פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 659/05
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. יוסי
סלומון
2. רינת סלומון
נ ג ד
המשיבים:
1. סלע חברת
שיכון בע"מ
2. זמר חברה לבנין והנדסה בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בתיק
ע"א 2703/01 שניתן ביום 13.12.04 על ידי כבוד השופטים גולדברג, שטרנברג
אליעז ופוגלמן.
בשם המבקשים:
עו"ד אלון לוי, עו"ד טל קנת
החלטה
א.זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 13.12.04 (השופטים גולדברג, סגן נשיא, שטרנברג אליעז, סגנית נשיא, ופוגלמן) בתיק ע"א 2703/01, בו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו מיום 1.8.01 (השופטת אבניאלי) בתיק ת.א. 58850/98.
ב.המשיבה 1 היא חברה קבלנית ליזמות בניה. ביום 8.8.95 נכרת בין המבקשים לבין המשיבה 1 חוזה מכר, לפיו מכרה המשיבה 1 למבקשים דירה באחד מן הבניינים של מיזם מגורים בעיר ראשון לציון ("הדירה"). המשיבה 2 היא חברה קבלנית אשר בנתה את הבניין והדירה האמורים.
ג.המבקשים הגישו תביעה בבית משפט השלום בתל אביב יפו כנגד המשיבה 1 לפיצוי כספי בגין ליקויי בניה שנתגלו בדירה. בנוסף דרשו המבקשים פיצוי כספי בגין ירידת ערך הדירה, הנובע מהפרש בין שטח הדירה שנמסרה להם בפועל לבין שטחה על פי עלון הפרסום (פרוספקט) שהוצג לפניהם במהלך המשא והמתן לרכישתה. המשיבה 1 הכחישה כי השטח המתואר בעלון הפרסום מתייחס לדירת המבקשים, אך לא הכחישה את קיומם של ליקויי הבניה. המשיבה 1 שלחה הודעת צד ג' למשיבה 2.
ד.בית משפט השלום קיבל את התביעה וחייב את המשיבה 1 לשלם למבקשים פיצויים בגין ליקויי הבניה ובגין ירידת ערך הדירה. בית המשפט ראה באמור בעלון הפרסום הסכמה בין הצדדים שהופרה. כן קבע בית המשפט, כי המשיבה 1 זכאית לשיפוי מאת המשיבה 2 בגין ליקויי הבניה, אך לא בגין ירידת הערך.
ה.המשיבה 1 ערערה לבית המשפט המחוזי. ערעורה הופנה כנגד הקביעה כי עליה לפצות את המבקשים בגין ההפרש בין שטח הדירה בפועל לשטח הדירה כפי שהוצג בעלון הפרסום. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור. נפסק כי אין בעלון הפרסום אלא הזמנה להציע הצעה, וכי תניות החוזה מעידות כי הצדדים הגיעו להסכמה אחרת. הילכך ביטל בית המשפט המחוזי את חיוב המשיבה 1 בגין ירידת ערך הדירה.
ו.בבקשת רשות הערעור שלפנינו טוענים המבקשים כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשים, עלון הפרסום מהווה חלק מהחוזה ובצדק קיבל בית משפט השלום את תביעתם לפיצויים בגין הפרתו של החוזה. כמו כן נטען, כי מדובר בממצאים שבעובדה אשר ערכאת הערעור התערבה בהם שלא בצדק. המבקשים טוענים כי במקרה דנן קיימת חשיבות כללית לעניין הבטחת זכויות צרכנים וצד חלש בהתקשרות ממניפולציות ומהפרת הבטחות.
ז.(1) לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה לרשות ערעור. ראשית, המדובר בסכסוך המתוחם למחלוקת שבין הצדדים ואינו מעורר במהות שאלה משפטית כללית (ראו רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123, מפי מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר).
(2) אכן, בא כוח המבקשים ביקש לעטות על המחלוקת אדרת רחבה ממנה, קרי, מעמדו של פרוספקט פרסומי במערכת החוזית שבין צדדים שהתקשרו בעקבותיו. ואולם, ההלכה בנושא זה ברורה ועולה מן הפסיקה ומדיני החוזים בכלל. המבקשים תמכו יתדותיהם בפסק הדין בע"א 6025/92 צמיתות (81) בע"מ נ' חרושת חומר בע"מ , פ"ד נ(1) 826, בו הוטעם מפי השופטת דורנר – ואני מסכים, בכל הכבוד, לדברים אלה – כי יש להידרש לחובת הצדדים לפעול בתום לב, על-פי חוק המכר (דירות) תשל"ג-1973; אך במה היו דברים אמורים שם – במקרה שבו "המסמך היחיד שבו מסרה חברת הבניה לדיירים מידע על שטחי הדירות הוא הפרוספקט" (עמ' 834-833). לא כן בענייננו, כאשר, כפי שתיאר בית המשפט המחוזי, המסמך המחייב היה החוזה על נספחיו, ובו נכללו הנתונים הרלבנטיים אף אם היו שונים מן הפרוספקט.
עלי להדגיש כי ראוי שבית המשפט לא יתן יד לפעולות המדיפות ניחוח שאינו תום לב. תום הלב הוא עקרון החופה על דיני החוזים (סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973) ואף על פעולות משפטיות שמעבר להם (סעיף 61(ב) לאותו חוק); ואולם חוסר תום לב יש להוכיח, והוא לא בא לידי ביטוי בתשתית שהונחה בהקשר הספציפי במקרה דנן. לכן, ככל שהמדובר בטענה של פתיחת פתח למצגים מטעם קבלנים בפרוספקט שלאחר מכן ניתן לחמוק מהם, ושלשיטת המבקשים היא היא עילה למתן רשות ערעור – חוששני, ככל שהטענה שובת לב, שבמקרה זה לא הוכח כי נוצר יסוד להניף דגל זה.
אין בידי איפוא להיעתר לבקשה, ועמה לבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, כ"ז
אדר א' תשס"ה (8.3.2005).
ש ו פ ט