רע"א 6892-23 רע"א 6892-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת צ' גרדשטיין פפקין) מיום 6.6.2023 בפר"ק 8950-12-16, בה נדחתה בקשת המבקש לביטול צו הפטר שניתן בעניינו של המשיב 1 ביום 13.7.2022.

הרקע לבקשה

1.המבקש הוא נושה מהותי בתיק פשיטת רגל המתנהל בעניינו של המשיב 1 (להלן: החייב). יצוין כי נושה נוספת בתיק היא גרושתו של החייב, הטוענת לחוב מזונות של החייב כלפיה בדין קדימה. עוד יצוין כי החייב הוא בעל מניות בחברה אשר מתנהל בעניינה הליך פירוק (פר"ק 29466-08-17. להלן: החברה ו-הליך הפירוק, בהתאמה).

2.בהליך פשיטת הרגל שהתנהל בבית משפט קמא, התנהלו ארבעה דיונים בהם נכחו, בין היתר, המבקש ובאי-כוחו. בדיון שהתקיים ביום 20.12.2021 הציעו בעלי התפקידים בהליך – הנאמנת (היא המשיבה 2) וכונס הנכסים הרשמי (הוא המשיב 3, להלן: הכנ"ר) – תכנית פירעון לפיה ישלם החייב סכום של 2,000 ₪ לחודש במשך 36 חודשים ויוסיף סך של 50,000 ₪ כנגד ויתור על טענות שעלו בהליך בדבר ביטול הענקה (על רקע הסתלקות החייב מעיזבון אביו בשנת 2008).

באותו הדיון הבהיר בא-כוח הכנ"ר כי החייב טען שלא יוכל לעמוד בתשלומים האמורים. משכך, ומאחר שחובו של החייב כלפי גרושתו אינו בר הפטר – היה הכנ"ר סבור כי בהיעדר הסכמה של החייב, יש להורות על ביטול ההליך. הנאמנת הבהירה כי תכנית הפירעון הוצעה בכפוף לכך שגרושתו של החייב תסכים שלא כל הסכום שיצטבר בקופת הכינוס יעבור לידיה, תוך שהיא תוכל להמשיך ולגבות לאחר מכן מהחייב את יתרת סכום חובו כלפיה בהתאם להוראות הדין. זאת מתוך מטרה שגם הנושים בדין רגיל יוכלו לקבל דיבידנד מסוים. היא ציינה כי הדבר מחייב הסכמה כוללת שטרם גובשה.

בא-כוח המבקש נכח אף הוא בדיון, והוא התנגד למתווה שהוצע. הוא טען בין היתר כי החייב הבריח נכסים לגרושתו, וכי קיים חשש שחוב המזונות שנטען על ידיה הוא פיקטיבי ונועד לטרפד את ההליך. עוד העלה בא-כוח המבקש טענות שונות באשר להתנהלות הנאמנת והכנ"ר. בא-כוח המבקש הוסיף וטען שלנוכח התנהגות החייב יש לבטל את ההליך בעניינו.

3.בהחלטה מיום 23.12.2021 עמד בית משפט קמא (כב' השופט ג' שני) על כך שאין תכנית פירעון מוסכמת; אין בקשה תלויה ועומדת לביטול הענקה; ישנן סוגיות שעודן מתבררות בהליך הפירוק ועשויות להשליך על הליך פשיטת הרגל; ויש המלצה של הכנ"ר, שהמבקש תומך בה, לבטל את ההליך בהיעדר מתווה מוסכם אחר ועל רקע היקף החובות בדין קדימה. לאור נסיבות אלה נקבע כי "בשלב זה אין מקום לקבוע מסמרות בהליך" וכי לאחר שתינתן החלטה בהליך הפירוק – ישוב בית המשפט וישקול את המשך ההליך.

