רע"א 2170-24 רע"א 2170-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) מיום 4.3.2024 בחדל"ת 21106-02-22, בה נדחתה בקשה לעיון מחדש שהגיש המבקש.

הרקע לבקשה

1.ההליך המתנהל בבית משפט קמא הוא הליך חדלות פירעון בעניינה של המשיבה 1 (להלן: החברה) אשר המבקש והמשיבה 2 הם בעלי מניותיה. ביום 1.5.2022 ניתן צו פתיחת הליכים לחברה, והמשיב 3 מונה כנאמן לה (להלן: הנאמן). כן יצוין כי במסגרת ההליך הוגשו תביעות חוב על-ידי נושים שונים בסך כולל של 2,484,000 ₪, וכן הוגשו על-ידי בעלי המניות עצמם תביעות חוב בהיקפים של מיליוני שקלים.

2.ביום 18.7.2023 הגיש הנאמן דין וחשבון ובקשה למתן הוראות בה ביקש לחייב את בעלי המניות בחובותיהם כלפי החברה. בכלל זה הוא עתר לכך שהמבקש ישלם סך של 604,515 ₪ בתוספת מע"מ לקופת הפירוק; והמשיבה 2 תשלם סך של 1,656,624 ₪ בתוספת מע"מ. בתגובתו לבקשה זו טען המבקש כי נפלה טעות סופר בבקשת הנאמן, וכי עליו להפקיד לקופת החברה סך של 444,818 ₪ כולל מע"מ בלבד. בנוסף הוא טען כי יש לחייב את המשיבה 2 בתשלום סכום נוסף של כמיליון שקלים לטובת החברה.

3.ביום 7.9.2023 הגיש הנאמן בקשה נוספת למתן הוראות בה ביקש לחייב את המבקש לשלם לחשבון הפירוק את "סכום חובו לחברה שאינו שנוי עוד במחלוקת בסך 505,837 ₪ (כולל מע"מ)". בבקשה נטען כי בבדיקה נוספת שנערכה על-ידי רואה-חשבון מטעם הנאמן הוברר שיש לבצע תיקון אריתמטי כך שהסכום המתוקן עומד על הסכום האמור שאושר על ידי בא-כוח המבקש.

המבקש התנגד גם לבקשה זו. לגישתו, מעבר למחלוקת האריתמטית, הוא העלה גם טענות מהותיות ביחס לחיובים שקבע הנאמן. בכלל זה הוא ציין את טענותיו ביחס לחובת המשיבה להשיב לחברה החזר הוצאות של כמיליון ₪. עוד נטען כי בקופת הפירוק צפויים להיוותר סכומי כסף משמעותיים, שהוא יהיה זכאי לקבל את חלקו בהם; וכי יש לחייב אותו ואת המשיבה 2 להפקיד באותו המועד סכומים לקופת החברה.

הנאמן הגיש תשובה, בה הבהיר כי בכוונתו למצות את ההליכים גם מול המשיבה 2 אך אין בכך כדי לגרוע מחובתו של המבקש לשלם את חובו לחברה. לכן, משהמבקש אינו חולק על הסכום הנקוב בבקשת הנאמן, אין טעם להמתין עד לאחר שיתברר החוב של המשיבה 2. עוד נטען כי גם אם תתקבל טענתו של המבקש ביחס לחוב של המשיבה 2, לא יהיה די בכספים שיתקבלו בקופת החברה כדי לסלק את מלוא הוצאות ההליך ואת חובות החברה לנושיה. לכן, לא יוותר לכן עודף שיוכל המבקש לקזז מחובו. מכל מקום, הטענה כי אותו עודף נטען יגיע למבקש מוטעית מיסודה.

עוד יצוין כי הממונה על חדלות פירעון ושיקום כלכלי (הוא המשיב 4, להלן: הממונה) היה סבור כי דין בקשת הנאמן לחיוב המבקש – להתקבל.

4.בהחלטת בית משפט קמא מיום 21.12.2023 נקבע כי מאחר שהמבקש אינו מכחיש את חובו בסף 505,837 ₪ כולל מע"מ לחברה, כאשר טענותיו מתמקדות באפשרות כי יהיה זכאי לכספים מעודפים שייוותרו בקופת הפירוק (שכלל לא ברור בשלב זה אם אכן ייוותרו עודפים כאלה); על המבקש לשלם את החוב שאינו שנוי במחלוקת תוך 30 יום. כן הובהר כי אם אכן ייוותרו בסופו של דבר עודפים לאחר תשלום מלוא החובות לנושים, הם יחולקו על פי דין (להלן: ההחלטה מיום 21.12.2023).

