רע"א 1916/09 אפרים אהרון נ. חוף הכרמל נופש ותיירות

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' עמית) אשר קיבל את ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט כ' ג'דעון).

1.

המבקשים רכשו מהמשיבה דירה בפרוייקט בנייה בחיפה. בתשריט שיווקי שהוצג במהלך המשא ומתן בין הצדדים, וכן במפרט הטכני שצורף להסכם עליו חתמו הצדדים, צוין כי שטח הדירה הינו 84 מ"ר ברוטו. לאחר כעשר שנים ממועד חתימת ההסכם פנו המבקשים לבית המשפט בטענה שנודע להם ששטח הדירה הינו 63 מ"ר ולפיכך ביקשו לחייב את המשיבה לפצותם.

2.

בית משפט השלום קבע כי המשיבה השתמשה במינוח עמום לגבי שטח הדירה, וכי התשריט שצורף לחוזה לא כלל כל ציון של שטחים או מדידות, ואף התשריט השיווקי כלל רק שתי מידות של אורך ורוחב. בית המשפט דחה את גרסת המשיבה כי הדריכה את אנשי השיווק שלה להסביר לרוכשים את מהות המושג "שטח ברוטו", שלמעשה כולל גם שטחים יחסיים ברכוש המשותף ושטחים מתחת לקירות הפנימיים והחיצוניים. לפיכך חייב בית המשפט את המשיבה לפצות את המבקשים בגין השטח החסר בדירתם.

3.

המשיבה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי אשר קיבל את הערעור. בית המשפט החליט שלא להתערב בממצא העובדתי שלפיו המבקשים לא קיבלו הסבר על שטח הדירה. כמו כן דחה בית המשפט את טענת ההתיישנות שהעלתה המשיבה. עם זאת, לגופו של עניין נקבע כי לא נוצר מצג שווא כלפי המבקשים בשל המינוח "שטח ברוטו". בית המשפט סקר את ההלכות שיצאו מפי בית המשפט העליון בסוגיה זו. מהלכות אלו הסיק כי השטח ברוטו שנזכר בפרוספקט מחייב את המוכר כשטח "נטו", שהוא המושג שהקונה הרגיל מכיר ומצפה לו. עם זאת, במקרים בהם צורף להסכם המכר תוכנית או תשריט מהם ניתן היה ללמוד של שטח הדירה, די היה בכך כדי לפטור את המוכר מפיצוי. במקרה דנן קבע בית המשפט כי עוד בשלב המשא ומתן הוצג למבקשים תשריט שיווקי אשר היה מצוין עליו רוחב הדירה ואורך הדירה. מכפלה פשוטה של נתונים אלו היתה מלמדת את המבקשים על כך שהמושג שטח "ברוטו" אינו המושג לו הם ציפו, ואף ניתן ללמוד בבירור מהתשריט כי המעטפת של הדירה הינה בשטח של 7מטר X 9 מטר, דהיינו 63 מ"ר. לפיכך נקבע כי דין הערעור להתקבל. לפני סיום מצא בית המשפט לנכון להעיר כי פסקי הדין של בית המשפט העליון הביעו מורת רוח מנוהגם של מוכרי דירות להציג שטח "ברוטו" של דירה. לפיכך סבר בית המשפט כי יתכן שהגיעה העת לשנות את ההלכה בעניין. עם זאת, סבר בית המשפט כי לא מקרה זה מתאים לשינוי ההלכה מאחר שההסכם בין הצדדים נחתם בשנת 1992 עוד בטרם נפסקו הלכותיו של בית המשפט העליון בנושא.

4.

מכאן בקשת רשות ערעור זו. המבקשים טוענים כי הבקשה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית עליונה המתעוררת חדשות לבקרים, וכי הנושא טרם הוסדר באופן חד משמעי. המבקשים טוענים כי היה על בית המשפט ללמוד על אומד דעת הצדדים לא מהתשריט אלא מעדותו של המבקש אשר העיד כי הוטעה על-ידי המשיבה. עוד סבורים המבקשים כי טעה בית המשפט ביישומו ובאבחון שעשה מהלכות בית משפט זה. המבקשים סבורים כי אין להטיל על רוכש דירה לחלץ מתשריט שיווקי את מידות הדירה "נטו".

5.

דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי סקר באופן מפורט ומקיף את הלכות בית משפט זה בסוגיית יצירת מצג שווא על-ידי מוכרי דירה באמצעות ציון שטח "ברוטו" של הדירה (ע"א 6025/92 צמיתות (81) בע"מ נ' חרושת חומר בע"מ , פ"ד נ(1) 826 (1996); ע"א 6271/95 אדוניהו נ' פרוייקט גן העיר , פ"ד נה(1) 577 (1998); ע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבניין בע" מ, פ"ד נז(5) 462 (2003); ע"א 8913/02 מלכה נ' שיכון עובדים בע"מ , פ"ד נח(2) 59 (2003); ע"א 10944/02 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' אוחנה , פ"ד נח(3) 673 (2004); רע"א 659/05 סלומון נ' סלע חברת שיכון בע"מ (לא פורסמה, 8.3.05); ע"א 6502/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל (לא פורסם, 28.2.05)). בית המשפט יישם את ההלכות הרבות שיצאו מפי בית משפט זה בנושא. כידוע, יישומה של הלכה על מקרה קונקרטי אינו מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסמה, 16.1.06)).

עם זאת אציין כי מצטרפת אני להערתו של בית המשפט המחוזי בסיום פסק דינו. בית המשפט העליון עמד לא אחת על הפסול שבציון שטח "ברוטו" של דירה על-ידי מוכרי הדירה. הבעת מורת רוח זו תיושם בבוא היום ובמקרה המתאים לכדי חיוב מוכר הדירה בפיצויו של הרוכש בשל מצג שווא. כפי שציין בית המשפט המחוזי מקרה זה, בו נחתם ההסכם בין הצדדים בשנת 1992, אינו המקרה המתאים לכך.

לפיכך הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.