4.ביום 2.6.2022 הגישה הנאמנת בקשה שכותרתה "בקשה לאישור הסכם פשרה", בה התבקש בית המשפט לתת הפטר מותנה לחייב (להלן: הבקשה להפטר מותנה). מעיון בבקשה עולה כי היא הוגשה לאחר שהחייב, גרושתו והנאמנת נדברו ביניהם והגיעו להסכמה שגם הכנ"ר תמך בה. בהתאם למתווה המוסכם, החייב ישלם בתוך 90 ימים סך של 122,000 ₪ – סכום המגלם 36 תשלומים על סך של 2,000 ₪ וכן 50,000 ₪ בגין ביטול ההענקה; לאחר ניכוי הוצאות ההליך, מחצית מכספי קופת הכינוס יועברו כדיבידנד אל גרושתו של החייב ומחציתם יחולקו בין הנושים בדין רגיל. יצוין כי הנאמנת סקרה בבקשה את השתלשלות האירועים בהליך מאז הדיון ביום 20.12.2021, אך היא לא ציינה בסקירתה כי המבקש התנגד בעבר למתווה שהוצע באותה ישיבה. בהחלטתו מאותו היום, אישר בית משפט קמא (כב' השופטת צ' גרדשטיין פפקין) את הסכמת הצדדים כהפטר מותנה, והכריז על החייב כפושט רגל.

ביום 13.7.2022 הגישה הנאמנת בקשה למתן צו הפטר חלוט לחייב לאחר שעמד בתנאים שנקבעו, ובית המשפט נעתר לבקשה באותו היום.

5.הבקשה לביטול צו ההפטר – ביום 30.4.2023 הגיש המבקש בקשה לביטול צו ההפטר (לעיל ולהלן: הבקשה לביטול צו ההפטר). המבקש טען כי לא היה מקום לאשר את ההסדר המוצע מבלי להעבירו לתגובתו, בהיותו נושה עיקרי אשר עלול היה להיפגע מאישורו.

במסגרת הבקשה העלה המבקש טענות באשר לטיב ניהול ההליך על-ידי הנאמנת. הוא טען כי היא התעלמה מפניותיו בנושא הברחת נכסים, ובין היתר ממכתב ששלח בא כוחו ביום 15.2.2022. המבקש טען גם לאי-מיצוי בקשות לביטול הענקות פסולות ולאי שיתופו בהליכי המשא ומתן. הוא הפנה בהקשר זה לסעיף 54 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון) לפיו מי שנפגע מהחלטה, פעולה, או מחדל של הנאמן – רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה שיבטל את אותה החלטה או פעולה.

החלטת בית משפט קמא

6.ביום 6.6.2023 דחה בית משפט קמא את הבקשה לביטול צו ההפטר. ראשית, נקבע כי סעיף 54 לחוק חדלות פירעון אינו חל. המבקש עקב בדווקנות אחר ההליך, וחרף זאת, הוא הגיש את בקשתו רק בחלוף כתשעה וחצי חודשים מיום מתן צו ההפטר החלוט. מכל מקום, התיק התנהל לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל) ולא לפי חוק חדלות פירעון. שנית, נקבע כי המבקש יכול היה לערער על ההחלטה למתן הפטר, וכי לא ניתן הסבר מספק מדוע למרות שהיה צד פעיל בהליך – הוא לא הגיש כל הודעה או השגה בנדון. שלישית, נקבע כי "[ו]מעבר לנדרש – לא שוכנעתי כי נפל פגם בטיבו של ההסכם נוכח כלל נסיבותיו של תיק זה".

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

7.למען שלמות התמונה יצוין כי לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש ביום 9.10.2023 בקשה נוספת לביטול צו ההפטר לבית משפט קמא, בטענה כי שווי הזכויות בדירה הכלולה בעיזבון אביו המנוח של החייב הוערך בחסר לעומת ערכן הריאלי. בהחלטה מיום 12.11.2023 נדחתה הבקשה, בין היתר לנוכח קיומה של בקשת רשות הערעור דנן, תוך שנקבע כי ככל שלאחר הכרעה בבקשת רשות הערעור ייוותר צורך – יוכל המבקש להגיש בקשה מתאימה.

