רע"א 8111/13 ד"ר ברוך אמינוב נ. אלביט מערכות בע"מ

רקע

א.

המבקש הגיש, בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, תביעה כספית בסך 156,593,330 ש"ח, בשמו ובשם שתי חברות, אחת מהן זרה, כנגד המשיבים 4-1 (ת"א 36882-11-12). עניינה של התביעה בטענתו של המבקש, כי המשיבים 4-1 גרמו למבקש ולחברה הזרה להפסיד עסקת מכירת שתלים ללקוח רוסי בשווי 40 מיליון יורו. המבקש עתר כי יינתן לו פטור מתשלום אגרת משפט.

ב.

ביום 10.7.13 דחתה רשמת בית המשפט (השופטת א' כהן ) את הבקשה לפטור מאגרה בציינה, כי "גם אם מצבו הכלכלי של המבקש אינו מן המשופרים ואניח כי הוכח התנאי בדבר העדר יכולת כלכלית, לא יהיה בכך כדי לשנות ממסקנתי כי אין לפטור את המבקש מתשלום אגרה, שכן עיון בכתב התביעה מוביל למסקנה כי אין ההליך מגלה עילה, לצורך קבלת פטור מאגרה ... התרשמתי כי מדובר בניצול של הבקשה למתן פטור מאגרה לצורך תביעה בסכום מופרז, שבעל דין רגיל לא היה תובע לו היה נדרש לשלם בגינו".

ג.

ערעור שהגיש המבקש בבית המשפט המחוזי (ע"ר 298-09-13) – נדחה ביום 30.10.13 (השופטת צ'רניאק ). בפסק הדין נאמר, כי "רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע ליכולתו הכלכלית של המערער [המבקש – א"ר]", כי "התצהיר הנוגע לבקשה לפטור היה חייב לכלול את כל הפירוט הנדרש גם לגבי מצבן של שתי החברות הנקובות בכתב התביעה, ובפרט שעולה על פני הדברים שיש לחברת אינפיניטי סכומי כסף שנתקבלו בזמנו ...", וכי צדקה הרשמת בקָבעה שהמבקש לא הראה כי סכום התביעה מבוסס. בהקשר האחרון צוין, כי המבקש לא הציג הסכם חתום עם הלקוח הרוסי ולא גילה את שמו, ואף לא הציג מסמך לפיו זה נסוג מן ההסכם.

הבקשה

ד.

מכאן בקשת רשות הערעור, הערוכה כערעור, בה נטען כי תביעתו של המבקש מגלה עילה, וכי הסכום הנתבע בה אינו מופרז. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו שהמבקש לא הציג מסמכים לעניין יכולתו הכלכלית. לטענת המבקש, הבקשה מעוררת את השאלה העקרונית – האם חשיבות גביית האגרה גוברת על זכות הגישה לערכאות.

הכרעה

ה.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. חרף ניסיונו של המבקש להעטות על בקשתו מחלצות כלליות, לאמיתו של דבר תחומה היא – במובהק – בדל"ת אמותיו של המקרה, ועניינה בשאלה האם בנסיבות היה על בית המשפט להיעתר למשאלתו של המבקש לפטור אותו מתשלום אגרה. ככזו, אין היא באה בקהלם של המקרים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי.

ו.

אין צורך להכביר מלים על חשיבותה ורגישותה של זכות הגישה לערכאות, עליה נאמר כי היא "נתונה לכל, ואין היא נחלתם הבלעדית של אלה שבידם יכולת כלכלית לממן הליך משפטי" (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים אברהים , פ"ד נח(5) 865, 868, מפי השופט – כתארו אז – גרוניס). עם זאת, אין המדובר בזכות מוחלטת, ויש לאזנה מול אינטרסים אחרים. מטרתה של החובה לתשלום אגרת משפט – המקשה על זכות הגישה לערכאות – היא "בין היתר, מניעת הגשת תביעות שסכומיהן מופרזים" ( שם ); בגדר האיזון בין זכות הגישה לערכאות לאינטרסים שמנגד אין הדין נועל את שערי בית המשפט בפני מי שידו אינה משגת לשלם אגרה, והוא מאפשר לתובע לקבל, בתנאים מסוימים, פטור – מלא או חלקי – מתשלום האגרה (תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007); על האיזון בין זכות הגישה לערכאות לבין התכליות שביסוד חובת תשלום האגרה ראו רע"א 9567/08 כרמל אולפינים בע"מ נ' תעשיות אלקטרו כימיות 1952 בע"מ (2011), רע"א 2037/12 ששון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (2012); ש' לוין פרוצדורה אזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2 – תשס"ח-2008) 46-45, הכותב לעניין בעל דין שאין ידו משגת: "על המחוקק להבטיח בעניין זה קיומה של מערכת איזונים מתאימה, שמחד גיסא לא תמנע מבעל דין לפנות לערכאות המשפט (אם אמנם הוכח, שהוא חסר אמצעים), ומצד שני תמנע אותו מלנצל לרעה את ההליך השיפוטי להגיש תובענה, ללא תשלום אגרה מספקת, ששוויה... עולה במידה משמעותית על תובענה שבעל דין, שיש ביכולתו לשלם את האגרה, לא היה מגיש באותן נסיבות"; ראו גם רע"א 5237/06 מדינת ישראל נ' מנסור (2008), שם נאמר בהקשר קרוב "במועדון הפרשני חבר גם השכל הישר", וכן האסמכתאות שם; עוד ראו רע"א 430/07 סם מרית נ' מדינת אוקראינה (2007).

ז.

דעת לנבון נקל, כי שאלת התקיימותם של התנאים המנויים בתקנה 14 לתקנות האגרות – יכולתו הכלכלית של התובע והאם ההליך מגלה עילה – נבחנת ומוכרעת בכל מקרה לגופו, לפי נסיבותיו הספציפיות, ובאלה שתי ערכאות הבוחנות את הדברים ממלאות את דרישות ההוגנות. בנדון דידן נפסק, כי המבקש אינו עומד בתנאים אלה; נקבע כי סכום תביעתו של המבקש אינו מבוסס, ובין היתר צוין (בפסק הדין בערעור), כי המבקש לא הציג הסכם חתום עם הלקוח הרוסי, הסכם שעליו מושתתת תביעתו; בפסק הדין בערעור נקבע גם, כי המבקש לא הראה שאינו מסוגל לשלם את האגרה, ובין היתר לא פירט באשר למצבן הפיננסי של שתי החברות שגם בשמן הגיש את תביעתו. קביעות אלה, חוששני, אינן מצדיקות דיון שיפוטי נוסף, שלישי במספר.

ח.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור. יצוין, כי בעוד שהחלטתה של הרשמת בבית המשפט המחוזי מחזיקה שבעה עמודים ופסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור מחזיק שני עמודים, בקשת רשות הערעור משתרעת על פני 31 עמודים (להם צורפו מאות עמודי נספחים). הגם שהתנהלות כגון דא מצדיקה ברגיל פסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה, בנסיבות החלטתי – לפנים משורת הדין – שלא לעשות כן.