פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1805/15
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשים:
1.
Hospitality Suite
International SA
2.
U.S. Suite LLC
3.
US Suite Corporation
נ ג ד
המשיבים:
1.
U-Trend New York
Investments L.P
2. אאורה השקעות בע"מ
3. יגאל יעקב אורקצ'י
4. מיכאל קליינר
5. יוחאי אבטן
6. בועז משעולי
7. יוסף צאליח
8. תומר צאליח
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב מיום 09.02.2015 בתיק
הפ 4286-04-14
בשם המבקשות:
עו"ד ניר מילשטיין;
עו"ד ורד גייפמן-קליין
בשם משיבה 1:
עו"ד חגי אשלגי
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ה"פ 4286-4-14, כב' השופטת מ' אגמון-גונן ), אשר דחה את בקשת המבקשות לביטול צווים הצהרתיים שהוצאו במסגרת פסק דין שניתן נגדן בהעדר הגנה, ובהם נקבע כי משיבה 1 הלוותה למבקשות 1 ו-2 סכום של "לא פחות" מ- 10.2 מיליון דולר, וכי סכום זה נושא ריבית בהתאם להסכם שנכרת בשעתו בין הצדדים.
בפסק דינו של בית המשפט המחוזי – אשר ניתן לאחר שהתקיים קדם-משפט ראשון בתובענה – הכריע בית המשפט קמא כי המצאת המרצת הפתיחה עמדה במבחני תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. משכך, ניתן כנגד המבקשות פסק דין בהעדר הגנה, במסגרתו הוצאו, בין היתר, הצווים ההצהרתיים האמורים.
ביום 9.2.2015 דחה בית המשפט המחוזי בקשה לביטול הצווים ההצהרתיים שניתנו כנגד המבקשות, וקבע כי –
"כפי שמציינים המבקשות בבקשת הביטול בעצמן, הן הסתמכו על ייעוץ משפטי שקיבלו, כאשר בפסק הדין התקבלה פרשנות אחרת. במצב דברים זה בקשה לביטול פסק הדין כמוה כערעור.
כפי שפורט בפסק הדין המבקשות ידעו על ההליכים ומשבחרו לא להתגונן אין להן להלין אלא על עצמן".
מכאן הבקשה למתן רשות ערעור המונחת לפני. המבקשות סבורות כי יש להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק ולחלופין מכוח שיקול הדעת הנתון לבית המשפט. המבקשות טוענות כי אין להשאיר את הצווים על כנם גם בשל השלכותיהם לגבי צדדים שלישיים, וכי בכל מקרה לא התבצעה המצאה כדין למבקשת 2. מנגד, משיבה 1 סומכת את ידיה על החלטת בית המשפט קמא, וטוענת כי, בניגוד לעמדת המבקשות, סיכויי ההצלחה של המבקשות קלושים.
2.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, החלטתי לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בה כבערעור ולקבל את הערעור.
על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, בעל דין שניתן כנגדו פסק דין במעמד צד אחד רשאי להגיש בקשה לביטולו. בבקשה זו יש לדון לפי הכללים שפותחו בפסיקה, בין אם מדובר בביטול מחובת הצדק או בביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט.
בענייננו, עולה כי הבקשה לא נדונה במתווה הראוי. דהיינו, פסק הדין כנגד המבקשות ניתן במעמד צד אחד. אכן, יש להעניק משקל, בהתאם לנסיבות המקרה, לסיבת אי-התייצבותן. ברם, קיים פער בין דיון בבקשה על פי המסגרת הדיונית המחייבת לבין קביעה כי "בקשה זו כמוה כערעור". רוצה לומר, טרם הערעור בפני הערכאה המתאימה יש להידרש לבקשת הביטול של פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. אלו שני שלבים דיוניים שונים (ראו, למשל, תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי). גם אם האמור לא היה בכוונתו של בית המשפט קמא, כך עולה מההחלטה, ודי בכך כדי לקבל את הבקשה על מנת שהעניין יידון על פי דין, וליתר דיוק, על פי סדר הדין.
3.
אשר על כן הערעור מתקבל. החלטת בית המשפט המחוזי בטלה. הדיון בבקשת הביטול מוחזר, אפוא, לבית המשפט קמא, אשר יכריע בה בהתאם למבחני תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, על פי הטענות שנטענו. למותר לציין כי אינני מחווה דעה כלשהי לגופה של בקשת הביטול.
בכך מסתיים הליך זה. אין צו להוצאות. ואולם, לנוכח התוצאה אליה הגעתי, משיבה 2 והמבקשות יודיעו עד ליום 25.10.2015 אם בדעתן לעמוד על הערעורים התלויים ועומדים כלפי פסק דינו של בית המשפט קמא (ע"א 1128/15 וע"א 2188/15). בהעדר התייחסות, יירשמו הערעורים למחיקה. המזכירות תעביר תיקים אלה לעיוני עד ליום 28.10.2015.
ניתנה היום, כ"ד בתשרי התשע"ו (7.10.2015).
ש ו פ ט