טענות הצדדים

8.המבקש טוען כי ההחלטה מיום 2.6.2022 בה ניתן ההפטר המותנה, סותרת החלטות קודמות של בית משפט קמא שניתנו על-ידי המותב הקודם שדן בתיק. זאת, מבלי שבית המשפט הבהיר כי הוא מודע לאותן החלטות; מבלי שנימק את החלטתו לסטות מהן; ומבלי שניתנה לנושים - ולמבקש בפרט - הזדמנות להביע את עמדתם, באופן הפוגע בזכות הטיעון שלהם.

המבקש הוסיף וטען כי הנאמנת הציגה במכוון לבית משפט קמא תמונה שגויה לפיה המתווה מוסכם מבלי לציין כי המבקש התנגד בעבר לאותו הסכם. לכן אושר הסכם הפשרה מבלי לזמן לדיון את הנושים ובהם את המבקש, ובניגוד להחלטת המותב הקודם שדן בתיק. המבקש טען כי כתוצאה מהתנגדותו בדיון מיום 20.12.2021, לא קיבל בית המשפט באותו דיון את המתווה שהוצע. מכל מקום, משהוגשה הבקשה לביטול צו ההפטר, צריך היה בית משפט קמא לייחס משקל לכך שהנאמנת לא שיתפה את המבקש בהליכים שיזמה, ולכך שההסכם לא הועבר להתייחסות הנושים בטרם אישורו. כמו כן, משהוגשה הבקשה לביטול צו ההפטר היה על בית המשפט לפעול בהתאם לסעיף 150 לפקודה ולדון בה לגופה.

9.עוד טען המבקש כי בית משפט קמא שגה כאשר לא בחן את התקיימות הוראות סעיפים 34(א) ו-52 לפקודת פשיטת הרגל. ההחלטה על מתן הפטר אינה מנומקת; ואף אילו היה מדובר באישור מתווה מוסכם, היה על בית המשפט לנמק את מתן צו ההפטר. גם ההחלטה מיום 12.11.2023 נושא בקשת רשות הערעור אינה מנומקת ובית משפט קמא כלל לא הבהיר בה מדוע הוא סבור שלא נפל פגם בתוכנית הפירעון אותה אישר. די בהיעדר ההנמקה בכדי שבית משפט זה יתערב בהחלטה.

באשר לשיהוי בהגשת הבקשה לביטול צו ההפטר, טען המבקש כי צו ההפטר לא נשלח אליו וכי נודע לו על קיומו באקראי רק בחודש אפריל 2023. הוא הוסיף כי לנוכח ההחלטה מיום 23.12.2021, הוא לא העלה על דעתו שיינתן צו הפטר מבלי ליידע אותו. מכל מקום, אף אם הבקשה הוגשה באיחור, מידת הפגיעה בשלטון החוק ובזכויות המבקש מחייבות את התערבות בית המשפט.

10.לגופם של דברים, המבקש טען כי יש לבטל את תכנית הפירעון. בהקשר זה הוא טען כי קיימת אינדיקציה להברחת נכסים על-ידי החייב לגרושתו ולבני משפחתו, בין היתר על-ידי גזל כספי החברה ועל-ידי הסתלקותו מעיזבון אביו. הברחת הנכסים מהחברה לגרושתו של החייב מתבררת בהליך הפירוק, וייתכן שלאחר הכרעה בו יתברר שיש למכור את נכסי הגרושה כדי להשיב כספים לקופת הכינוס. הוא הוסיף וטען כי היה על בית המשפט לבחון את החשש לפיו הגירושין נעשו למראית עין. כמו כן, ישנם חשדות כי החייב גזל כספים במרמה מחברה שלמבקש היו זכויות בה. יתרה מכך, החייב לא עמד בתנאי ההליך – הוא לא עמד בצו התשלומים; לא הגיש דוחות כספיים; ואף הנאמנת הביעה עמדתה מספר פעמים כי על ההליך להתבטל.

