רע"א 2134/08 צבי שחר נ. שרגא קרמר יצחק

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 31.1.2008 בה"פ 159/07 (כבוד השופט ע' בנימיני), אשר דחה את בקשת המבקש לביטול "פסק דין ביניים" (להלן - פסק הבוררות ) שניתן ביום 26.11.2006 על ידי בית דין צדק בבני ברק (להלן - בית הדין ) בשבתו כבורר.

העובדות

1.

המבקש הינו מהנדס במקצועו. בין המבקש לבין המשיב נכרת חוזה להכנת תכנית חיצונית אשר תאפשר חפירת מרתף מתחת לדירת המשיב והכנת תכנית פנימית ליצירת מפתח רחב במטבח המשיב על ידי ביטול שלושה עמודים ויצירת תמיכה קונסטרוקטיבית חילופית מתאימה (להלן – החוזה ).

2.

לאחר שהמבקש הכין את התכניות על פי החוזה, שכר המשיב את מר יניב צרף (להלן - הקבלן ) לביצוע העבודות על פי התכניות האמורות. המבקש לא נכח בדירתו של המשיב במהלך ביצוע העבודות והוא הגיע לדירה רק לאחר סיומן. דא עקא, שבמהלך ביצוע העבודות נגרמו לדירת המשיב ולדירת שכנו נזקים, שאותם תיקן המשיב.

הליך הבוררות

3.

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לאחריות לנזקים עקב ביצוע העבודות. בראשית חודש נובמבר 2007 חתמו המבקש והמשיב על "שטר בירורין" (להלן – הסכם הבוררות ) אשר הסמיך את בית הדין לפסוק בעניין "תביעה כספית בגין תכנית הנדסית" שאותה הגיש המשיב (להלן - הליך הבוררות ). יצויין כי על פי הסכם הבוררות, היה פטור בית הדין מהנמקת פסק הבוררות וכן "מסדרי הדין, מחובת הראיה ומרישום פרוטוקולים". בנוסף, הסמיך הסכם הבוררות את בית הדין "להזמין מומחים ו/או בעלי מקצוע, גם בשכר, לשם קבלת חוו"ד או לשם בירורים מכל סוג...".

4.

במהלך הליך הבוררות התקיימו שבעה דיונים. בדיון הראשון חתמו הצדדים על הסכם הבוררות ובששת הדיונים האחרים נדונה המחלוקת לגופה, כאשר כל אחד מהצדדים העלה את טענותיו בפני בית הדין. במהלך הדיונים נשמעה עדותו של הקבלן וכן עדותו של מהנדס נוסף, מר וינלס, אשר לטענת המבקש, נשכר על ידי המשיב לשם הכנת תכניות חדשות למטבח, לפיהן פעל הקבלן. בנוסף, מינה בית הדין את המהנדס נחום כץ כמומחה מטעמו אשר הגיש את חוות דעתו בנוגע למחלוקת בין הצדדים (להלן – המומחה ). יצויין כי בתחילת הדיונים לא היה המבקש מיוצג, אולם בהמשך שכר את שירותיו של

טוען רבני, הרב ג'נח.

5.

ביום 26.11.2006 נתן בית הדין את פסק הבוררות, במסגרתו נקבע כי הואיל והמבקש התרשל במתן ההוראות לביצוע העבודות על פי התכניות, עליו לפצות את המשיב בסכום של 59,687 ש"ח, בנוסף לסכום של 4,674 דולר ארה"ב, בגין הנזקים שנגרמו למשיב.

פסק הדין של בית המשפט קמא

6.

לאחר שניתן פסק הבוררות, ביקש המבקש מבית המשפט קמא את ביטולו בהסתמך על מספר נימוקים: מן הטעם שהסכם הבוררות לא היה בתוקף ועל כן נתמנה בית הדין כבורר שלא כדין; מן הטעם שלא ניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו, להביא ראיות ולחקור עדים; מן הטעם שבית הדין חרץ את דינו כבר בדיון הרביעי, בטרם הובאו בפניו כל הראיות; מן הטעם כי לא ניתנה לו הזדמנות לחקור את המומחה; מן הטעם שבמהלך הליך הבוררות טען המשיב טענות שהיוו הרחבת חזית, וזאת מבלי שניתנה למבקש ההזדמנות להתגונן בפניהן ולבסוף, מן הטעם שבית הדין ביסס את החלטתו על מסמכים מזויפים. בנוסף, טען המבקש כי עקב הפגמים הרבים שנפלו בהליך הבוררות, פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור.

7.