5.ביום 25.12.2023 הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 21.12.2023 (להלן: הבקשה לעיון מחדש). לטענתו אין מקום לחייבו בסכומים חד צדדים, כשהמשיבה 2 היא האשמה המרכזית בקריסת החברה וחבה כלפיה מיליוני שקלים. לשיטתו החוב בו חייב הנאמן את המשיבה 2 אף יוכפל לאחר שיתקיים דיון בפני בית משפט קמא. בנוסף, המבקש טען כי ישנן נסיבות המצדיקות עיון מחדש בהחלטה. כך, העסק שלו ממוקם בעיר שדרות והוא שותק לחלוטין בעקבות אירועי השבעה באוקטובר, ומנהלת החשבונות אף נרצחה. מדובר בשינוי נסיבות מהותי שיש להתחשב בו. עוד נטען כי חיובו של המבקש בסכום שנקבע בהחלטה מיום 21.12.2023 עלול להכשיל את ניסיונותיו להקטנת הנזקים ולמיצוב עסקו מחדש. הנאמן והממונה התנגדו לבקשה.

בהחלטה מיום 4.3.2024 דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיון מחדש, וקבע כי אין מקום לעיון מחדש בהחלטה. בית המשפט ציין כי המבקש לא טען שהשתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות מאז ניתנה ההחלטה, אלא שב על הטענות שהוכרעו זה מכבר. יחד עם זאת, על מנת להקל על המבקש - לאור המצב הביטחוני השורר בארץ והעובדה כי מפעלו מצוי בעיר שדרות - נקבע כי הוא ישלם את החוב שנפסק לו ב-20 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.4.2024.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקש

6.לטענת המבקש, בניגוד להחלטה נושא בקשת רשות הערעור, טענות הצדדים ביחס לחוב לא נדונו ולא הוכרעו. בהקשר זה הוא טען כי לא התקיים דיון עובר למתן ההחלטה על החוב שעליו לשלם לחברה. בנוסף, לטענתו, המלחמה שפרצה ביום 7 באוקטובר בדרום היא עובדה חדשה שיש להתחשב בה. זאת מאחר שהחוב נקבע קודם לכן, ואין בפריסתו ל-20 תשלומים כדי להועיל למבקש. המבקש הוסיף כי אין לחייבו בתקופת מלחמה בסכומי עתק חלף דיון בטענותיו. כמו כן, לטענתו החוב שאינו שנוי במחלוקת הוא סכום חלקי, שמלכתחילה לא היה מקום לדון בו בשלב זה – והיה על בית המשפט להמתין לבירור סופי ומלא של הכספים המגיעים לקופה ולבירור מלוא תביעות החוב. כך על אחת כמה וכמה לאחר ה-7.10.2023. לטענתו, לאחר בירור שכזה, סביר להניח שהוא לא יצטרך להוסיף כספים לקופת החברה וכבעל מניות יהיה זכאי לחלקו.

יתרה מכך, לטענת המבקש, חרף קביעתו של בית משפט קמא, הסכום בו הוא חויב שנוי במחלוקת. בהקשר זה המבקש טוען כי משיכות שביצע בוצעו כנגד יתרה צבורה שהגיעה לו. כמו כן, הוא חזר על טענותיו לפיהן נפלו טעויות מהותיות בחוב שפסק הנאמן למשיבה 2.

דיון והכרעה

7.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבים.

8.ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור היא כאמור בהחלטה שדחתה בקשה לעיון מחדש שהגיש המבקש על החלטת בית משפט קמא מיום 21.12.2023. סעיף 279(ד) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 מקנה לבית המשפט סמכות לחזור ולעיין בצו שנתן, אם השתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות המצדיקות זאת (סמכות זו עוגנה קודם לכן בסעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980). בהתאם להלכה הפסוקה, הכלל הוא שלא תתקבל בקשה לעיון מחדש במקרים שבהם הטענות המועלות בבקשה הן "ערעוריות" באופיין, אלא רק כאשר מוכח כי חל שינוי נסיבות מהותי או התגלו עובדות חדשות המצדיקות את שינוי ההחלטה; או כי נפלה טעות טכנית ברורה בהחלטה בה מבוקש העיון מחדש (ראו למשל: ע"א 7188/18 עו"ד אמיר נ' חנאי, פסקה 30 (18.12.2020); רע"א 1865/22 אהרון פסגות (2003) בע"מ נ' מרציאנו, פסקה 20 (25.7.2022)). המקרה הנוכחי אינו מקיים את אחד מהתנאים האמורים.