11.הנאמנת טענה שיש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, המבקש מושתק מלהגיש בקשה לביטול צו ההפטר בשיהוי של כ-10 חודשים, לאחר שלא הגיש ערעור על ההחלטה מיום 2.6.2022 שאישרה את מתווה הפשרה או על צו ההפטר שניתן ביום 13.7.2022. היא הוסיפה כי המבקש הוא צד להליך; פרטי בא-כוח מוזנים במערכת "נט המשפט"; וכפי שקבע גם בית משפט קמא, המבקש עקב בדווקנות אחר ההליך.

הנאמנת הוסיפה וטענה כי בהחלטה מיום 2.6.2022 לא אושר הסדר נושים כי אם תכנית פירעון. תכנית זו נדונה עוד במסגרת הדיון מיום 20.12.2021, שהמבקש ובא-כוחו נכחו בו. מתווה הפשרה שיקלל את כלל נתוני התיק, לרבות הסיכון הטמון בניהול הליך לביטול הענקה וקיומו של חוב מזונות גבוה. בית משפט קמא אישר את הסכם הפשרה לאחר לימוד התיק ועיון בטענות הצדדים לרבות טענות המבקש, ומבלי להעביר את ההסכמות לתגובת המבקש – שקיבל את יומו במספר הזדמנויות לאורך ההליך.

לגופם של דברים, הנאמנת סומכת ידיה על החלטת בית משפט קמא לפיה לא שוכנע כי נפל פגם בטיבו של ההסכם נוכח נסיבות ההליך.

12.הכנ"ר סבור אף הוא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. ראשית, נטען כי טענות המבקש מכוונות כנגד מתן ההפטר המותנה, ומקומן בערעור על צו ההפטר המותנה ולא בבקשה לעיון מחדש בצו זה. המבקש אינו יכול להתגבר על האיחור בהגשת הערעור על צו ההפטר על-ידי הגשת בקשה לעיון מחדש ובהמשך בקשה למתן רשות ערעור על החלטה הדוחה את הבקשה לעיון מחדש.

שנית, טען הכנ"ר כי לא נפל פגם במתן צו ההפטר המותנה. אמנם יש בסיס לטענה שטרם מתן הפטר יש לקבוע דיון ולשמוע את עמדת הנושים, אלא שהוראה זו קוימה. באי-כוח המבקש השתתפו בדיונים שהתקיימו והתאפשר להם לפרוש את עמדתם בעניין, בין היתר בדיון מיום 20.12.2021 בו נשמעה התנגדותו של המבקש לתוכנית פירעון שהוצעה. הבקשה להפטר מותנה התבססה על התמונה העובדתית שהונחה בפני בית משפט קמא בדיון מיום 20.12.2021, ואין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא שלא לשמוע את המבקש פעם נוספת. באשר לשיהוי בהגשת הבקשה לעיון מחדש – המבקש לא הבהיר מדוע לא בדק באופן יזום את מצב ההליך, חרף מעורבותו בתיק והגישה שהייתה לו למערכת "נט המשפט".

הכנ"ר הוסיף וטען כי אף אם תתקבל עמדתו של המבקש, התוצאה תהא השבת הדיון לבית משפט קמא תוך חיובו לשמוע את המבקש. אלא שבית משפט קמא ממילא שמע את המבקש במסגרת הבקשה לביטול ההפטר ודחה את טענותיו. בנוסף, חרף הכותרת שניתנה לבקשה להפטר מותנה – בקשה כזו לעולם אינה בקשה לאישור הסדר פשרה. זאת מאחר שעל בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו, שיקול דעת שאכן הופעל על ידי בית משפט קמא.

13.כמו כן, לעמדת הכנ"ר יש לדחות את הבקשה גם לגופה. תכנית הפירעון שאושרה במסגרת ההפטר המותנה ראויה, הגונה, עולה בקנה אחד עם העקרונות הקבועים בדין ומגלמת כהלכה את נסיבות המקרה. תכנית הפירעון מגלמת את זכויותיו הנטענות של החייב, בין היתר לאור הסיכונים הכרוכים בהליך, והיא מאזנת כראוי בין האינטרס של המבקש והנושים הנוספים אל מול אינטרסים נוספים, ובכלל זה שיקום החייב ומתן האפשרות לפתיחת 'דף חדש' בחייו.

