רע"א 1814/12 עסאם אבו סאלח נ. בנק הפועלים בעמ - סניף זכרון יעקב

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית

המשפט המחוזי בחיפה מיום 9.1.2012 (רע"א 31979-11-11, כבוד השופטת ב' בר-זיו ), במסגרתה נדחתה בקשת רשות הערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחדרה מיום 15.9.2011 (רע"צ 10399-07-11, כבוד השופט נ' ג'השאן ), במסגרתה נדחתה בקשת רשות הערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל ק' מרגולין-פלדמן מיום 13.6.2011 (תיק הוצל"פ 12-04547-97-7), אשר דחתה את בקשת המבקש להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים.

בתמצית, עניינו של ההליך הוא בבקשת המבקש להיות מוכרז כחייב מוגבל באמצעים. בקשה זו נדחתה על ידי הרשמת נוכח קביעתה כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב. זאת, מאחר שהמבקש פעל במסגרת ההליך הנוכחי לעקוף החלטה קודמת בעניינו, במסגרת תיק פשיטת רגל ואיחוד תיקים שפוזר חודשים ספורים טרם הגשת הבקשה להיות מוכר כחייב מוגבל באמצעים, ואשר במסגרתה נקבע כי הוא צבר חובות בחוסר תום לב. משכך, קבעה הרשמת כי ההליך הנוכחי הוא למעשה ניסיון "לעקוף" את ההחלטה בעניינו במסגרת ההליך הקודם.

החלטתה זו של הרשמת נבחנה על ידי שתי ערכאות, בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, ובשתיהן גם יחד נקבע שלא נפל כל פגם בהחלטה המצדיק את התערבות של ערכאת הערעור. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה טוען המבקש כי אין להסתמך על קביעות במסגרת הליך פשיטת רגל לעניין בקשה להכרה כחייב מוגבל באמצעים. בהמשך לכך, טוען המבקש כי ההליך מעורר סוגיה כללית, שכן לגישתו יש לקבוע שלא ניתן להתחשב באופן צבירת החובות במסגרת בחינה להכרה באדם כחייב מוגבל באמצעים. לדידו, כל קביעה אחרת משמעותה מתן האפשרות לפגיעה בכבוד האדם וזכותו לקיום מינימאלי בכבוד.

לאחר שעיינתי בהחלטות הערכאות הקודמות ובהודעת הערעור על צרופותיה מצאתי כי דין הבקשה להידחות מבלי להידרש לתגובת המשיב.

כידוע, רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות ציבורית מרובה או קושי משפטי, החורגות מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123(1982)). דברים אלו מקבלים משנה תוקף במקרה זה, שכן בקשה העומדת לפני היא למעשה "גלגול רביעי" של המחלוקת אשר לפנינו, ורשות ערעור בה תינתן רק במקרים חריגים שבחריגים (השוו בר"ש 9092/10 עו"ד איטח אהרון נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין (טרם פורסם, 10.1.2011), וכן ראו רע"א 8272/10 חסנין נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעות אלונים (לא פורסם, 25.1.2011)).

במקרה שלפניי, אמנם, מעלה המשיב סוגיות כלליות ובראשן, מעמדה של הזכות לקיום מינימאלי בכבוד, שהוכרה כזכות חוקתית, בהסדרי הוצאה לפועל. בעניין זה, בהקשר אחר, ציינתי בעבר כי:

"הזכות לקיום מינימאלי בכבוד היא המאפשרת את עצם קיומו החומרי של האדם. משכך, זכות זו ראשונה היא במעלה, ומהווה את אבן הבסיס לזכותו של האדם לכבוד, ולעתים אף ליתר הזכויות כולן. כידוע, עוני ומצוקה יוצרים מעגל קסמים ממנו קשה, אף לחזקים ביותר, להיחלץ. זוהי מציאות המעוררת תחושות של ניכור וחוסר הזדהות, וחונקת את התקווה לשינוי. ללא תנאי מחייה מינימאליים אין האדם יכול לממש את חירותו. ללא תנאי מחייה מינימאליים אין באפשרותו לקיים חיים אוטונומיים ומלאים ואין הוא יכול להפוך לחלק פעיל מחברתו וקהילתו " (בג"ץ 10662/04 חסן נ' המוסד לביטוח לאומי,

פסקה 6 לפסק דיני (טרם פורסם, 28.3.2012) (להלן: פרשת חסן ))

ברי, כי בהליכי הוצאה לפועל, בהם יכול אדם להיוותר ללא כלום, ישנה חשיבות רבה לזכות חוקתית זו, והיא עומדת כבסיס מוסרי ומשפטי לנורמות הקבועות בחוק ולהחלטות רשמי ההוצאה לפועל ובתי המשפט. מכאן אף אפשר לגזור, כפי שטוען המבקש, כי לחייב הזכות לפתוח בהליכים חוזרים להכרה כחייב מוגבל באמצעים, אף אם אלו נדחו בעבר, נוכח שינוי נסיבות.

יחד עם זאת, אין בדברים אלו כדי לסייע למבקש. במקרה הנוכחי חוסר תום ליבו של המבקש התבטא בהעלמת הכנסות, ובאי שיתוף פעולה עם הליכי כינוס הנכסים במסגרת תיק פשיטת הרגל. בעניין זה ציינתי בעבר כי: " אין כל פסול בבחינת נכסיו של מבקש גמלה לשם הערכת יכולתו הכלכלית, ובכדי לוודא את אמינות טענותיו בכל הנוגע למצבו הכלכלי " ( פרשת חסן , פסקה 9 לפסק דיני). ברי, כי חייב שנמנע מלשתף פעולה עם בית המשפט, ומסתיר הכנסות, אינו יכול להיבנות מהזכות לקיום מינימאלי בכבוד, העומדת לאלו שבאמת ובתמים נדרשים לסיוע המדינתי (במקרה זה, באמצעות הכרזה כחייב מוגבל באמצעים).

בהמשך לאמור, אין ביכולתו של המבקש להיבנות מהאפשרות לשוב העומדת לחייב שעניינו ישוב ויבחן. אמנם, אפשרות זו קיימת בהליכי הוצאה לפועל, ויש לפרשה באופן מרחיב לאור הזכות לקיום מינימאלי בכבוד. יחד עם זאת, ככל זכות, אף זכות זו יחסית היא, והמבקש אינו יכול, חודשים ספורים לאחר שנקבע כי צבר את חובותיו בחוסר תום לב, ולאחר שנמנע מלשתף פעולה עם בית המשפט, לפתוח את ההליך כולו מחדש. ברי, כי בחלוף הזמן, יוכל המבקש לשוב ולהגיש בקשה להכרה כחייב מוגבל באמצעים וזו תבחן לגופה. במסגרת זאת, יבחן הרשם שידון בבקשה את התנהלותו של המבקש בעבר, אך עליו לתת לו אפשרות כנה להוכיח כי שינה את דרכיו וכי הוא נכון לשתף פעולה עם הליכי ההוצאה לפועל.

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיב אין צו להוצאות.