק במקרים חריגים (ראו: רע"א 259/99 חברת פליצ'יה ראובן בע"מ נ' סופיוב , פ"ד נה(3) 385, 396-393 (2001); רע"א 7882/01 דיור לעולה בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (לא פורסם, 26.11.2001); ע"א 5709/99 לוין נ' גד שילר, עו"ד , פ"ד נה(4) 925, 936-935 (2001); רע"א 9082/05 שרידב השקעות בע"מ נ' עו"ד אלכס הרטמן, בתפקידו ככונס נכסים
(טרם פורסם, 26.3.2007); רע"א 1781/09 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' עו"ד צבי רוזנברג , פיסקה 4 (טרם פורסם, 16.4.2009)). במקרה שלפנינו אין עילה להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא. החלטתו מיום 15.12.2009 לפיה יש לברר את סוגיית הבעלות בנכס במסגרת תביעה עצמאית ניתנה לאחר שנפרשו בפניו טענות הצדדים כולן ולאחר דיון שקיים, במהלכו התברר כי המסכת הראייתית שיש לבחון על מנת להכריע בשאלת הבעלות בנכס היא רחבה ומורכבת ביותר. מסקנה זו של בית המשפט נותרה בעינה ואף התחזקה נוכח האמור בבקשת המנהל המיוחד לעיון חוזר ונוכח הדו"ח שצורף אליה, המחזיק מאות עמודים. אכן, הדו"ח האמור אותו ערך המנהל המיוחד, כמו גם הטענות שהעלה בהסתמך עליו לפיהן החייב ורעייתו מסרו גרסה שקרית ומסמכים מזויפים, מעלים סוגיות עובדתיות מובהקות המצריכות בחינה ובירור עובדתי שאינם מתאימים להליך של מתן הוראות.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ו תמוז תש"ע (27.6.2010).
ש ו פ ט ת