רע"א 4083/15 יעקב בוסירה נ. המוסד לביטוח לאומי

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו מיום 12.5.2015 בע"ר 54898-04-15 (כב' השופטת ע' צ'רניאק ), אשר במסגרתו נדחה ערעור על החלטת רשמת בית המשפט מיום 18.3.2015 (ת"א 14171-02-15, כב' השופטת ע' רביד ).

2.

המבקש, מהנדס ויזם בתחום ההיי-טק, הגיש נגד המשיב, המוסד לביטוח לאומי, תביעה נזיקית על סך 41,214,600 ₪ בגין רשלנות ולשון הרע. המבקש טען כי בין השנים 2012-2008 המשיב פעל נגדו במסגרת ההוצאה לפועל לגביית חוב מזונות ילדים אשר כלל לא עמד לחובתו, ובניגוד להכרעות ערכאות שיפוטיות שונות אשר ביטלו את החיוב. חוסר היכולת לפתוח חשבון בנק או חברה באותן שנים פגע במשלח ידו, ולכן הליכי ההוצאה לפועל גרמו לו, לטענתו, לנזקים כספיים ותדמיתיים. באומדן הנזקים התבסס המבקש על חוות דעת של מומחה מטעמו, ד"ר פרידמן.

1.

עם הגשת התביעה הגיש המבקש בקשה לפטור מאגרה עקב חוסר יכולת כלכלית. ביום 4.11.2014 קבעה כב' הרשמת ש' יעקובוביץ כי המבקש לא הניח תשתית עובדתית נדרשת להוכחת עמידתו במבחן היעדר היכולת הכלכלית. יחד עם זאת הורתה על הענקת פטור למבקש מתשלום מחצית מאגרת המשפט, ועל פריסתה לחמישה תשלומים (להלן: ההחלטה הראשונה ). ביום 24.12.2014 נדון ערעור המבקש על החלטה זו. הצדדים הגיעו להסכמה, כי אם יגיש המבקש כתב תביעה מתוקן על סכום נמוך מסכום התביעה המקורי, הוא יוכל להגיש בקשה חדשה לפטור מאגרה אשר תיבחן ללא קשר להחלטה הראשונה של הרשמת. בית המשפט נתן להסכמה זו תוקף של פסק דין, והמבקש עשה כמוסכם והגיש כתב תביעה מתוקן על סך 25,000,000 ₪ ועמו בקשה נוספת לפטור מאגרה.

2.

ביום 18.3.2015 ניתנה החלטת הרשמת כב' השופטת ע' רביד בבקשה השנייה לפטור מאגרה שהגיש המבקש . תחילה נקבע, כי העובדה שהמבקש מקבל הבטחת הכנסה משמשת ראיה לכאורה לחוסר יכולתו לשלם את האגרה, לפי תקנה 14(ה) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנות ). נוכח הצהרתו כי הוא מצוי בסכסוך משפטי עם הוריו, אשר לא יתמכו בו בהגשת התביעה, דחתה הרשמת את טענות המשיב לפיהן למבקש יש יכולת כלכלית לשלם את האגרה. אולם, בהמשך ההחלטה נקבע כי תביעתו של המבקש לא מגלה עילה, לפחות לא בגובה הסכום שתבע, אף לא לאחר שהפחית ממנו. כב' הרשמת נסמכה על ההחלטה הראשונה, אשר ציינה את החלטת הסיוע המשפטי שלא לסייע למבקש בשל "סיכוי משפטי נמוך" כבסיס לקביעה שהמבקש לא עומד במבחן העילה. זאת ועוד, מהמסמכים שצורפו לתביעה למדה כב' הרשמת כי רק בחודש מאי 2010 קבע ראש ההוצאה לפועל שאשת המבקש גבתה מן הביטוח הלאומי מזונות שלא כדין, ולכן עד לאותו מועד ניתן היה להניח שיש לגבות את המזונות ששולמו מהמבקש. לאור זאת נקבע, כי סיכויי התביעה אינם גבוהים במידה המצדיקה מתן פטור מלא מאגרה. נוכח כל האמור הוחלט לפטור את המבקש מתשלום מחצית האגרה, ופריסתה לחמישה תשלומים.

3.

המבקש הגיש ערעור על ההחלטה, וערעורו נדחה כאמור. בית המשפט קמא קבע, כי אמנם אין בהחלטת הרשמת הנמקה מדוע התיק לא מגלה עילה בכל הקשור לסכום התובענה, אך לא מצא הצדקה להחזיר את הדיון לרשמת, משום שטענת הנזק שהעלה המבקש עומדת "על כרעי תרנגולת". חוות דעת המומחה מטעמו נמצאה מעורפלת ובלתי מבוססת, ובמסמכים ששלח המבקש למשיב לא נטען דבר בנוגע לנזק ספציפי שנגרם לו. בעקבות זאת הותיר בית המשפט את החלטת הרשמת על כנה.

4.

על פסק הדין מתבקשת עתה רשות לערער. המבקש טוען כי אי מתן הפטור גורם לו נזק ממשי ובלתי הפיך כיוון שנמנעת ממנו גישה לערכאות. המקרה אף מעורר לדבריו שאלה משפטית כללית - האם לאחר שהרשמת קבעה כי תביעת המבקש אינה מופרכת, סכום התביעה יכול לחסום אותו מלהגישה בהתחשב בכך שהוא נעדר יכולת כלכלית. באופן קונקרטי נטען, כי משמצאה השופטת שהרשמת לא נימקה די הצורך את קביעתה לגבי היעדר עילת תביעה בנוגע לסכום, היה עליה להחזיר את הדיון לרשמת שתבחן באופן פרטני את ראשי הנזק השונים. כמו כן, המבקש סבור שבית המשפט שגה בקביעות בדבר ראיותיו לנזק הנטען, וכי היה מקום לאפשר לו להגיש הבהרות וביאורים למסמכים השונים.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. הלכה היא שבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תתקבל רק כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית כללית, החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה שלפני לא מעלה כל שאלה כזו.

6.

תקנה

14(ג) לתקנות קובעת שבית המשפט רשאי לתת פטור מאגרה אם ראה שאין ביכולתו של המבקש לשלם אותה, ובתנאי ש"ההליך מגלה עילה". דרישה זו נועדה למנוע מצב בו פטור מאגרה בשל חוסר יכולת כלכלית יפתח פתח להגשת הליכי סרק שיבזבזו את משאבי הציבור (ע"א 8974/04

פלוני נ' פלונית , פ"ד נט(4) 721

(2005) להלן: ענין פלוני ). הליכי סרק שכאלה אפשר שיהיו גם תביעות שביסודן אמנם טענה ממשית, אך סכום התביעה הוא מופרך וחסר סיכוי. אכן, מבחן העילה הוא מבחן מקל יחסית, וכבר נפסק כי על בית המשפט לוודא רק שעילת התביעה אינה חסרת כל סיכוי של ממש (ענין פלוני ) . ברם, ברור שסכום התביעה הוא אחד השיקולים שיש להביא בחשבון לצורך הכרעה האם ההליך מגלה עילה, בהינתן שמבחן העילה נועד לסנן, בין היתר, הליכים מוצדקים ש"נופחו" בגלל שמגישיהם לא נדרשו לשלם אגרה. מסיבה זו נפסק בעבר כי "שעה שעסקינן בסכומים גבוהים מעין אלה, שעל פניהם נראים גבוהים עד מאוד, על בית המשפט לנקוט זהירות יתרה בפטור מאגרה" (רע"א 430/07 מרית נ' מדינת אוקראינה (26.8.2007) ).

7.

על כן, בדין בחן בית המשפט את סכום התביעה, כחלק מהערכתו את סיכוייה ואת העילה שהיא מגלה, והדבר אינו מעורר כל שאלה כללית המצדיקה בחינה נוספת של המקרה בערכאה שלישית.

8.

סוף דבר, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.