רע"א 2060/06 אליהו רווח נ. דר' בירה [דוברובה] פוגל

1.בפניי בקשה ליתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' זלוצ'ובר) שדחה בקשת רשות לערער שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע (כב' השופטת י' רז-לוי), לפיו נדחתה תביעתו של המבקש נגד המשיבה.

המבקש הגיש לבית המשפט לתביעות קטנות תביעה נגד המשיבה, רופאה בקופת חולים, בה טען כי המשיבה סירבה ללא כל סיבה לטפל בו ובכך נדחה הטיפול בו שוב ושוב באופן שגרם להידרדרות בשמיעתו. תביעתו נדחתה לאחר שבית המשפט קיבל את גרסתה של המשיבה שאישרה כי דרשה שבבדיקה יהיה נוכח אדם נוסף מן הצוות הרפואי, מאחר שחששה מהמבקש, לאחר שבביקור קודם שלו הגיע יחד עם בנו וביקש כי תבדוק את הבן על אף שלא נקבע לו תור. לטענתה, המבקש תקף אותה מילולית ואיים עליה והעניין נפתר רק לאחר שביקשה סיוע מעובדי המקום. בית המשפט אף ציין כי המשיבה מסרה בעדותה כי המבקש הופנה לרופאים אחרים לאחר שסירב להיבדק אצלה בשל דרישתה לנוכחות אדם נוסף בחדר ואף טופל על ידי רופא מומחה אחר. בית המשפט ציין עוד כי עדותה של המשיבה היתה מהימנה עליו ועל כן קיבלה במלואה והעדיפה על פני עדות המבקש. עוד נדחו טענות המבקש לפיהן נגרם לו נזק בשל כך שלא טופל באותו יום או בשל טיפול רשלני מצד המשיבה. המבקש אף חויב בהוצאות המשיבה בסך 200 ₪.

בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין מכיוון שהבקשה הוגשה באיחור מבלי שהמבקש הוכיח טעם מיוחד לאיחור בבקשה שהגיש להארכת המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור וכן משום שסיכויי הבקשה קלושים ביותר.

2.המבקש מדגיש בבקשתו את מצבו הכלכלי הקשה וטוען כי אין בידו לשלם את סכום ההוצאות בו חויב וכי לא ניתנה לו האפשרות להשמיע את טענותיו.

3.כידוע, רשות לערער אינה ניתנת כעניין שבשגרה אלא באותם מקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)).לא כל שכן נכונים הם הדברים כשבבקשת רשות ערעור שיסודה בתביעה קטנה מדובר. עצם האפשרות להביא פסק דין שניתן בתביעה קטנה לדיון בפני ערכאת ערעור מוגבלת ממילא ודורשת מתן רשות (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984). ברי כי צמצום זה יוחל ביתר שאת מקום שעסקינן בבקשה למתן רשות לערער בפני ערכאת ערעור שניה (רע"א 237/89 קריב נ' רשות השידור , תק-על 89(3) 1574 (1.8.89)).

במקרה שבפנינו לא זו בלבד שאין מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות, אלא שטענותיו של המבקש מופנות נגד קביעותיו של בית המשפט לתביעות קטנות הנסמכות על ממצאי המהימנות שקבע בית המשפט ועל חיובו של המבקש בהוצאות. בכגון אלה ממילא אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב (ראו לעניין התערבות בממצאי מהימנות: ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז (1) 225, 233 – 235 (1983) ; לעניין התערבות בהשתת ההוצאות ראו: ר"ע 618/85 הול נ' שצמן , פ"ד לט (4) 445 (1985)). בנוסף, לא מצאתי מעיון בפרוטוקול הדיון כי לא ניתנה למבקש ההזדמנות לשטוח טענותיו.

אוסיף, כי יש להצר על כך שהמבקש נאלץ להמציא פעמיים את ההחלטות השיפוטיות בעניינו.

הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.