רע"א 2195/02 ברעם דניאל נ. קצין התגמולים- משרד הבטחון

עניינה של בקשת רשות הערעור בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו, אשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטת הועדה הרפואית העליונה (להלן: "הועדה"), לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט1959-. הועדה הרפואית העליונה קבעה כי נכותו המוכרת של המבקש, הינה בשיעור של 31% לצמיתות.

1.המבקש הוכר כמי שזכאי לתגמולים עקב פגיעה בעמוד השדרה ובגובה חוליות המותן, שאירעה לו במהלך שירותו הצבאי. למבקש נקבעה נכות בשיעור 20%. המבקש הגיש, במהלך השנים, תביעות להכרה בנכויות מוסבות שונות, וביניהן בעיות של אין-אונות, סוכרת, לחץ דם ופגיעה קוגנטיבית. מבין הפגיעות הנוספות, החליטה הועדה לקבל את טענות המבקש בדבר פגיעה קוגנטיבית, שהוכרה כנכות מוסבת על פי תקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל1969-, ודחתה את טענותיו בדבר נכויות אחרות המזכות אותו בהכרה כנכויות מוסבות, על פי אותה תקנה.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי לא ראה מקום להתערב בהחלטות הועדה, ועל כן הערעור נדחה. המבקש חוזר היום על מרבית טענותיו בבית המשפט המחוזי. אשר למחלת הסוכרת, המבקש טוען, כי הועדה התעלמה מחוות דעתו של ד"ר קרסיק, שהינו מומחה למחלת הסוכרת, שתומכת בטענתו. כמו כן הוא מדגיש, כי בועדה לא ישב רופא מומחה למחלת הסוכרת. אשר לפגיעה ברגל ימין, המבקש טוען, כי הועדה, למעשה, התעלמה ממגבלותיו ומנכותו המוסבת. מנגד, המשיב סבור כי אין חדש בבקשת רשות הערעור.

2.נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. די בכך, כי הבקשה שבפני מתייחסת לעניינו של המבקש בלבד, ואינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית שמצדיקה מתן רשות ערעור. מעבר לנדרש יצוין, כי טענותיו של המבקש נבחנו בבית המשפט המחוזי (לעניין חוות הדעת של ד"ר קרסיק, ראה עמוד 7 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולעניין הנכות ברגל, ראה עמודים 8-7) ולא ראיתי סיבה להתערב במסקנותיו של בית המשפט.

אשר על כן - הבקשה נדחית.