רע"א 1919/17 מישל דון וולף נ. golden sino far east

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ח' קיציס ) בת"א 45497-12-16 מיום 9.2.2017, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב הליכים מפאת קיומו של הליך תלוי ועומד.

2.המבקשת, מישל דון וולף, הגישה תביעה לאיזון משאבים בינה לבין בעלה, אמיר חגי וולף, בבית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווה. בד בבד, הגישה המשיבה – חברה המאוגדת בהונג-קונג – תביעה נגד מישל, ובה מבוקש סעד הצהרתי בדבר תוקפו של הסכם הלוואה שעליו חתומה מישל, וצו עשה שיורה לה לפעול לרישום הערה בדבר התחייבות לרישום משכנתא לטובת המשיבה על נכס, בהתאם להסכם הנ"ל ולנספחיו.

3.לפי הנטען בתביעה זו, במסגרת הסכם ההלוואה הלוותה המשיבה למישל ולבעלה סך כולל של 982,000 $ לצורך מימון רכישת בית בגבעת שמואל, ובמסגרתו גם התחייבו הלווים לרשום משכנתא על הנכס. בעוד שחגי מסכים לדרישת המשיבה לפעול לרישום המשכנתא, מישל מסרבת; זאת, משום שלדידה הסכם ההלוואה הוא פיקטיבי, ומשקף כספים שהוריו של חגי העבירו לבני הזוג במתנה לצורך רכישת הדירה. על ההסכם חתמה, לטענתה, בעקבות דרישתו של בעלה לצורך קבלת כספי המתנה.

4.מישל הגישה בקשה לעכב את הדיון בתביעת המשיבה, עד לבירור תביעת איזון המשאבים בבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו. בהחלטתו נקבע כי המשיבה לא צורפה כצד נדרש להליך בבית המשפט לענייני משפחה, וניתן להסיק מכך כי במסגרת הדיון על איזון המשאבים אין צורך להגיע להכרעה בנוגע למישור היחסים שבין מישל למשיבה, אלא רק בנוגע למישור היחסים שבין בני הזוג. ניתן לברר את הסוגיות הנוגעות למצגים שהציג חגי למישל גם מבלי שהמשיבה מצורפת כצד להליך שבבית המשפט לענייני משפחה, ולכן אין מקום לטענה כי השאלה שעומדת לפני שתי הערכאות היא שאלה זהה, המצדיקה לעכב את ההליכים.

על כך הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. בבקשה נטען כי המשיבה לא ביקשה להצטרף להליך בבית המשפט לענייני משפחה, ומשום כך לא ניתן כלל לצרפה; כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, קיימת זהות בין טענותיה של מישל כלפי בעלה לבין טענותיה בנוגע לתוקפו של ההסכם; וכי לאור הנ"ל קיימת הצדקה לעכב את ההליכים בבית המשפט המחוזי.

5.לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ושקלתי את נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. החלטה בדבר עיכוב הליכים היא פרי איזון של שיקולים מגוונים. "החלטה על עיכוב הליכים בשל קיומו של הליך תלוי ועומד מושפעת ממגוון שיקולים, ביניהם היקף השאלות המשותפות בשני ההליכים ומידת הזהות ביניהן, מניעת הכרעות סותרות, יעילות הדיון, חיסכון בזמן שיפוטי, וכן השאלה אם אחד ההליכים עשוי לייתר את השני" (רע"א 1573/16 הרט נ' חברת אורג'ניקס , פסקה 19 (24.5.2016)). ככלל יאמר, כי החלטה מעין זו, המחייבת לקחת בחשבון שיקולים דיוניים שונים, עניין היא לערכאה הדיונית לענות בה, וערכאת הערעור תתערב בכך רק כאשר התוצאה שנוצרה מעוררת קושי ניכר (ראו גם שם , פסקה 21). אין זה המצב בענייננו: באופן עקרוני, השאלות הנדונות בשתי הערכאות הן שאלות שונות, ועל כך תעיד גם העובדה שהצדדים בשני ההליכים שונים הם. השאלה שבמוקד ההליך דנא היא תוקפו של הסכם הלוואה בין מישל למשיבה; השאלה שבמוקד ההליך שבבית המשפט לענייני משפחה היא יחסי הממון שבין בני הזוג. שעה שבית המשפט לענייני משפחה מוגבל מטבע הדברים ובשל מהות הצדדים להכרעה ביחסי הממון בלבד, איני רואה טעם טוב להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לעכב את ההליך שלפניו. לא אכחד, תיתכן זיקה מסוימת בין השאלות השונות, והכרעה בכל אחת מהן עשויה, אולי, להשפיע במידת מה על זולתה; ברם, עסקינן בשלב מקדמי ביותר של ההליך, טרם הוגש כתב הגנה, ובשלב זה אין החפיפה הפוטנציאלית בין השאלות מספקת על מנת להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

6.הבקשה נדחית אפוא, ומשלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.