רע"א 1973/97 עיני שלמה-חנות "במבינו" נ. גוטמן אקטרינה-חנות "במבינו"

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע תובענה שענינה בקשה לצו מניעה שיאסור על המבקש לעשות שימוש בשם "במבינו" בחנות לממכר נעליים שבבעלותו. התיק היה קבוע לישיבת הוכחות ביום 15.12.96. משאיחר המבקש ובא-כוחו לדיון, איחור של עשרים דקות, ניתן נגדו פסק דין בהיעדר התייצבות.

המבקש ביקש מבית המשפט לבטל את פסק דינו. לטענתו, האיחור לדיון ביום 15.12.96 לא היה בשליטתו, שכן עקב תאונת דרכים בכביש שבין תל-אביב לבאר-שבע, התעכבה התנועה באופן חריג ולא צפוי, ולפיכך, ולמרות כל מאמציו, לא הצליח המבקש להגיע לדיון. כן נטען, כי המבקש נכנס לאולם בית המשפט בשעה בה נרשם פסק הדין כנגדו, ואליבא דמבקש, ניתן היה לקיים דיון כרגיל בשלב זה ולא היה מקום ליתן פסק דין בלא התייצבותו. כן טען המבקש לגופו של ענין, כי סיכויי הגנתו טובים.

בהחלטתו מיום 26.2.97 קבע בית המשפט, כי לא היה פגם בהחלטתו מיום 15.12.96, בדבר מתן פסק הדין. בית המשפט ציין, כי אין הוא רואה בנימוקי המבקש הצדקה לאיחור, וכי אף לגוף התביעה, ובהתאם לתצהירי המשיבה (שלא נסתרו), נראה כי הדין עם המשיבה. למרות זאת, ובכדי שיהא למבקש יומו, החליט בית המשפט כי פסק דינו מיום 15.12.96 יבוטל בתנאי שהמבקש ישלם למשיבה את הוצאות בקשת הביטול וכן את ההוצאות שנפסקו כנגדו בהליכים קודמים בתיק זה, ובסך הכל 12,000 ש"ח. המבקש פנה לבית המשפט בבקשה לעכב את ביצוע חיובו זה, בקשתו נדחתה. בית המשפט אימץ בענין זה את נימוקי המשיבה לפיהם אין למבקש סיכויי הגנה טובים ומצבו הכלכלי מאפשר לו לשלם הוצאותיו.

על החלטתו של בית המשפט, מיום 26.2.97, מונחת בפני בקשת רשות ערעור. המבקש טוען, כי שגה בית המשפט משהתנה את ביטול פסק הדין בתשלום כל ההוצאות שנפסקו כנגדו בתיק. המבקש מדגיש כי איחר במעט לדיון, וכי איחור זה היה שלא בשליטתו. כן מדגיש המבקש את מצבו הכלכלי הקשה, ואת העובדה כי נדרש לסגור את חנותו עקב ההליכים בתיק זה. אליבא דידו, ההתנאה כאמור מונעת ממנו בפועל את זכותו ויכולתו להוכיח את טענתיו בבית המשפט. כן טוען המבקש, כי אף לגופו של ענין הדין עימו וכי סיכויי הגנתו - טובים הם. כן טוען המבקש, כי המשיבה ממילא לא הוכיחה את תביעתה ולפיכך לא היה מדעיקרא מקום ליתן פסק דין.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המבקש, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אכן, נהוג לעיתים להתנות ביטולו של פסק דין בתנאים - לרבות תשלום הוצאות לצד שכנגד (ראה: ע"א 436/83 יפת ואח' נ' דקו ואח' , פ"ד מ(4) 589, 605, וכן: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה רביעית מעודכנת, תשנ"ז1997-) עמ' 267). סמכות זו היא רחבה, והתנאים לביטולו של פסק הדין מסורים ונתונים לשיקול דעתו של בית המשפט. לפיכך, אין חולק כי בית המשפט היה מוסמך לפסוק כפי שפסק. אשר לשיקול דעתו - אמנם נדרש כי תתקיימנה נסיבות המצדיקות התנית הביטול בתשלום הוצאות (ראה: י. זוסמן, סדר הדין האזרחי

(מהדורה שביעית, 1995) בעמ' 741). דא עקא, כי בית המשפט בהחלטתו הצביע על נסיבות אלה - החל באיחורו הלא מוצדק של המבקש, עבור לסיכויי הגנתו, וכלה בעובדה כי החיוב שהושת על המבקש אינו אלא חיובו בהוצאות בהן חוייב ממילא בהליכים קודמים במסגרת התיק. אין אני מוצא עילה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט בהנמקה זו. יתר טענותיו של המבקש לגופו של ענין - דינו להתברר בהליך העיקרי - אם אכן יבוטל פסק הדין. אשר למצבו הכלכלי של המבקש, הרי שטענה זו נבחנה על ידי בית המשפט קמא במסגרת בקשתו לעיכוב ביצוע ונדחתה. הוא הדין לענין החלטתה של כבוד רשמת בית משפט זה מיום 10.4.97, בדבר בקשת המבקש לפטור מערבון. לאור טעמים אלה, דין הבקשה להידחות.