רע"א 2049/22 רועי גלילי נ. רותם אמפרט נכב בע"מ

1.

ענייננו בבקשת רשות ערעור המופנית כלפי החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ג' גדעון ) שניתנה ביום 23.2.2022 ב-ת"צ 8375-09-20, ושבגדרה דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לפסול חוות דעת מומחה מטעם המשיבים. מדובר בחוות דעת הנדסית, שהוגשה בתמיכה לתשובת המשיבים בבקשה לסעד זמני שהגישו המבקשים אגב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: חוות הדעת ). ייאמר מיד, כי ההחלטה לדחות את הבקשה לפסילת חוות הדעת מצויה בגדר שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית, וכי בנסיבות המקרה לא קמה עילה להתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטה זו.

2.

המבקשים בבקשת רשות הערעור הגישו בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבים, וזו מתנהלת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (לעיל ולהלן: המבקשים , המשיבים ו- בקשת האישור ). עניינה של בקשת האישור פורט לאחרונה בפסק הדין מיום 4.1.2022 ב-רע"א 5638/21 (להלן: ההליך הקודם ) ואין צורך לחזור. אומר רק כי במוקד בקשת האישור ניצבת טענת המבקשים שלפיה המשיבים מזרימים שפכים רעילים בכמויות ניכרות ממחצבה וממפעל לטיפול בפוספט שבבעלותם ובניהולם, למאגרים באזור נחל צין שקרקעיתם אינה אטומה – וזאת בניגוד לדין (להלן: השפכים ו- המאגרים , בהתאמה).

ביום 5.8.2021 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לצו זמני האוסר על הזרמת שפכים נוספים למאגרים; צו המורה על ריקון מידי או על חיזוקם של שניים מתוך המאגרים בשל חשש ממשי לקריסתם; וכן צו המורה על מתן אזהרות למטיילים בנחל צין (להלן: הבקשה לסעד זמני ). הבקשה לסעד זמני הוגשה לפי הנטען על רקע מידע חדש שהגיע לידי המבקשים, בדבר קיומו של סיכון מוחשי ומיידי לקריסה של סוללות המאגרים; וכן בנוגע להרכב הרעיל והרדיואקטיבי של שפכים שחלחלו מהמאגרים אל נחל צין ומעיינות צין, ועלול לגרום לסיכון בריאותי חמור למטיילים באזור.

בד בבד עם הבקשה לסעד זמני עתרו המבקשים לפטור מהפקדת ערובה והתחייבות עצמית בלתי מוגבלת בסכום; ואולם ביום 8.8.2021 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה ככל שהיא נוגעת להתחייבות העצמית, ובהמשך לכך ומשלא הופקדה התחייבות עצמית כנדרש, הורה בית המשפט על מחיקת הבקשה לסעד זמני. המבקשים לא השלימו עם ההחלטה, והגישו לבית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור נושא ההליך הקודם (כהגדרתו לעיל). בקשת רשות הערעור התקבלה, והערעור התקבל אף הוא, תוך שקבעתי כי בנסיבות העניין לא היה מקום לראות בהתחייבות העצמית כתנאי מקדמי לדיון בבקשה לסעד זמני, וכי בקשת הפטור צריכה להיות מוכרעת במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני. משכך, הוריתי על החזרת הדיון בבקשה לסעד זמני לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בה לגופה.

3.

אחת המחלוקות שהתגלעו בין הצדדים במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני נוגעת לשאלת יציבותם של המאגרים. כל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת הנדסית מטעמו בנושא; ולאחר שהמומחה מטעם המשיבים נחקר בבית המשפט המחוזי, ביום 9.2.2022 הגישו המבקשים בקשה לפסול את חוות דעתו בשל פגמים שנפלו בה (להלן: בקשת הפסילה ). בין היתר נטען, כי המומחה מטעם המשיבים חסר ניסיון ואינו מוסמך על פי דין לערוך חישובי יציבות.

