רע"א 2195/13 עזבון המנוחה בת שבע יחזקאל בע"מ נ. אלברטו נאצר

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא

דרורי ) מיום 17.3.13 בע"א 14384-02-13, בגדרה נתקבלה בתנאים בקשת המבקשים להארכת עיכוב ביצועו של פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת אביב ) מיום 18.12.12 בת"א 3866/06 ות"א 3869/06. בגדר פסק הדין נקבע, בין היתר, במסגרת התדיינות בקשר לדמי שכירות מזה ולפינוי מזה, כי למבקשים אין זכויות בדירה ברח' שילה 43 אשר בשכונת נחלאות שבירושלים (להלן הדירה ), וכי עליהם לפנותה. פסק הדין נתון בערעור בבית המשפט המחוזי.

רקע עובדתי והליכים קודמים

ב.

כעולה מפסק דינו של בית משפט השלום, המשיב רשום בספרי המקרקעין כבעלים של הדירה שבמחלוקת, אשר בה מחזיקים כיום – אך אוסיף, ספק אם גרים בה – בעלה (המבקש 2) וילדיה (המבקשים 5-3) של הגב' בת-שבע יחזקאל ז"ל שגרה בדירה בעבר. המשיב הגיש כתבי תביעה, הן לתשלום דמי שכירות בגין שימוש בדירה והן לפינוי הדירה (ת"א 3866/06; ת"א 3869/06), אשר אוחדו בפני בית משפט השלום, והתקבלו על-ידיו בפסק דינו מיום 18.12.12. בית משפט השלום קבע, כי על המבקשים לפנות את הדירה עד ליום 30.1.13; לשלם למשיב דמי שכירות מחודש אפריל 1999 ועד ליום הפינוי (308,000 ₪); החזר תשלומי ארנונה מיום הגשת התביעה ועד ליום הפינוי בפועל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית (7031 ₪); הוצאות משפט (50,000 ₪) והוצאות לטובת אוצר המדינה (10,000 ₪). בגין פסק-דין זה הוגשה הודעת ערעור לבית המשפט המחוזי ביום 7.2.13.

ג.

במקביל דחה בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 28.2.11, בפסק-דינו של השופט ר' יעקובי , תביעה שהוגשה מטעם המבקשים (ביום 19.3.09), אשר בה ביקשו להצהיר כי למשיב אין זכויות בדירה (ת"א 3133/09). בגין פסק-דין זה הוגשה הודעת ערעור לבית משפט זה ביום 14.4.11 (ע"א 3036/11); התיק ממתין כיום לפסק דין.

ד.

ביום 15.1.13, הגישו המבקשים לבית משפט השלום בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין מיום 18.12.12, ובאותו היום קבע בית המשפט, כי תגובת המשיב לבקשה תוגש עד ליום 25.1.13, וניתן עיכוב ביצוע ארעי על החלטה אחרת. לימים, בהחלטה מיום 11.2.13, נדחתה בקשת עיכוב הביצוע. בית משפט השלום קבע, כי אינו רואה סיכויים גבוהים למבקשים בערעור, וכי מסתמן שהמבקשים אינם גרים בדירה אלא תופסים בה לשם מניעת שימוש מהמשיב. בנסיבות אלה, נקבע, כי מאזן הנוחות אינו לצד המבקשים, ולפיכך הורה בית המשפט על פינוי הדירה עד ליום 15.3.13. ביום 18.2.13, שבו המבקשים על בקשת הביצוע לבית המשפט המחוזי בירושלים.

החלטת בית המשפט המחוזי

ה.

בעקבות דיון ביום 17.3.13 קיבל בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא דרורי ), את הבקשה לעיכוב ביצוע במספר תנאים. בעניין עיכוב הביצוע של ההיבט הכספי נקבע, כי אין לעכב את תשלום הוצאות המשפט לטובת המשיב, כמו גם את הסכום שנפסק לטובת אוצר המדינה. אשר לדמי השכירות ותשלומי הארנונה שנפסקו, נקבע, כי הללו יופקדו בחשבון נאמנות בידי באי-כוחם של הצדדים, עד ליום 18.4.13 (חלק מהסכום ממימוש עיקול קיים וחלק מהסכום יפקידו המבקשים בחשבון), שאחרת יבוטל עיכוב הביצוע בהיבט הכספי של פסק הדין. בעניין עיכוב ביצועו של פינוי הדירה, נקבע, כי הוא מותנה בהפקדת סך 100,000 ₪ בחשבון הנאמנות עד ליום 19.5.13; בתשלום חודשי בסך 2,000 ₪, החל מיום 1.2.13; התשלומים בעבור החודשים עד 1.5.13 יופקדו בחשבון הנאמנות ביום 19.5.13; מסירת המפתח בנאמנות לבא-כוח המשיב, תוך 30 ימים.

