פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 2037/12
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
עזרא ששון
נ ג ד
המשיב:
בנק לאומי לישראל בע''מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי תל אביב – יפו מ בתיק ע''ר 27851-11-11
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב – יפו (ע"ר 27851-11-11, כב' השופטת ע' צ'רניאק ), אשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטת רשמת בית המשפט שלא לפטור את המבקש מתשלום אגרה (ת"א 15249-05-11, כב' השופטת א' נחליאלי-חיאט ).
2.
יסודו של ההליך שבפנינו בתובענה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי ביום 8.5.2011. לשיטתו, המשיב מכר ניירות ערך שהיו בידיו, ובכך גרם לו נזקים ישירים ועקיפים בגובה של כ-11 מיליון ₪. יחד עם כתב התביעה הגיש המבקש בקשה לפטור מאגרה, באשר לדבריו הוא איננו יכול לשלם את הסכום הנדרש ממנו. כן טען המבקש שבינו לבין המשיב ישנו "הסדר דיוני", ולפיו לא יתנגד המשיב לבקשת פטור מאגרה עד לסכום של 3,750,000 ₪.
ביום 3.10.2011 דחתה רשמת בית המשפט המחוזי את בקשת הפטור מאגרה. נקבע, על פי תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, כי לשם מתן הפטור נדרש להוכיח שני תנאים מצטברים: שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ושהתביעה העיקרית מגלה עילה. במקרה דנן לא הניח המבקש תמונה מלאה ביחס למצבו הכלכלי, ולא תמך את בקשתו באסמכתאות מספקות. כך, בין היתר, לא צורפו פרטי תנועות בחשבון הבנק, ולא צוין האם בבעלותו נכסים או חסכונות כלשהם. בנוסף, ומבלי שנקבעו מסמרות בעניין, נראה היה כי עילת התביעה הינה קלושה. זאת משום שמרבית הטענות שהועלו בכתב התביעה כבר נדונו והוכרעו על ידי בית המשפט בהליכים קודמים שניהל המבקש מול המשיב.
בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטת הרשמת. צוין כי המבקש לא הצביע על פגם ממשי היורד לשורש החלטת הרשמת, ועל כן אין עילה להתערבותה של ערכאת הערעור. ברם, בנסיבות העניין נקבע כי יש להרשות למבקש להגיש בקשה נוספת לפטור מאגרה על תובענה שגובהה לא יותר מ-3,750,000 ₪, וזאת בין היתר לנוכח טענתו כי כעת יש בידיו מלוא המסמכים להוכחת העדר יכולת כלכלית. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
3.
במסגרת בקשת רשות הערעור טוען המבקש כי המסמכים שהגיש לבית המשפט מבססים, ולו לכאורה, את עילת התביעה, ומצביעים בבירור על מצבו הכלכלי הקשה. לבקשה שהוגשה לבית משפט זה צירף המבקש מסמכים נוספים, אשר מצביעים – לדבריו – על היותו שרוי בקשיים כלכליים.
נראה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. אגרת בתי המשפט משקפת תשלום בגין שירות שהמדינה מספקת לאזרח. היא מאזנת בין זכות הגישה לערכאות, לבין הצורך במניעת הגשת תביעות סרק או כאלו שסכומיהן מופרזים (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 869 (2009)). האיזון מיושם, בין היתר, על ידי המנגנון הקבוע בתקנה 14 הנזכרת - פטור למעוטי יכולת כלכלית. הוראות מחוקק המשנה קובעות כי, על מנת להעניק פטור כזה, יש לשקול את מצבו הכלכלי של המבקש ואת מידת קיומה של עילת תביעה. אלה שני תנאים מצטברים. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לשני התנאים: המסמכים אותם הגיש אינם עדכניים, אינם מציירים את התמונה המלאה, ואינם מבססים כנדרש את טענתו לקשיים כלכליים. יתירה מזאת, סיכויי התובענה שהגיש המבקש נראים לכאורה קלושים (מבלי לקבוע מסמרות בעניין): המבקש ניהל – ללא הצלחה – מספר הליכים נגד המשיב, אשר נראים על פני הדברים דומים במידה רבה להליך שבפנינו. די לומר כי לנוכח מתווה תקנות האגרה, החסר בהגשת מסמכים ביחס למצבו הכלכלי של המבקש – מביא לדחיית הבקשה לפטור מאגרה. תקנות אלו אינן שרירותיות. הן נועדו לאפשר לבית המשפט לעמוד על מצבו הכלכלי של מגיש הבקשה לפטור מאגרה, באופן מקיף ושווה לכל מבקש.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי התקבל על בסיס המסמכים שהגיש המבקש באותה עת. לבקשה שלפניי צירף המבקש מסמכים נוספים, במטרה לבסס את טענתו בדבר קושי כלכלי (יצוין כי את אותם מסמכים סירב בית המשפט המחוזי, במסגרת הערעור על החלטת הרשמת, לקבל). הכללים בעניין זה הם ברורים: בעל דין איננו זכאי להביא ראיות נוספות לפני ערכאת הערעור, אלא ברשות בית המשפט. רשות כזו יכול שתינתן אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שהגשת המסמך דרושה מסיבה חשובה (תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). במקרה דנא לא הוגשה אלי בקשה לקבלת המסמכים הנוספים, וממילא אין מקום להעניק רשות. אף לו הייתה מוגשת בקשה שכזו – ספק אם היה מקום להיענות לה, או למצער אם היה בכך כדי לשנות את התוצאה.
בהקשר זה יודגש כי בית המשפט המחוזי לא סתם את הגולל בפני המבקש, אלא נתן בידו אפשרות להגיש בקשה חוזרת לפטור מאגרה בסכום מופחת. בפסק הדין בא לידי ביטוי האיזון הראוי במקרה הקונקרטי, תוך עשיית צדק בין כל הצדדים – לרבות האינטרס הציבורי (רע"א 8804/11 סהר שוקר נ' Inspecs LTD
(24.4.2012)).
מסקנתי היא שדין הבקשה להידחות לגופה. קל וחומר המצב כאשר עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, על פי הלכת חניון חיפה
(ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הסוגיה המתעוררת איננה כללית, ואין בה לעורר שאלה משפטית בעלת השלכות רוחב. כפי שצוין, במישור הפרטני אפשר בית המשפט המחוזי למבקש להגיש הליך נוסף.
4.
אשר על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ח' בחשוון התשע"ג (24.10.2012).
ש ו פ ט