רע"א 2070-24 רע"א 2070-24

1.בהתאם לתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, נקבע כי בקשת רשות הערעור מצריכה תשובה. המשיבים יגישו את תשובותיהם לבקשה עד ליום ג', 2.4.2024.

2.על נוסח התשובה יחולו הוראות תקנה 140(א)(2) לתקנות האמורות, למעט לעניין מועד הגשתה. לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל, ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. התשובות תוגשנה במקביל, הן לבית משפט זה והן במישרין למבקשת. אי הגשת תשובה במועד כמוה כאי התייצבות, על כל הכרוך בכך.

3.באשר לבקשה לעיכוב ביצוע – דינה להידחות. בבקשתה טוענת המבקשת כי ככל שלא יעוכב ביצוע הסכם הפשרה המצוי במוקד המחלוקת צפוי להיגרם לה נזק בלתי הפיך. זאת, מאחר שהמשיב 1 עשוי לפעול מכוח הסכם הפשרה להעברת הזכויות במקרקעין שבבעלות המבקשת לידיו, להטיל עליהן שעבוד או עיקול או למכור אותן לצד שלישי, ואף לדרוש את פינוי המבקשת ומשפחתה מהמקרקעין. אלא שלטענת המבקשת עצמה, במסגרת ההסכם בו היא התקשרה עם המשיב 2 מיום 4.4.2022 נקבע כי היא תסכים למכירת המקרקעין באמצעות כונס נכסים. על כן, לאור נכונותה של המבקשת להסכים למכירת המקרקעין, נראה כי הנזק שעלול להיגרם לה ככל שהזכויות בו יעברו למשיב 1 הוא נזק כספי בר-פיצוי (ראו והשוו: רע"א 1708/23 אשמי נ' א.ר.א.ב בונוס בע"מ, פסקה 16 (7.5.2023)). לא למותר לציין גם כי פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה ניתן כבר ביום 6.11.2023 ואילו המבקשת הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצועו רק ביום 28.12.2023 – בחלוף כחודשיים. הבקשה לעיכוב ביצוע המונחת לפניי הוגשה אף היא רק בחלוף למעלה מחודש מהיום בו דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בשיהוי זה יש כדי לחתור תחת טענת המבקשת בדבר דחיפות הסעד הזמני וחיוניותו (ראו: רע"א 4999/23 ג'רוס נ' עזבון המנוח ג'רוס ז"ל, פסקה 21 וההפניות שם (29.8.2023)).