לאחר שהוגשו תגובות לבקשת הפסילה, ביום 23.2.2022 הורה בית המשפט המחוזי על דחייתה. בהחלטה נקבע כי טענות המבקשים בנוגע לוותק המומחה מטעם המשיבים, היקף ניסיונו וכיוצא באלה, מקומן להתברר במסגרת הטיעון בדבר המשקל שיש ליתן לחוות הדעת מטעמו – והן יוכרעו בגדרה של ההחלטה בבקשה לסעד זמני. עוד הובהר כי אין בטענות המבקשים כדי לפגום ב קבילות חוות הדעת או להביא לפסילתה:

"גם אם אין המומחה עומד בדרישות הרישוי לצורך עריכת חישובים מסוימים לצורך תכנון מבנים מסוימים ע"פ הוראות הדין, אין בכך לשלול קבילות החלק הרלוונטי בחוות דעתו לענייננו, בהעדר דרישה כאמור לצורך מתן חוות דעת מומחה, ע"פ הוראות הדין הנוגעות לקבלת חוות דעת מומחים כראיות, וודאי שאין בכך כדי להביא לפסילת חוות הדעת כולה."

4.

על החלטה זו הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור שלפניי. בתמצית , לגישתם שאלת יציבות מאגרי הענק המכילים שפכים תעשייתיים היא שאלה הנדסית מורכבת ורבת חשיבות. משכך, אין מקום לקבל בעניין זה חוות דעת מאת מהנדס צעיר וחסר ניסיון, שאינו מורשה לפי דין לערוך חישובי יציבות; ובנסיבות אלה מדובר בחוות דעת חלולה וחסרת משמעות. עוד נטען כי מאגרי השפכים מצויים בליבה של שמורת טבע, וכי ה"מחיר" של טעות בחישובי היציבות עלול להוביל לאסון סביבתי רחב היקף. לדברי המבקשים שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא ייחס משקל מספיק לאינטרס הציבורי ולעקרון הזהירות המונעת בעת שהכריע בבקשת הפסילה; ועל פי הנטען מדובר בפגם ממשי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הצפוי להשליך במישרין על ההכרעה בשאלה המרכזית העומדת לדיון בגדרה של הבקשה לסעד זמני. משכך, המבקשים עותרים לביטול ההחלטה בבקשת הפסילה ולמתן הוראה בדבר הוצאת חוות הדעת מטעם המשיבים מתיק בית המשפט.

כפי שצוין כבר בפתח החלטה זו, לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה הגעתי לכלל דעה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה מאת המשיבים. ואפרט.

5.

ההחלטה להותיר על כנה את חוות הדעת מטעם המשיבים נטועה היטב בגדרי שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בנוגע לאופן ניהול ההליך; והלכה היא שערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות דיוניות מעין אלה, אלא בנסיבות חריגות – שלא מתקיימות במקרה הנדון (רע"א 4215/19 The Procter & Gamble Company

נ' אלמוג , פסקה 6 (30.10.2019); רע"א 9519/17

מיקרוסופט ישראל בע"מ נ' גורודיש, פסקה 10 (7.7.2019)) . בית המשפט המחוזי הבהיר בהחלטתו שטענות המבקשים אינן מצדיקות משיכה של חוות הדעת מן התיק, וכי טענות אלה יובאו בחשבון בעת ההכרעה בבקשה לסעד זמני גופה ואגב קביעת המשקל שיש לייחס לכל אחת מחוות הדעת מטעם הצדדים. מדובר בהחלטה מנומקת וסבירה, המבוססת על התרשמותו של בית המשפט מטענות הצדדים ומחקירות המומחים מטעמם, כמו גם על היכרותו עם ההליך והמחלוקות הנרחבות הטעונות הכרעה .

בניגוד לנטען על ידי המבקשים, פסילת חוות הדעת אינה התוצאה היחידה המתיישבת עם האינטרס הציבורי הגלום בהליך הייצוגי. במקרה דנן, האינטרס הציבורי מחייב בירור יעיל ומיטבי של טענות הצדדים, והחלטת בית המשפט אינה חורגת מכך. אין זאת אלא ש יש לאפשר לבית המשפט המחוזי לקדם את הדיון בבקשה לסעד זמני לפי מיטב הבנתו וחוכמתו.

6.

התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.