ביום 31.1.2008 דחה בית המשפט קמא את טענות המבקש ואישר את פסק הבוררות. במסגרת פסק דינו, קבע בית המשפט קמא כי מעיון בפרוטוקולים שנכתבו במהלך הדיונים, הצטיירה תמונה שונה מזו שהציג המבקש בבקשתו. על כן, דחה בית המשפט קמא את טענתו של המבקש כי בין הצדדים לא נכרת הסכם בוררות תקף וכי אולץ לחתום על הסכם הבוררות. כמו כן, דחה בית המשפט קמא גם את טענותיו של המבקש כי נמנעה ממנו האפשרות להגיש ראיות מטעמו, לטעון את טענותיו ולחקור את העדים שהעידו בהליך הבוררות, שכן, כאמור לעיל, עיון בפרוטוקולים מעלה מסכת עובדתית שונה. בית המשפט קמא קבע עוד כי משהתקשר המבקש בהסכם הבוררות, הוא אינו יכול לטעון כי היה מעדיף את סדרי הדין הנהוגים בבית המשפט ועל כן, דחה את טענותיו של המבקש לפיהן העלה המשיב, במהלך הליך הבוררות, טענות אשר היוו הרחבת חזית שלא ניתנה לו האפשרות להתגונן בפניהן, וכן כי לא ניתנה לו הזדמנות לחקור את המומחה שמונה מטעם בית הדין, המהנדס נחום כץ.

8.

בנוסף, דחה בית המשפט קמא את טענותיו של המבקש כי בית הדין חרץ את דינו טרם נשמעו טענותיו. בית המשפט קמא ציין כי אמנם בית הדין קבע את אחריות המבקש לנזקים במהלך הדיון הרביעי, אולם קביעה זו נעשתה ביחס לנושא הראשון שנדון בהליך הבוררות, קרי, הנזקים שנגרמו עקב עבודות החפירה שבוצעו במרתף בלבד, ולא ביחס לכל תביעתו של המשיב. לבסוף, דחה בית המשפט קמא את טענת המבקש כי לבית הדין הוגשו מסמכים מזויפים, שעל בסיסם ניתן פסק הבוררות, בנימוק שהמבקש הסב את תשומת ליבו של בית הדין לעניין, אולם משפטרו הצדדים את בית הדין מחובת הנמקה, לא ניתן לקבוע האם הסתמך על מסמכים אלו או התעלם מהם.

מכאן, בקשת רשות הערעור שבפניי.

טענות המבקש

9.

לטענת המבקש, יש מקום לבטל את פסק הבוררות בהסתמך על העילות הקבועות בסעיפים 24 (1) ו-24 (2) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן - חוק הבוררות ), שכן לא היה הסכם בוררות בר תוקף בינו לבין המשיב ופסק הבוררות ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין.

לטענתו, במהלך הדיון הראשון הוא אולץ, תוך דקות ספורות, לחתום על הסכם הבוררות מבלי שניתנה לו אפשרות לקרוא אותו ולהבין את תוכנו ומבלי שהוסברה לו על ידי בית הדין משמעותם של התנאים הכתובים בו.

10.

עוד טוען המבקש, כי שגה בית המשפט קמא בכך שקבע כי לא נתקיימה עילת הביטול הקבועה בסעיף 24 (4) לחוק הבוררות. לטענתו, לא ניתנה לו ההזדמנות להשמיע את טענותיו ולהביא ראיות מטעמו ובנוסף, כאשר ביקש לחקור את העדים ולשאול שאלות מטעמו, הוא נענה כי תינתן לו הזדמנות לכך בשלב מאוחר יותר, אולם חרף זאת, לא ניתנה לו ההזדמנות לעשות כן.

11.

בנוסף, טוען המבקש כי נסיבות המקרה מעידות על חשש ממשי למשוא פנים בניהול הליך הבוררות הואיל ולטענתו, בית הדין הכריע בשאלת אחריותו לנזקים בשלב מוקדם של ההליך, במהלך הדיון הרביעי, טרם ניתנה לו ההזדמנות לטעון את כל טענותיו, ולפיכך מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24 (10) לחוק הבוררות, עילה בגינה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור.

12.

טענה נוספת שאותה מעלה המבקש מתייחסת לקביעתו של בית המשפט קמא כי סדרי הדין בבית הדין היו מובנים לו, ומשכך, דחה את טענתו כי לא ניתנה לו הזדמנות לחקור את המהנדס נחום כץ אשר מונה כמומחה מטעם בית הדין. לטענת המבקש, בית המשפט קמא שגה בקביעתו זו והדבר גרם לו לעיוות דין חמור.