14.החייב לא הגיש תשובה לבקשת רשות הערעור.

דיון והכרעה

15.בהתאם לסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובות המשיבים על נספחיהן, הגעתי למסקנה שיש לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות וערעור הוגש על-פי הרשות שניתנה. עוד אני סבורה כי דין הערעור להתקבל במובן זה שהדיון בתיק יחזור לבית משפט קמא אשר ידון ויכריע בבקשה להפטר מותנה מיום 2.6.2022 לגופה.

16.ההלכה קבעה זה מכבר כי שיקול הדעת המסור לבית משפט של חדלות פירעון הוא רחב, בשל מומחיותו הייחודית והתרשמותו הבלתי אמצעית מבעלי הדין ומנסיבות ההליך. לפיכך, ערכאת הערעור תתערב בהחלטותיו במקרים חריגים בלבד (ראו למשל: רע"א 8036/19 זגריזק נ' הכונס הרשמי, פסקה 8 (20.2.2020); רע"א 5966/22 פוליבה בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 14 (26.10.2022); רע"א 2933/23 פלאח נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 13 (22.6.2023) (להלן: עניין פלאח)). מהנימוקים שיפורטו להלן, אני סבורה כי המקרה שלפניי נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.

17.כעולה מהאמור לעיל, הטעם העיקרי עליו ביסס המבקש את הבקשה לביטול צו ההפטר היא הפגיעה הנטענת בזכות הטיעון של הנושים. לטענתו, צו ההפטר המותנה והצו החלוט לאחריו, ניתנו מבלי לקיים דיון ולשמוע את עמדת הנושים בהליך, ובפרט את עמדתו שלו כנושה עיקרי. מכאן שהבקשה שהגיש המבקש לבית משפט קמא ביום 30.4.2023, היא למעשה בעיקרה בקשה לביטול צו ההפטר מהטעם שהוא ניתן במעמד צד אחד. מנגד, מעמדת המשיבים עולה כי לשיטתם, ההחלטה למתן הפטר ניתנה לאחר שניתנה למבקש זכות להשמיע את טענותיו. לכן, השאלה הראשונה אותה יש לבחון היא האם ההחלטה למתן הפטר ניתנה במעמד צד אחד.

18.זכויות הנושים במתן הפטר – תחילה יובהר, כי חרף כותרת הבקשה להפטר מותנה (שכזכור כונתה "בקשה לאישור הסכם פשרה"), אין מדובר בבקשה להסדר פשרה או הסדר נושים, שכן היא לא הוגשה בהתאם להליך הקבוע בסעיפים 34-33 לפקודת פשיטת הרגל. ההוראות החלות על בקשות הפטר קבועות בסימן ו' לפרק ב' בפקודת פשיטת הרגל. סעיף 61(א) לפקודה קובע כך: "פושט רגל רשאי בכל עת לבקש מבית המשפט הפטר"; ובהמשך אליו, סעיף 61(ב) קובע: "בית המשפט יקבע יום לדיון בבקשה, והודעה על כך תישלח, ארבעה עשר ימים לפחות לפני היום שנקבע, לכל מי שהגיש תביעת חוב או שצויין כנושה בדו"ח החייב על מצב עסקיו". כלומר, על בית המשפט ליידע את נושי החייב על קיומה של כל בקשה למתן הפטר ולקיים בה דיון.

