רע"א 2150/12 רם נגב נ. נחום רחמים

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ , השופטת ר' ברקאי והשופט א' ואגו ) בע"א 24964-05-11 מיום 1.2.2012, בו נדחה ערעור, מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:

התקנות ), על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע (השופט ע' רוזין ) בת"א 6965/07 מיום 22.3.2011, במסגרתו נדחתה תביעתה השטרית של המבקשת מחמת שיהוי, התיישנות וכן מנימוקים נוספים.

תמצית הרקע העובדתי והליכים קודמים

1.

תחילתה של הפרשה דנן בבקשה לביצוע שטרות בהוצאה לפועל שנדונה לבסוף לפני בית משפט השלום לאחר שניתנה למשיב רשות להתגונן. עסקינן בתשעה שטרות שבערכי קרן סכומם מגיע ל-76,000 ש"ח, כאשר סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות ושכר טרחת עורך דין עולה על 1,300,000 ש"ח. קורותיה של הפרשה דנן סבוכים ומשכך אדרש אך לפרטים הרלבנטיים למתן ההחלטה דנן. המשיב הוא אחד מבין שלושה ערבים לפירעון השטרות. בבית משפט השלום טען המשיב להתיישנות ושיהוי. בית משפט השלום קיבל את הטענה ולפיכך הורה על דחיית התביעה וסגירת תיק ההוצאה לפועל. בית המשפט עשה כן בפסק דין מקיף, יסודי ומנומק במסגרתו ניתח את מכלול הראיות שהובאו לפניו וקבע כי מנסיבות העניין עולה שחלפה תקופת ההתיישנות במהלכה ניתן היה להגיש את השטרות לביצוע.

2.

בית משפט השלום נימק קביעתו לעניין ההתיישנות בכך שמועד הגשת התביעה לצורך העניין הוא מועד צירופו של המשיב כנתבע בתיק ההוצאה לפועל בחודש ינואר 2004 (נקבע כי תיק ההוצאה לפועל עצמו נפתח בשנת 2003). בית משפט השלום דחה את טענות המבקשת כי לאור הליכים משפטיים קודמים יש לראות במשיב כמי שצורף להליכים כנתבע בשלבים מוקדמים יותר ובטרם חלפה תקופת ההתיישנות. משכך, ולאור העובדה כי עסקינן בשטרות משנת 1987, אשר בקשה לביצועם הוגשה לראשונה בשנת 1989, קבע בית המשפט כי תביעתה של המבקשת התיישנה. בית המשפט דחה מנימוקים עובדתיים ועל יסוד הראיות שהובאו לפתחו את טענתה של המבקשת בדבר תחולתם של חריגי ההתיישנות. עוד ציין בית המשפט כי המבקשת השתהתה בביצוע השטרות ביחס למשיב משך 16 שנים, תוך שיצרה הסתמכות אצל המשיב כי היא ויתרה על גביית השטרות. בית משפט השלום קבע כי המשיב שינה מצבו לרעה בתקופה זו, בין היתר, גם ביחס ליכולתו להביא ראיות. עוד ציין בית המשפט כי "אמנם תיק ההוצאה לפועל, אשר ביחס אליו הוגשו השטרות לביצוע, נפתח במקור [בשנת 2003] כנגד מר וינשל ואולם מעת פתיחת התיק ועד היום לא טרחה התובעת לנקוט בהליכים כנגד מר וינשל, ואפילו לא טרחה למסור לו אזהרה". גם מנימוק זה קבע בית המשפט כי המבקשת אינה רשאית לבצע את השטרות ביחס לערב – המשיב. בפסק דינו של בית משפט השלום פורטו נימוקים נוספים אשר איני סבור כי יש צורך להידרש אליהם נוכח התוצאה אליה הגעתי. כנגד פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

3.

בית המשפט המחוזי דחה כאמור את הערעור על יסוד תקנה 460(ב) לתקנות,

תוך שקבע כי הערעור מתמקד בתקיפת ממצאי עובדה של הערכאה המבררת. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בממצאים אלו אשר תמכו במסקנתו המשפטית של בית המשפט בדבר חלוף תקופת ההתיישנות ותחולתה של דוקטרינת השיהוי.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

4.

נימוקי הבקשה שלפני אינם שונים מהטענות שהועלו לפני בית משפט השלום ולפני בית המשפט המחוזי. אף בבקשה דנן תוקפת המבקשת את ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום וכן טוענת כי שגה בית משפט השלום בקביעתו כי רק בחודש ינואר 2004 צורף המשיב כנתבע, זאת לאור הליכים קודמים. זאת ועוד, טוענת המבקשת כי הערכאות הקודמות לא נתנו דעתן לחזקות שונות בדיני ההתיישנות ויישמו באופן מוטעה את חריגי ההתיישנות.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב.

6.

כלל הוא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); כן ראו: רע"א 730/11 בירן נ' קיבוץ סער אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (לא פורסם, 5.4.2011), סעיף 8; רע"א 2555/11 גלסטקס בע"מ נ' הוליס תעשיות בע"מ (לא פורסם, 7.4.2011), סעיף 7 ; עוד ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009) ]. נסיבות העניין אינן מעוררות כל שאלה משפטית או ציבורית שכן עניינה של הבקשה דנן הוא ביישומם של דיני ההתיישנות על נסיבות המקרה הקונקרטי. משכך, עניינה של הבקשה במחלוקת הפרטנית שבין הצדדים. אופן יישום הדין כשלעצמו על נסיבות מקרה זה או אחר אינו מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". זאת ועוד, קביעותיו של בית משפט השלום בנוגע להתיישנות ולשיהוי התבססו בראש ובראשונה על יסוד ממצאי עובדה, כאשר ממצאים אלו נקבעו בתום ניתוח מקיף ויסודי כפי שניתן להתרשם מעיון בפסק הדין. כידוע, נטייתה של ערכאת הערעור היא שלא להתערב בממצאי עובדה של הערכאה הדיונית ולא מצאתי כי נסיבות המקרה מצדיקות סטייה מכלל זה.

7.

בבחינת למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות אף לגופה. אף בהתעלם מקביעותיו של בית משפט השלום בנוגע להתיישנות ולשיהוי הרי שמטעמים הנעוצים בסעיף 8 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967, לא ניתן היה להגיש את השטרות לביצוע כנגד המשיב בתיק ההוצאה לפועל מבלי שהמבקשת פעלה תחילה כנגד החייב העיקרי, מר וינשל, כפי שציין זאת בצדק בית משפט השלום.

8.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תשובת המשיב איני עושה צו להוצאות.