ו.

ביום 21.3.13, הוגשה הבקשה הנוכחית המתייחסת לאותו חלק בהחלטת בית המשפט המחוזי הנוגע לעיכוב ביצועו של פינוי הדירה.

הבקשה

ז.

נטען, כי בית המשפט שגה בהחלטתו להתנות עיכוב ביצוע של פסק-דין, שבגדרו הורה בית המשפט על פינוי מדירת מגורים, וזאת כאשר תלוי ועומד ערעור. זאת, במיוחד כאשר המדובר בהפיכת הדירה לבית כנסת. עוד נטען, כי התנאים שנקבעו מכבידים על המבקשים עד כדי איון עיכוב הביצוע, וכי כלל לא התבקשו על-ידי המשיב.

הכרעה

ח.

לאחר שעיינתי בבקשה, איני סבור כי יש מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי . כלל ידוע הוא, כי רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה, ציבורית או משפטית, החורגת מעניינם הישיר של בעלי הדין ( ראו ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 6418/93 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' כונס נכסים ומנהל של החברות , פ"ד מט(2) 685, 689 (1995); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009) ). לא מצאתי בתיק זה שאלות משפטיות שמעבר למחלוקת הצדדים.

ט.

לגופם של דברים, מן הנודעות, כי הכלל הרחב קובע שעצם הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק-הדין עליו מערערים. עיכוב ביצוע יינתן רק במקרים חריגים, מקום בו מתעורר חשש, כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה והערעור יתקבל (ראו למשל ע"א 4160/04 אילוז נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (2005)). כך, למשל, אכן קיימת נטייה בפסיקה לעכב ביצועם של פסקי דין שעניינם פינוי מדירת מגורים (ראו רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר , פ"ד נו(1), 529 , 534), (2001)); על-פי האמור בתקנה 467(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, רשאי בית-המשפט להתנות את עיכוב הביצוע בתנאים שייראו לו לנכון, לרבות מתן ערובה מאת בעל-הדין המבקש את העיכוב. ואכן, במקרים רבים נוהג בית-המשפט להורות על הפקדת ערבות בנקאית להבטחת הנזקים העלולים להיגרם כתוצאה מעיכוב הליכי פינוי מדירת מגורים ולנוכח דחיית מימושו המיידי של פסק-הדין (ראו ע"א 4080/04 גילת נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ

(2004); ע"א 4160/04 אילוז נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (2005); ע"א 1253/05 חדד נ' בנק לאומי למשכנתאות (2005)). אף במקרה דנא, היה מקום להתנות את עיכוב הביצוע בתנאים, ואסביר בקצרה.

י.

בנסיבות העניין, נחה דעתי באשר לקביעתו של בית המשפט המחוזי, כי התנאים שקבע מאזנים בין האינטרסים השונים המונחים על הכף; מזה, הצורך להבטיח את הנזק העלול להיגרם למשיב בשל דחיית מימושו המיידי של פסק-הדין, ומזה, הנזק העלול להיגרם למבקשים עם פינוים. בית המשפט המחוזי לא הכריע האם

הדירה היא מקום מגוריהם של המבקשים, כי אם הניח זאת במסגרת האיזונים שערך; כך אף שמפסק דינו של בית משפט השלום עולה, כי המבקשים אינם גרים בדירה אלא רק תופסים בה לשם מניעת שימוש מן המשיב. בית המשפט המחוזי שלא נדרש לסיכויי הערעור, קבע את נקודת האיזון בדמות התנאים שנקבעו, ובכך נעתר לבקשת המבקשים, תוך הבטחת השמירה על אינטרס המשיב. איני מוצא מקום לשנות מהחלטתו.

י"א.

בנוסף, מעיון בכלל המסמכים הנלוים שצורפו לבקשה לא מצאתי, כי הובאו ראיות לכך שמצבם הכלכלי של המבקשים אינו מאפשר להם לעמוד בתנאים שקבע בית המשפט המחוזי, וכידוע נטל השכנוע לקיומו של נימוק המצדיק היעתרות לבקשה, מוטל עליהם (ראו ע"א 2965/96 בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403, 405 (1997)). התצהיר שצורף לבקשת העיכוב הארעי אינו כולל הצהרות באשר ליכולת הכספית של המבקשים. אוסיף, כי אף אנכי לא אדרש לעת הזאת לסיכויי הערעור, ואסתפק במאזן הנוחות.

י"ב.

סוף דבר, איני נעתר איפוא לבקשה. כמובן מבלי לטעת מסמרות באשר לערעור לגופו.