בהתייחס לדיון קובעת הרישא לסעיף 62(א) כי: "בית המשפט בדונו בבקשה רשאי לשמוע את הכונס הרשמי ואת הנאמן, ואת כל נושה, ולהציג לחייב שאלות ולקבל ראיות, כפי שימצא לנכון". יוער כי הגם שעל פי הוראות הדין מתן צו הפטר מותנה בקיום דיון, הרי שהפסיקה הכירה באפשרות לדחות על הסף בקשה להפטר מבלי לקיים בה דיון. זאת משום שהתכלית העיקרית בקיומו של דיון היא הגנה על הנושים מפגיעה ממתן ההפטר ולכן יש לתת להם אפשרות להשמיע ולהציג את טענותיהם (רע"א 477/18 קדישוב נ' גוטליב, נאמנת, פסקה 10 (26.3.2018) (להלן: עניין קדישוב); ע"א 6528/19 מלכה נ' עו"ד שפלר בתפקידו כנאמן (24.11.2020)

19.במקרה דנן ניתנה ההחלטה בבקשה להפטר מותנה מבלי שהתקיים בה דיון; וממילא, מבלי שניתנה למבקש הזדמנות להשמיע את טענותיו. הכנ"ר טען כי בית המשפט קיים את החובה לערוך דיון בנוכחות המבקש בדיון שהתקיים ביום 20.12.2021 בו נדונה האפשרות למתן הפטר, דיון בו נכח המבקש ואף העלה את טענותיו. ואולם, כזכור, בדיון מיום 20.12.2021 החליט בית המשפט בסופו של דבר לדחות את תכנית הפירעון המוצעת ואת האפשרות למתן הפטר לחייב.

לכן, משהוגשה בקשה חדשה להפטר, ובטרם יינתן לחייב הפטר, היה על בית המשפט לפעול בהתאם להוראת סעיף 61(ב) האמורה: לקבוע דיון ולזמן אליו את המבקש ואת יתר נושי החייב, כדי שהם יוכלו להתייחס לבקשה החדשה למתן הפטר מותנה.

יוער במאמר מוסגר כי הגם שהדין מחייב את בית המשפט לקיים דיון במעמד הצדדים בכל בקשת הפטר עובר לקבלתה, עשויים להיות מקרים בהם אין מדובר בבקשת הפטר חדשה אלא ב"גלגול" של אותה בקשה – שאז אין חובה לקיים דיון (ראו: עניין קדישוב, פסקה 11). אולם במקרה הנוכחי, הבקשה להפטר מותנה שהוגשה ביום 2.6.2022 איננה "גלגול" של הבקשה שנדונה במסגרת הדיון מיום 20.12.2021. זאת לאור חלוף הזמן מאז שנדונה הבקשה הקודמת, ולאור כך שחרף הדמיון בין שתי תכניות הפירעון הן אינן זהות. כך בין היתר, בהתאם לתוכנית הפירעון שאושרה, היה על החייב לשלם את הסכום עליו הוסכם בתשלום אחד (ולא ב-36 תשלומים); ואף הושגה בתוכנית זו הסכמה שלא הושגה קודם לכן ביחס לחלוקה שווה של הכספים בין גרושתו של החייב לבין יתר הנושים, כאשר למבקש כלל לא ניתנה הזדמנות להעלות את טענותיו בהקשר זה. מעבר לכל אלה, בדיון שהתקיים ב-20.12.2019 בית המשפט דחה את תכנית הפירעון שהוצעה לאור מכלול הנסיבות וטענות הצדדים (ובכלל זה טענות המבקש), והוא לא הותיר פתח לאישור התכנית ככל שתושג הסכמה עם הגרושה.

לכן היו הנושים ובכלל זה המבקש, זכאים לקבל הזדמנות להביע את עמדתם ביחס לתכנית הפירעון העדכנית – במועד ובתנאים בהם היא גובשה, בטרם תתקבל החלטתו של בית המשפט לאשרה ולהעניק לחייב הפטר מותנה. משלא ניתנה למבקש הזדמנות כזו, יש לראות את ההחלטה מיום 2.6.2022 כהחלטה שניתנה במעמד צד אחד.

