רע"א 2151/11 משה קידר נ. עיריית ראשון לציון

1.

בבית המשפט המחוזי מתנהלת תביעת המשיבה (להלן: העירייה ) כנגד המבקשים, לתשלום דמי חכירה עבור התקופה בה היו חוכרים בנכס, ודמי שימוש ראויים עבור התקופה שלאחר סיום חוזה החכירה, בה החזיקו במגרש כמסיגי גבול, עד למועד הגשת התביעה בשנת 2004. המבקשים, מצדם, טוענים כי אינם חייבים לעירייה סכומים כלשהם בגין דמי חכירה.

2.

במסגרת החלטתו מיום 19.1.2011 ציין בית המשפט, כי בדיון המוקדם קיבלו הצדדים את הצעתו, לפיה בשלב הראשון תינתן החלטה בשאלות השנויות במחלוקת מבחינה עובדתית ומשפטית, ובהתאם להחלטה זו ימונה שמאי מוסכם מטעם בית המשפט, שיקבע האם וכמה צריכים המבקשים לשלם למשיבה. בהתאם למתווה זה פנה בית המשפט להכריע באותן שאלות השנויות במחלוקת, וקבע את העקרונות על בסיסם יחושבו דמי החכירה. בסיום החלטתו הציע בית המשפט לצדדים להגיע ביניהם להסכמה על סכום דמי חכירה לתקופה החוזית ולתקופה שלאחר מכן, בהתאם לכללים שנקבעו בהחלטה זו, על מנת לחסוך את ההוצאות הכרוכות במינוי שמאי. נקבע, כי בהעדר הסכמה, יודיעו הצדדים לבית המשפט בתוך 30 ימים מיהו השמאי המוסכם שימונה על ידי בית המשפט, שאם לא כן ימנה בית המשפט שמאי על פי שיקול דעתו. מעצם קיומו של ההליך שבפניי ניתן להסיק, כי הצדדים לא אימצו את הצעת בית המשפט. מכל מקום, המבקשים לא עדכנו אחרת.

3.

על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שבפניי. לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הדיון בבית המשפט המחוזי פוצל, בהסכמת הצדדים, כך שבשלב הראשון ניתנה ההכרעה העקרונית בשאלות השנויות במחלוקת – עליה מבוקש לערער. לא ראיתי לנכון להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי בשלב זה. על המבקשים להמתין לפסק הדין הסופי ולהעלות את כלל השגותיהם במסגרת ערעור עליו, ככל שיוגש (השוו: רע"א 7040/00 משרד הבריאות נ' אדנה (לא פורסם, 15.10.2000)). בתוצאה זו תומכים טעמים של יעילות וחסכון בזמן שיפוטי. אין צריך לומר, כי כל טענותיהם של המבקשים שמורות להם לשלב הערעור, אם יהיה כזה, ואיני מחווה לגביהן דעה.

4.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבה, אין צו להוצאות.