13.

ממשיך המבקש וטוען כי בית הדין נתן את פסק הבוררות בהסתמך על מסמכים מזויפים אשר הוגשו על ידי המשיב ולכאורה נערכו ו/או נחתמו על ידי הקבלן. לטענתו, הוא הסב את תשומת ליבו של בית הדין כי מדובר במסמכים מזויפים, אולם חרף זאת, התעלם בית הדין מטענה זו והותיר את פסק הבוררות על כנו. על כן, טוען המבקש כי הדבר עולה כדי פגיעה בכללי הצדק הטבעי ומחייב את ביטול פסק הבוררות בהתאם לעילת הביטול הקבועה בסעיף 24 (10) לחוק הבוררות.

14.

לבסוף, טוען המבקש, כי תוצאות פסק הבוררות מנוגדות לתקנת הציבור ועל כן קמה לו עילת ביטול לפי סעיף 24 (9) לחוק הבוררות. לטענתו, בהליך הבוררות נפלו פגמים רבים, זכויותיו נפגעו והתקבלה כנגדו החלטה חד צדדית. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן דעתו לכך כי עצם העובדה כי בית הדין היה פטור מסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט אינה פוטרת אותו משמירת זכויותיו המינימאליות כצד להליך הבוררות.

דיון והכרעה

15.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובפסק דינו של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

16.

כידוע, רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית החורגת מגדר הסכסוך שבין הצדדים לבקשה, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. [ראו למשל: רע"א 1066/06 ארסד נ' רונן ( לא פורסם , 27.3.06); רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז (6) 605; רע"א 2766/06 סבג נ' חדד (לא פורסם, 21.1.2008) ; רע"א 9119/07 גרוסמן נ' לבל (לא פורסם, 11.2.2008)]. לא שוכנעתי כי הבקשה שבפניי מעלה סוגיה משפטית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או כי נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק. למעלה מכך, דין הבקשה להידחות גם לגופה.

17.

באשר לטענת המבקש

כי אולץ לחתום על הסכם הבוררות "תוך דקות ספורות" ומבלי שניתנה לו האפשרות לקרוא אותו ולהבין את תוכנו ולפיכך הסכם הבוררות אינו בתוקף, דין טענה זו להידחות. לא שוכנעתי כי המבקש "אולץ" לחתום על הסכם הבוררות או כי נמנע ממנו, לו רצה בכך, להתייעץ עם טוען רבני או עם עורך דין באשר למשמעויות חתימתו על הסכם הבוררות ותוכנו, טרם החתימה עליו. יתר על כן, במהלך הדיון השני שהתקיים במסגרת הליך הבוררות, היה המבקש מודע להיקף התביעה המתנהלת נגדו, אולם הוא לא הביע כל מחאה ולא טען טענות בדבר חוסר סמכותו של בית הדין לדון בתביעה. יתר על כן, המבקש התייצב לכל שבעת הדיונים בפני בית הדין ומשכך, מנוע הוא מלטעון כי הסכם הבוררות איננו בתוקף [ראו: סמדר אוטולנגי, בוררות- דין ונוהל

כרך ב' 991 (מהדורה רביעית, 2005)].

18.

גם דינה של טענת המבקש לפיה לא ניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו, להביא ראיות מטעמו ולחקור את העדים שהעידו בהליך הבוררות, להידחות. ראשית, המבקש הגיש לבית הדין כראיה מטעמו, מסמך שכותרתו "להלן הוראות לביצוע: שנתנו לצורך ביצוע תמיכה מלאה לפלטות יסוד קיימות בבית משפ' קרמר רח' מרים הנביאה 17 ב"ב", אליו צורף תרשים עם נתונים. שנית, מפרוטוקול הדיון מיום י"ח לחודש כסלו, התשס"ו עולה באופן ברור כי המבקש חקר את המהנדס וינלס, ומפרוטוקול הדיון שנערך ביום ט"ז לחודש טבת התשס"ו עולה כי המבקש התעמת עם הקבלן בדיון, תוך שהוא טוען את טענותיו באשר לאחריותו לנזקים בדירתו של המשיב ובדירת שכנו.

19.

באשר לטענת המבקש כי שגה בית המשפט קמא בקביעתו כי סדרי הדין בהליך הבוררות היו נהירים לו - גם דין טענה זו להידחות. כפי שציינתי לעיל, לא נמנעה מהמבקש, בשום שלב, האפשרות להתייעץ עם טוען רבני או עם עורך דין, או לשכור את שירותיהם, באם לא הבין את משמעותן של הוראות הסכם הבוררות. יתרה מכך, הסכם הבוררות היה ברור ומפורש בכל הנוגע לאופן ניהול ההליך על ידי בית הדין, קרי, שבית הדין פטור מסדרי הדין.