20.ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד – תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי מעגנת את האפשרות להורות על ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד. בהתאם לתקנה זו, על בעל דין שנפגע מהחלטה שניתנה במעמד צד אחד לבקש את ביטולה בתוך שלושים יום מיום שהומצאה לו. כאמור, המבקש טען כי ההחלטה אודות מתן ההפטר המותנה מיום 2.6.2022, וההחלטה מיום 13.7.2022 בה ניתן הפטר חלוט – לא נשלחו אליו ונודע לו עליהן באקראי רק בחודש אפריל 2023. ואכן, עיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי ההחלטות לא הומצאו למבקש, ואף כי בא-כוחו לא צפה באופן יזום בהחלטות.

בהקשר זה יש לציין כי כלל "הידיעה" – לפיו מניין הימים להגשת השגה על ההחלטה (בין בערעור ובין בדרך של בקשה לביטול ההחלטה) הוא מועד הידיעה של בעל הדין אודות ההחלטה – פותח כחריג ל"כלל ההמצאה"; והוא חל רק במקרים חריגים בהם אין ספק שהחלטה שיפוטית הובאה לידיעת בעל דין אף שלא הומצאה לו כדין. לטעמי, לא די בכך שהמבקש היה צד פעיל בהליך שעקב אחריו – כפי שקבע בית משפט קמא – כדי להצדיק את המסקנה לפיה המבקש ידע בפועל על ההחלטה, או כדי להעביר אליו את הנטל להוכיח שלא ידע אודות ההחלטה (בש"א 8839/18 כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (19.12.2018); בע"מ 7708/22 פלונית נ' פלוני, פסקאות 7-5 (15.1.2023)). הבקשה הוגשה על ידי המבקש ביום 30.4.2023, קרי במסגרת פרק הזמן של 30 הימים. משכך גם אינני סבורה כי הבקשה הוגשה בשיהוי, כפי שנקבע בהחלטתו של בית משפט קמא.

21.בפסיקה הוכרו שתי עילות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מחובת הצדק וביטול לפי שיקול דעתו של בית המשפט. העילה הראשונה קמה כאשר נפל בהחלטה פגם דיוני היורד לשורשו של ההליך, ובכלל זה במקרים בהם ניתנה החלטה בהיעדרו של מבקש הביטול ולאחר שהוא לא הוזמן לדיון או שלא ניתנה לו הזדמנות אחרת להשמיע את עמדתו (בעל-פה או בכתב). במקרים כאלה די בפגם שנפל בהליך לצורך ביטול ההחלטה ואין צורך לבחון האם ההחלטה שניתנה הייתה נכונה לגופה.

העילה השנייה נוגעת למקרים בהם ההחלטה ניתנה במעמד צד אחד אך המבקש הוזמן לדיון כדין, כך שבעצם קיום הדיון בהעדרו לא נפל פגם. כאשר אלה הם פני הדברים, על בית המשפט לבחון את הסיבה למחדלו של המבקש שלא התייצב לדיון וכן את סיכויי ההצלחה האפשריים שלו אם טענותיו יתבררו לגופן (ראו למשל: רע"א 6258/19 כהן נ' כהן, פסקה 9 (3.12.2019); חמי בן-נון וטל חבקין, הערעור האזרחי, 425-421 (מהדורה 3, 2012)).

במקרה דנן, חלה העילה הראשונה – ביטול מחובת הצדק. כפי שהובהר, הדין חייב את בית המשפט לשמוע את עמדתו של המבקש – הנושה – קודם למתן ההחלטה בבקשה להפטר מותנה, ולמרות זאת – המבקש לא הוזמן לדיון ולא קיבל הזדמנות לכן להשמיע את טענותיו בטרם מתן ההחלטה. די בכך לכן כדי להורות על ביטול ההחלטה מתוך חובת הצדק.

