רע"א 185/99 שאול בר- נוי נ. קופת בית המשפט המחוזי

בפני בקשה לפטור מאגרה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ד. ביין), בערעור על החלטת הרשם באותו בית משפט, אשר דחה חלק מבקשות המבקשים לפטור מאגרה בהליכים בבית המשפט המחוזי.

המבקשים טוענים, כי כיוון שמדובר בערעור על החלטה בעניין פטור מאגרה, הם זכאים לפטור מאגרת ערעור, כדי למנוע היווצרות "מעגל קסמים". כן נטען, כי יש לראות את שתי ההחלטות של בית המשפט המחוזי - החלטת הרשם והערעור עליה - כיחידה אחת, הנתונה לביקורת בית המשפט העליון.

אכן, כאשר מוגש ערעור על החלטת רשם שלא לפטור מאגרה מן הטעם של חוסר יכולת כלכלית לעמוד בתשלום, יש הגיון רב במתן פטור מאגרה בערעור, שאם לא כן, יתכן שחסרון הכיס של המבקש ימנע ממנו לממש את זכותו לערער על החלטת הרשם.

שונים הם פני הדברים בבקשה שבפני. כאמור, המבקשים הגישו ערעור על החלטת הרשם, והם מבקשים עתה לערער על החלטת בית המשפט בערעור. בהתאם לאמור בסעיף 96(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, ערעור זה דורש נטילת רשות.

במצב זה, נראה לי שאין מקום לפטור את המבקשים מתשלום אגרה, בשל טעם כפול:

ראשית, הרציונאל לפיו יש לפטור מאגרה כדי שלא לשלול גישה לבית המשפט ממי שידו אינה משגת - אינו תקף כשהמדובר בערכאת ערעור שניה, אשר זכות הגישה אליה מלכתחילה מצומצמת הרבה יותר. אפילו היה בידי המבקשים לשלם את האגרה, קרוב לודאי לא היה בית המשפט מתיר להם לערער על החלטה בענין פטור מאגרה, שאין לה חשיבות תקדימית כלשהי, כך שההימנעות ממתן פטור מאגרה אינה גורמת עוול או אי צדק.

יתר על כן; כיון שהסיכוי שתינתן למבקשים רשות ערעור על החלטה בעניין פטור מאגרה הוא קלוש ביותר, ניתן לקבוע, כי הבקשה לרשות ערעור אינה מגלה עילה. בהתאם לתקנה 13(ב) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח1987-, תנאי לפטור מאגרה הוא שההליך מגלה עילה. התוצאה היא, איפוא, שאין לפטור את המבקשים מתשלום האגרה.

לפיכך אני דוחה את הבקשה. האגרה תשולם תוך שלושים יום מקבלת החלטה זו.