רע"א 430/07 סם מרית נ. מדינת אוקראינה ואחרים

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט רביד) מיום 21.12.06 בתיק ע"א 9512/06, בו נדחה ערעור המבקש על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי (השופטת כנפי-שטייניץ) מיום 5.10.06 בתיק בש"א 2333/06.

ב.

בשנת 2005 הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט המחוזי, שעניינה נזקים שכנטען גרמה להם המשיבה 1 (ת"א (ירושלים) 7274/05). בתמצית נטען, כי בשנות התשעים החרימה המשיבה 1 מפעלים שהקים המבקש 1 באמצעות המבקשת 2 (חברה המצויה בבעלותו) בתחומה, וניהלה נגד המבקש הליך שווא פלילי במהלכו היה כלוא ונתון לעינויים. סכום התביעה הועמד על 2.2 מיליארד שקל, המבקש 1 עתר לפטור מאגרה. ביום 11.9.05 דחה השופט יוסף שפירא את הבקשה (ההחלטה לא צורפה לבקשה). ביום 6.10.05 הגישו המבקשים חוזרת נוספת לפטור מאגרה - וזו נדחתה בהחלטת רשמת בית המשפט המחוזי דאז (השופטת כנפי-שטייניץ) מיום 7.3.06 (בש"א 2472/05). נקבע כי המבקשים "לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת התנאים לפטור מאגרה" (עמ' 3). הוטעם כי המבקשים לא שיכנעו את בית המשפט בדבר מצבם הכלכלי האמיתי, ולא הוכיחו כי ניסו באופן ממשי לגייס את הכספים ממקורות אחרים. בהתייחס לקשיים בעילת התביעה - בין היתר לחסינות המשיבה 1 ולסוגיית הסמכות - קבע בית המשפט כי על המבקש פטור לפי תקנה 13(ב) לתקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח-1987 להוכיח "עילת תביעה ראויה ביחס לסכום הנתבע", דבר שאינו מתקיים במקרה שלפנינו. כנטען בבקשה, משנדחתה הבקשה לפטור מאגרה נמחקה התביעה.

ג.

אחר דברים אלה פתחו המבקשים הליך נוסף (ה"פ (ירושלים) 5168/06), בו עתרו לסעד הצהרתי לפיו עומדת להם הזכות לתבוע את המשיבה 1, וכן הזכות לפיצויים בסך 2.2 מיליארד שקל. ביום 22.6.06 מחק בית המשפט (השופט שפירא) את התביעה. נקבע כי הסעד המבוקש מיותר, כיון שאין צורך להצהיר על עצם קיומה של הזכות להגיש תביעה. ביום 5.7.06 הגישו המבקשים תביעה נוספת (ת"א (ירושלים)8298/06), החוזרת על התביעה המקורית (7274/05) - אלא שהפעם הופחת סכום התביעה, והועמד על למעלה משמונה מאות וארבעים מליון ש"ח. עם התביעה הוגשה, שוב, בקשה לפטור מאגרה. ביום 5.10.06 דחתה רשמת בית המשפט המחוזי (השופטת כנפי-שטייניץ) את הבקשה. נקבע כי "אין למצוא הבדל מהותי בין תביעה המוגשת על סך כ-2 מיליארד ש"ח לבין תביעה המוגשת על סך כ-800 מליון ש"ח" (עמ' 2), ולפיכך נימוקי הדחייה הקודמת עומדים בעינם - "והדברים גובלים בשימוש לרעה בהליכי משפט".

ד.

ערעור שהוגש על החלטת הרשמת (ע"א (ירושלים) 9512/06) נדחה ביום 12.12.06 (מפי השופט רביד). נקבע כלהלן: "לא מצאתי כי המערער הצליח לבסס ולו לכאורה את סכום התביעה האסטרונומי שהוא תובע", והוטעם: "אפילו אצא מהנחה כי המערער עני ואין ביכולתו לשלם את האגרה כעולה מהחלטות שנתנה הרשמת גילה כנפי שטייניץ, המערער לא הוכיח ולו לכאורה את סיכוייו להצליח בתביעתו נגד ממשלת אוקראינה, בהעדר מסמכים רלוונטיים ונקיבת סכומי פיצויים שרירותיים" (עמ' 4).

ה.

(1) כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה דנא, בה נטען כי המקרה מעורר את השאלה באיזו רמה צריך מבקש פטור מאגרה להוכיח את קיומה של עילת תביעה, והאם יכול בית המשפט לדחות את הבקשה על סמך גובה הסכום הנתבע, מבלי ששמע את תגובת הצד שכנגד. עוד נטען כי בית המשפט האירופי לזכויות האדם קיבל את תביעת המבקשים נגד המשיבה ( Merit v. Ukraine (Application no. 66561/01) ), ושיש בכך כדי לבסס עילת תביעה. נטען גם כי מסמכי המבקשים הוחרמו על ידי המשיבה, ולפיכך אין הם יכולים להמציאם. ולבסוף נטען לגבי היקף חסינותה של המשיבה, ולגבי סמכותם של המשיבים הפורמליים (שהגישו את עמדתם בעניין האגרה) לטעון בשמה טענות מסוג זה.

(2) אציין, כי בפני רשמי בית משפט זה נוהלו שני הליכים מקדמיים עיקריים: (1) בקשה לפטור מעירבון - שנתקבלה חלקית על ידי הרשמת ליבוביץ (החלטה מיום 15.3.07); (2) בקשה להמצאה מחוץ לתחום, שעניינה המצאת התביעה למשיבה, ולמצער להשבת התיק לבית המשפט קמא שלא דן בבקשה בענין זה שהוגשה בפניו – אשר נדחתה על

ידי הרשם השופט מרזל (החלטה מיום 12.4.07). בהחלטת הרשם מרזל נקבע, כי המבקש יוכל להעלות את השגותיו על הימנעות בית המשפט המחוזי מלדון בבקשה במסגרת רשות הערעור, אם תינתן.

ז.

(1) לאחר עיון אין בידי להיעתר לבקשה לרשות ערעור. אכן, כשלעצמו המדובר בנושא שאיני יכול לקבוע – בכפוף לאשר ייאמר להלן – מניה וביה כי אין בו ממש כל עיקר. אמנם, פסק דינו של בית המשפט האירופי לזכויות האדם מיום 30.3.04, שהכיר בפגיעה במבקש 1 בקשר להליכים הפליליים שנוהלו נגדו, לא מצא (סעיף 84 לפסק הדין) קשר סיבתי בין הליכים אלה לבין התביעה לפיצויים (מעבר לתסכול ולעגמת הנפש בקשר להליך הפלילי), ועל כן לא נעתר לתביעת הפיצויים, למעט סכום מסוים בהקשר ההליך הפלילי. עם זאת, אין בכך כדי לומר שלא נגרם למבקשים כל נזק. ואולם, כפי שכבר צוין בהחלטות שיפוטיות שונות, שעה שעסקינן בסכומים גבוהים מעין אלה, שעל פניהם נראים גבוהים עד מאוד, על בית המשפט לנקוט זהירות יתרה בפטור מאגרה, ויש להטוות את הסכום כחלק ממכלול הערכת העילה. עוד בשכבר הימים נדרש לכך בית משפט זה (המ' 502/59 בנין וביצוע נ' קסתיאל, פ"ד יד 675). כדברי המלומד ש' לוין – פרוצדורה אזרחית, סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט 11-10 "... לו היה התובע בעל אמצעים, הוא לא היה מסכן את כספו על-ידי הגשת תובענה חסרת סיכוי, אך אם ההליך מוגש חינם, מה איכפת לו להגיש תובענה חסרת שחר או ל'נפח' את תביעתו...?". זאת, הגם שכלל ננקטת גישה ליברלית כשהמדובר באגרות (ראו רע"א 321/07 גושן נ' אבי גיא (טרם פורסם)); ראו גם רע"א 10537/03 מדינת ישראל נ' יש-גד, פ"ד נט(1) 642 (השופט גרוניס) וכן בש"א (חיפה) 16578/02 אמר נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (טרם פורסם) (השופט סוקול). ברי כי הביטוי "נראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה" כאחד התנאים למתן פטור לפי תקנה 13 לתקנות האגרות, כולל את הערכת היחס בין עצם קיומה של עילת תביעה לבין סיכוייה. בנידון דידן נראית התביעה, כפי שכבר צוין בערכאות קודמות, מופרזת על פניה, והיא לא תוקנה חרף אמירות בתי המשפט. במקרה דנא גם לא ניתן להלום את הטענה כי בשל החרמת מסמכים אין בידי המבקשים להציג כראוי את היקף תביעתם, בנסיבות, וזאת, אף אם אצא מהנחת חוסר אמצעים של המבקשים, שהיא תנאי ראשון לפטור.

(2) אעיר, כי טענת המבקש שעל פי החלטתו של בית משפט זה ברע"א 1550/05 בונה הצפון נ' א.ב. גיל. בניה ויזמות (טרם פורסמה) יש צורך לבקש התייחסות הנתבע לבקשת פטור, חוששני כי גילה באותה החלטה פנים שלא כהלכה. הדבר חל שעה שבית המשפט שוקל ליתן את הפטור, אך משאין ניתן הפטור, אין הדבר נחוץ בהכרח.

(3) כללם של דברים, על פי כתב התביעה כמות שהוא עתה לא ראיתי מקום להתערבותו של בית משפט זה בגלגול שלישי בהחלטות הקודמות, ועל כן לא אוכל – כאמור – להיעתר לבקשה.