אכן, כפי שקבע גם בית משפט קמא, המבקש היה רשאי להגיש ערעור על פסק הדין שהורה על מתן צו ההפטר לחייב (כאשר בהעדר המצאה כדין, המועד להגשת הערעור לא חלף). ואולם, אין בכך כדי לשלול מהמבקש את האפשרות להגיש גם בקשה לביטול ההחלטה: משניתנה החלטה במעמד צד אחד עומדת לרשות בעל הדין שנפגע מההחלטה שתי תרופות חלופיות – הגשת ערעור או הגשת בקשה לביטול ההחלטה, כאשר ככלל תרופת הביטול היא דרך המלך להשיג על החלטה שניתנה במעמד צד אחד (בן-נון וחבקין, בעמוד 428).

22.במאמר מוסגר ולמעלה מן הצורך, יצוין כי ניתן היה להגיע לאותה תוצאה גם בהסתמך על סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל (החלה בענייננו, מכוח הוראות התחולה שבסעיף 373 לחוק חדלות פירעון). הסעיף קובע כי בית המשפט "רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו". לאור זאת, לבית המשפט של פשיטת רגל נתונה הסמכות לעיין מחדש בהחלטות שעניינן הפטר מותנה והפטר חלוט (ראו למשל: ע"א 8488/18 משקל נ' עו"ד בצלאל, נאמן, פסקה 9 (17.6.2019) (להלן: עניין משקל)).

ככלל, ניתן לעיין מחדש בהחלטה אם מוכח כי חל שינוי נסיבות מהותי או התגלו עובדות חדשות; או כי נפלה טעות טכנית חמורה בהחלטה בה מבוקש העיון מחדש (ע"א 7188/18 עו"ד אמיר נ' חנאי, פסקה 30 (18.12.2020) (להלן: עניין אמיר); עניין פלונית, בפסקה 14; רע"א 6301/22 איפרגן נ' עו"ד שובל, פסקה 16 (21.11.2022)). נראה כי מתן החלטה מבלי לשמוע קודם לכן את הצדדים הרלוונטיים היא טעות טכנית-פרוצדורלית המצדיקה אף היא לטעמי את העיון מחדש.

23.לאור כל האמור, אני סבורה כי היה על בית משפט קמא לקבל את הבקשה לביטול ההפטר, ולדון בבקשה למתן הפטר מותנה לגופה לאחר שמיעת הנושים ובכלל זה שמיעת עמדתו של המבקש. אינני סבורה, כפי שטוען הכנ"ר, כי הפגם הדיוני שנפל בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד תוקן כאשר בבקשה לביטול צו ההפטר טען המבקש גם לגופם של דברים; ואף אינני סבורה כי במסגרת ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור נדונה הלכה למעשה גם הבקשה למתן הפטר מותנה לגופה. כעולה מההחלטה, בית משפט קמא היה סבור שהמבקש אינו זכאי לבקש את ביטול צו ההפטר. קביעתו הלקונית בשולי החלטתו לפיה "לא שוכנעתי כי נפל פגם בטיבו של ההסכם" לא נומקה. ודאי שאין די בה בנסיבות שלפנינו, כאשר לא נערך דיון בבקשת ההפטר ובית המשפט לא התייחס לגופן של טענות המבקש ולמחלוקות הקיימות בין הצדדים (ראו והשוו: עניין קדישוב, פסקה 13).

24.אשר על כן, ומבלי להביע עמדה לגופה של ההחלטה, יש להשיב את התיק לבית המשפט על מנת שיקיים דיון בבקשה למתן הפטר במעמד הצדדים. לאחר מכן יקבל בית המשפט החלטה מנומקת בהתייחס למכלול טענות הצדדים (ובכלל זה טענות המבקש ביחס לטעמים בשלהם הוא סבור כי אין מקום לקבל את תכנית הפירעון שהציע החייב), וזאת בהתאם לשיקול דעתו. כאמור, אינני מחווה כל דעה ביחס לתוכן ההחלטה שבית המשפט יקבל, כאשר אם תתקבל הבקשה וייקבע כי יש להעניק לחייב הפטר, תעמוד למבקש זכות ערעור.

המשיבים יישאו בהוצאות המבקש בסך כולל של 5,000 ₪.