20.

באשר לטענתו של המבקש לפיה לא ניתנה לו הזדמנות לחקור את המומחה על חוות דעתו, יצויין תחילה כי הגם שבהסכם הבוררות נקבע כי בית הדין יהא רשאי להכריע על סמך חוות דעתו של המומחה, הרי שעל פי הוראותיו של סעיף י"ב לתוספת לחוק הבוררות (החלה בנסיבות העניין מכוח סעיף 2 לחוק הבוררות) עמדה למבקש הזכות לחקור את המומחה על חוות דעתו [וראה גם: רע"א 300/89 ולקו חברה לבניין ועבודות נ' החברה לפיתוח פ"ד מה(4), 497, 520-519 (1991)]. שנית, ממסמך שכותרתו "הנידון: תגובה למכתב קרימר מר"ח תמוז תשס"ו" אשר צורף לבקשה, במסגרתו ביקש בא כוח המבקש, הרב ג'נח, את בית הדין לשאול את המומחה שאלה הנדסית הנוגעת להליך הבוררות, עולה כי המבקש היה יכול להעביר את שאלותיו למומחה באמצעות בית הדין (ועשה כן בהתייחס לסוגיה הנדסית מסוימת כאמור). בנוסף, המבקש הגיש לבית הדין את השגותיו על חוות דעתו של המומחה. אשר על כן, לא שוכנעתי כי בנסיבות דנן התקיימה עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות.

21.

בנוסף, סבורני כי יש לדחות גם את טענתו של המבקש לפיה נוצר חשש ממשי למשוא פנים בניהול הליך הבוררות, שכן בית הדין הכריע, לכאורה, בשאלת אחריותו של המבקש לנזקים שנגרמו למשיב כבר במהלך הדיון הרביעי בטרם ניתנה לו ההזדמנות לטעון טענותיו. בתום הדיון הרביעי שהתקיים במסגרת הליך הבוררות קבע בית הדין, "אנו רואים אותך (את המבקש – י.ד.) כאחראי למה שקרה, ונחליט בעתיד על גובה הנזק". החלטה זו של בית הדין התייחסה לנושא הראשון שנדון בהליך הבוררות, קרי, אחריותו של המבקש לנזקים שנגרמו בגין עבודות חפירת המרתף, וצדק בית המשפט קמא כשקבע כי כך הדבר. החלטה זו ניתנה לאחר שנשמעו טענותיהם של המבקש והמשיב ולאור עדותם של הקבלן ושל המהנדס וינלס, ומשכך, אין ממש בטענה כי נוצר חשש ממשי למשוא פנים במהלך הליך הבוררות.

22.

זאת ועוד, לא ניתן לקבל את טענת המבקש לפיה פסק הבוררות ניתן על בסיס מסמכים שהוגשו לבית הדין ואשר לא אומתו על ידי עורך דין. בית הדין לא נימק את החלטתו, שכן היה פטור מכך על פי הסכם הבוררות. על כן, אין לדעת האם הסתמך בית הדין בהחלטתו על הנאמר במסמכים אלה, או שמא לא נתן להם כל משקל, עקב קיומן של ראיות אחרות. יתר על כן, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא כי במקרה דנן לא מתקיימות אותן נסיבות נדירות שיש בכוחן להוות עילת ביטול לפי סעיף 24 (10) לחוק הבוררות, כגון פגיעה בכללי הצדק הטבעי או קיומה של תרמית.

23.

לבסוף, מקובלת עלי טענתו של המבקש לפיה עצם הפטור מסדרי הדין הנוהגים בבית המשפט אינה פוטרת את בית הדין משמירת זכויותיו המינימאליות כצד להליך הבוררות. עם זאת, לא שוכנעתי כי זכויותיו של המבקש קופחו על ידי בית הדין; המבקש טען את טענותיו בפני בית הדין, היה באפשרותו לשכור את שירותיו של עורך דין או של טוען רבני, דבר שאכן נעשה בשלב מאוחר יותר לדיונים, והוא הגיש ראיות מטעמו וחקר את העדים שהעידו במהלך הליך הבוררות. לפיכך, אין בידי לקבל גם את טענת המבקש בדבר קיפוח זכויותיו כאמור.

24.

לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובת המשיב, אינני עושה צו להוצאות.