9.כפי שהובהר לעיל, בהחלטה מיום 21.12.2023 – בה מבוקש העיון מחדש – חויב המבקש להשיב אל קופת הפירוק סכום של כ-505,000 ₪. בבקשה לעיון מחדש התבקש בית משפט קמא, הלכה למעשה, לפתוח מחדש את הדיון בגובה החוב שנפסק. המבקש העלה טענות ביחס לסכום החוב, ואף טען כי בניגוד לקביעת בית המשפט מיום 21.12.2.2023, גובה החוב שנוי במחלוקת בין הצדדים. טענות אלה הן טענות בעלות אופי ערעורי. מדובר בטענות שנטענו בפני בית משפט קמא קודם למתן ההחלטה מיום 21.12.2023, והוכרעו בה. המבקש לא ערער על ההחלטה מיום 21.12.2023, ובכלל זה לא ערער על גובה החוב הפסוק שנקבע בהחלטה זו. משכך הוא אינו יכול להעלות טענות ביחס לגובה החוב עתה. בפרט לא ניתן כיום לקבל את הטענה לפיה, בניגוד למה שנקבע באותה החלטה, גובה החוב שנוי במחלוקת.

כאמור, המבקש הוסיף וטען כי ההחלטה מיום 21.12.2023 התקבלה מבלי שהתקיים דיון בטענות הצדדים. אכן, אי-קיום דיון עובר למתן ההחלטה עשוי במקרים מתאימים לבסס קביעה אודות קיומה של טעות טכנית-פרוצדוראלית המצדיקה עיון מחדש בהחלטה – וזאת כאשר הייתה חובה על פי דין לקיים דיון בנוכחות הצדדים (ראו והשוו: רע"א 6892/23 הללי (דללי) נ' מזרחי, פסקה 2 (18.12.2023)). ואולם, במקרה דנן המבקש לא הצביע על מקור בדין מכוחו היה על בית המשפט לקיים דיון בנוכחות הצדדים עובר לקבלת ההחלטה.

כזכור, בקשת הנאמן מיום 18.7.2023, כמו גם בקשתו מיום 7.9.2023, הוגשו במסגרת "בקשה למתן הוראות". עיון בהוראות החוק בקשר לבקשה למתן הוראות מעלה כי לא נקבע שעל בית המשפט לקיים דיון עובר למתן החלטה. נראה כי הטעם לכך הוא בין היתר שמירה על מהותו של ההליך של "בקשה למתן הוראות" כהליך המשמש כמסגרת דיונית יעילה ומהירה לפיקוחו של בית המשפט של חדלות פירעון על פעילותו השוטפת של בעל התפקיד שמונה מטעמו (ראו: רע"א 9071/20 OOO BE ASH BEHA נ' תדביק-פק בע"מ, פסקה 9 (12.4.2021); רע"א 259/99 חברת פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פ"ד נה(3) 385, פסקה 7 (2001)). מכאן שאין די בעובדה שלא התקיים דיון במעמד הצדדים כדי להצדיק מתן רשות ערעור או התערבות בהחלטתו של בית משפט קמא. המבקש לא הבהיר מדוע התחייב דיון בבקשתו, והאם ובאיזה אופן הוא נפגע מכך שדיון במעמד הצדדים לא התקיים. משכך ובאין חובה לקיים דיון פרונטלי, אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור מטעם זה.

10.מעבר לכל אלה, המבקש אף לא הצביע על שינוי נסיבות המצדיק לפתוח מחדש את הדיון בגובה הסכום הפסוק. ההחלטה בה מבוקש העיון מחדש התקבלה ביום 21.12.2023, כלומר למעלה מחודשיים לאחר אירועי השבעה באוקטובר. מעבר לכך, ונוכח טענות המבקש ביחס להשפעת אירועי השבעה באוקטובר על העסק, בית המשפט שינה את החלטתו והורה על פריסת החוב כדי להקל עם המבקש. בהחלטה זו – בה הביא בית משפט קמא בחשבון את מכלול הנסיבות והנתונים הרלוונטיים להליך אותו הוא מלווה ומכיר, אינני סבורה כי מן הראוי להתערב (ראו למשל: רע"א 8036/19 זגריק נ' הכונס הרשמי, פסקה 8 (20.2.2020); רע"א 5966/22 פוליבה בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 14 (26.10.2022)).

11.לאור כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית; בנסיבות שבנדון, ומשלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות.