רע"א 2044/15 אור אשר בע"מ נ. מקור הברכה יזמות והשכרה בע"מ

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רומנוב ) בת"א 27676-02-14 מיום 19.2.2015, במסגרתה הורה בית המשפט על עיכוב ההליכים המתנהלים לפניו, וזאת מכוח סעיף 5(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ).

רקע

1.

מקור הברכה יזמות והשכרה בע"מ (להלן: המשיבה 1 ) הינה חברה המחזיקה בנכסים באזור התעשייה מקור ברוך בירושלים . חברת International Ejendomsinesteri aps (להלן: המשיבה 2 ) הינה חברה דנית המחזיקה במניותיה של המשיבה 1. ביום 31.2.2006 חתמה חברת אור אשר בע"מ (להלן: המבקשת ) על הסכם עם המשיבות 1 ו-2, במסגרתו נקבע כי המבקשת תשקיע כספים במשיבה 1, ובתמורה תקבל 50 אחוז ממניותיה של המשיבה 1. כמו כן נקבע בהסכם כי במידה והעסקה לא תתקדם לפי המתווה המפורט בפרטי ההסכם, יגדל חלקה של המבקשת במשיבה 1 לסך של 60 אחוזים מהון המניות. בנוסף, כלל ההסכם תניית בוררות שלפיה כל חילוקי הדעות בין הצדדים יתבררו אצל בורר יחיד שימונה בהסכמת הצדדים וידון על פי דין תורה; באם לא יגיעו הצדדים להסכמה, כך נקבע, ימנה כל צד בורר מטעמו ושני הבוררים ימנו בורר נוסף במתכונת של בוררות זבל"א.

2.

ביום 7.3.2010, משהעסקה לא התקדמה במועדים שפורטו בהסכם, פנתה המבקשת למשיבות 1 ו-2 בדרישה להפעלת ההתחייבות להגדלת הון המניות שיוקצה למבקשת. ביום 3.5.2010 כפרה המשיבה 1 בכך שנתמלאו התנאים להפעלת ההתחייבות דנן, וחמש פניות נוספות של המבקשת – החל מיום 6.6.2010 ועד ליום 6.9.2010 – העלו חרס גם הן. בעקבות זאת, פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי ביום 20.10.2010 בבקשה למינוי בורר. במהלך ההליך שהתנהל לפני בית המשפט הגיעו הצדדים להסכמה בדבר זהות הבורר – הסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 30.1.2011. לגרסתה של המבקשת, המשיבות 1 ו-2 וכן שני הדירקטורים של המשיבה, דוד פאוסט (דירקטור מטעם המשיבה 2, ולהלן: המשיב 3 ) וחיים מלר (דירקטור מטעם המבקשת, ולהלן: המשיב 4 ) לא הביעו נכונות להשתתף בהליך הבוררות גם לאחר מתן פסק הדין, ולכן ביום 12.10.2011 הציעה המבקשת לקיים את הבוררות תוך צירוף שני בוררים נוספים כבוררי זבל"א. לטענת המבקשת, גם לאחר שהמשיבים נתנו את הסכמתם להצעה, פעלו המשיבים לעכב את הליכי הבוררות. לבסוף נקבע מועד לתחילת הבוררות – בתאריך 20.10.2013. ברם, בוררות זו מעולם לא יצאה אל הפועל, וזאת לאחר שהמשיב 3 הציב תנאי מקדים לניהול הבוררות, חמישה ימים בלבד לפני שדיון הבוררות הראשון אמור היה להתקיים. במסגרת תנאי זה דרש המשיב 3 שאדם בשם אוסקר רובינפלד (להלן: רובינפלד ), שלשיטתו של המשיב 3 עומד למעשה מאחורי המבקשת, יתייצב להליכי הבוררות – שכן אחרת לא יהיה כל טעם בהליכים אלו.

3.

המבקשת סירבה לתנאי שהוצב על ידי המשיב 3, ובחודש פברואר 2014 הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה להגדלת חלקה במשיבה 1 בעשרה אחוזים, בהתאם להתחייבות שנקבעה בהסכם מיום 31.2.2006. בתגובה, עתרו המשיבים 3-1 לבית המשפט בבקשה כי יורה על עיכוב ההליכים בתובענה בהתאם להוראות סעיף 5(א) לחוק הבוררות, וזאת מכוח תניית הבוררות שהופיעה בהסכם.

ההליכים בבית המשפט המחוזי

4.

בהחלטתו מיום 30.9.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ההליכים. בית המשפט קבע כי יש יסוד לטענת המבקשת כי המשיבים לא הראו כי היו מוכנים לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות וכי הם עדיין מוכנים לכך. בתוך כך נקבע כי רובינפלד כלל איננו צד להסכם מיום 31.2.2006, וממילא איננו צד לתניית הבוררת הכלולה באותו הסכם – ועל כן אין מקום לדרוש את התייצבותו כתנאי לקיום הליך הבוררות. בשולי החלטתו הוסיף בית המשפט כי אם המשיבים יודיעו לבית המשפט עד ליום 20.10.2014 כי הם נכונים לנהל את הבוררות ללא כל תנאי מוקדם, תישקל בחיוב האפשרות להורות על עיכוב ההליכים.

5.

ביום 7.10.2014 הודיעו המשיבים כי הם נכונים לקיים את הליך הבוררות ללא תנאים מוקדמים. בהמשך לכך נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 12.1.2015, בו התברר כי הצדדים סיכמו בעבר הן על זהות הבורר והן על ניהול ההליך על פי דין תורה. עוד במסגרת אותו דיון, טענו המשיבים כי ההסכם מיום 21.2.2006 – בו מופיעה תניית הבוררות – הינו מזויף. ביום 22.1.2015 הודיעו המשיבים כי הבורר עליו הסכימו הצדדים בעבר נכון עדיין לקיים את הבוררות וכי אותו בורר אף מסר מספר מועדים אפשריים לקיומה. בתגובתה מיום 3.2.2015, עמדה המבקשת על דרישתה לבירור המחלוקת בבית המשפט ולא בבוררות. לשיטתה, המשיבים אינם יכולים לטעון שתניית הבוררות איננה מחייבת אותם מן הטעם שההסכם מיום 31.2.2006 הינו מזויף, ובד בבד לטעון לעיכוב ההליכים בבית המשפט לשם אכיפת אותה התנייה בדיוק.

6.

ביום 19.2.2015 נתן בית המשפט המחוזי החלטה נוספת, בהמשך להחלטתו מיום 30.9.2014. בית המשפט התרשם כי התנאי המרכזי שהוביל לדחיית הבקשה לעיכוב ההליכים – דרישת המשיבים כי רובינפלד יהיה צד לבוררות – הוסר זה מכבר, וכי כיום קיים בורר מוסכם על הצדדים אשר נכון לקיים את הבוררות במהירות ובמועד קרוב. בשולי הדברים הוסיף בית המשפט כי אם בעיצומה של הבוררות יתברר שיש אמת בטענות המבקשת כי המשיבים מעוניינים אך ורק ב"משיכת זמן", פתוחה הדרך לפני המבקשת להגיש תובענה חדשה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

טענות המבקשת

7.

בבקשתה טוענת המבקשת – באמצעות בא כוחה, עו"ד יוסי אשכנזי – כי שגה בית המשפט המחוזי כשהורה על עיכוב ההליכים. לטענת המבקשת, סעיף 5(ג) לחוק הבוררות מאפשר לבית המשפט שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות – והעובדה כי המשיבים סירבו לקיים את הליך הבוררות מאז שנת 2010 אכן מהווה "טעם מיוחד" לעניין זה. סירוב המשיבים לקיים את הבוררות, כך נטען, משתיק את המשיבים מלבקש עיכוב הליכים. עוד מוסיפה המבקשת וטוענת כי ביום 12.1.2015 טענו המשיבים שההסכם מיום 31.2.2006 הינו הסכם מפוברק; משטענו כך אין לאפשר למשיבים להיבנות מתניית בוררות הכלולה באותו הסכם.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על כל נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.

9.

הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות ניתנת במקרים חריגים בלבד המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 7443/12 שרבט נ' שרבט

פסקה 7 (23.4.2013); רע"א 1794/12 א. שילת דלקים בע"מ נ' זגורי פסקה 11 (20.5.2012)]. הלכה זו רלוונטית ביתר שאת כאשר מדובר בהחלטה לעכב הליכים לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות, החלטה שנתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אשר ערכאת הערעור לא תתערב בה אלא אם נפלה בה טעות של ממש [ראו: רע"א 9722/07 ציינווירט נ' כהן

פסקה 21 (10.11.2008); סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל

כרך א' 283, 353 (מהדורה רביעית, 2005) (להלן: אוטולנגי )]. החלטתו של בית המשפט המחוזי נטועה בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ולכן אינה עונה לקריטריונים שהותוו בפסיקה לעניין מתן רשות לערער. בכל מקרה, לא שוכנעתי כי בנסיבות המקרה דנן נפלה טעות של ממש בהחלטת בית המשפט, ועל כן אין מקום להתערב בהחלטותיו בסוגיית עיכוב ההליכים. החלטתו של בית המשפט מבוססת על התרשמות בלתי-אמצעית מטענות הצדדים במקרה הקונקרטי וממידת נכונותם להתדיין לפני בורר. אמנם, מקובל עלי כי קיומה של סחבת הנובעת מפעולות מכוונות של אחד הצדדים הינו שיקול שאותו על בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשה לעיכוב ההליכים [ראו: אוטולנגי בעמ' 294], אך ברי כי בהחלטתו מיום 30.9.2014 נתן בית המשפט את דעתו לשיקול זה. ממילא, קיומה של סחבת אינו מספיק, לכשעצמו, לצורך הכנסת המקרה לגדרם של אותם מקרים חריגים ומצומצמים בהם יתערב בית משפט זה בהחלטת בית המשפט המחוזי. הוא הדין גם לעניין טענתה הנוספת של המבקשת, לפיה שתי טענותיהם של המבקשים – כי ההסכם מזויף וכי למרות זאת יש לתת תוקף לתניית הבוררות הכלולה בו – אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. בית המשפט התייחס לטענה כי ההסכם מפוברק וקבע שנוכח ההסכמות בין הצדדים הן לעניין זהותו של הבורר והן לעניין תנאי הליך הבוררות, מקומה של הטענה להתברר במסגרת הבוררות. קביעה זו של בית המשפט מעוגנת, כאמור, בנסיבותיו העובדתיות הקונקרטיות של המקרה ועל כן סבורני כי אין מקום להתערב בה.

10.

למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, אוסיף כי מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי התנאי שהוצב על ידי המשיבים אכן הצדיק את דחיית בקשתם לעיכוב ההליכים. על פני הדברים נראה לי כי התנאי שאותו הציבו המשיבים לקיום הבוררות – דרישה להתייצבות צד ג' שלא היה צד להסכם הבוררות – איננו מתיישב, בשים לב לנסיבותיו העובדתיות הקונקרטיות של המקרה, עם דרישת סעיף 5(א) לחוק הבוררות. ייתכנו אמנם נסיבות חריגות שבהן יוכל בעל דין לפנות לבית המשפט בבקשה לצרף צד ג', שאינו צד להסכם הבוררות להליך הבוררות, וצירופו יאושר [ראו למשל: רע"א 3925/12 חן רונן נ' עו"ד כהן פסקאות 15-12 (17.6.2013)] אך סבורני כי הנסיבות החריגות הללו לא התקיימו במקרה דנן. לכך יש להוסיף כי לכאורה, הציבו המשיבים את התנאי אך מספר ימים לפני תחילת הבוררות ונמנעו מפנייה לבית המשפט מבעוד מועד – ודרך פעולה זו מצביעה על כך שלא היו מוכנים לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות. עם זאת, משהוסר התנאי בתוך מסגרת הזמנים שהגדיר בית המשפט בהחלטתו מיום 30.9.2014, לא הייתה כל מניעה כי בית המשפט יורה בהחלטתה הנוספת מיום 19.2.2105 על עיכוב ההליכים, וזאת בשים לב לנכונותם של הצדדים להעביר את הדיון לבוררות, כפי שזו באה לידי ביטוי בהצהרותיהם ובמעשיהם. בשולי הדברים אוסיף שבדין קבע בית המשפט כי למבקשת קיימת עדיין אפשרות להגיש תביעה חדשה במהלך הליכי הבוררות במידה והמשיבים יפעלו לעיכוב ההליכים הללו.

11.

סוף דבר – הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.