רע"א 1815-23 רע"א 1815-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטים ע' שחם, א' רובין ונ' פלקס) אשר ניתן ביום 3.1.2023 בע"א 12734-07-22, במסגרתו התקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום ירושלים (השופטת ח' טוקר), אשר ניתן ביום 2.5.2022 בת"א 70622-07-20, ואשר בגדרו בית המשפט דחה על הסף את תביעת המשיבה להצהיר ולקבוע כי כל הזכויות בדירה שכתובתה דהומיי 5, ירושלים הינן בבעלותה הבלעדית, וכי הסכם המתנה בנוגע לדירה שנעשה בינה לבין המבקש יסודו בעושק. חלף פסק דין זה, קבע בית המשפט המחוזי כי ההסכם הנ"ל בטל ומבוטל מחמת השפעה בלתי הוגנת אשר הופעלה כלפי המשיבה.

2.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

3.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א).

4.פסקי הדין קמא נטועים בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינם מעוררים שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין. העובדה שבית המשפט המחוזי שינה את פסק דינו של בית משפט השלום אינה כשלעצמה מצדיקה היענות לבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" (ראו: רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ, פסקה 13 (3.2.2009); רע"א 10034/17 זקיאן נ' בר-אל מיזוג אוויר והנדסה בע"מ, פסקה 7 (3.1.2018); וכן חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 215 (מהדורה שלישית, 2012)).

5.למעלה מן הצורך, אטעים שחרף טענות המבקש, בית המשפט המחוזי צדק בקובעו כי באפשרותו לפסוק על פי נימוקים שונים מאלה שהועלו על ידי הצדדים – וזאת בהתאם לפסיקת בית משפט זה (ראו: ע"א 8854/06 קורפו נ' סורוצקין, פסקה 22 לפסק דינו של השופט י' דנציגר; וכן ע"א 69/98 מחאג'נה נ' מחאג'נה, פסקה 12 לפסק דינו של השופט א' א' לוי (8.6.2005)). כמו כן, אף אם המשיבה לא העלתה במפורש טענה לפיה הסכם המתנה בטל בשל קיומה של השפעה בלתי-הוגנת מצד המבקש – אין בסיס לטענת המבקש לפיה נשללה ממנו ההזדמנות להפריך טענה זו. זאת, משני טעמים. ראשית, המשיבה העלתה טענת עושק, הקרובה במהותה ובתשתיתה העובדתית לטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת. שנית, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, המבקש הגיש השלמת טיעון המתמקדת בטענת ההשפעה הבלתי-הוגנת כעילה לביטולו של הסכם המתנה.

6.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.