רע"א 2201/08 חיים רובינסון נ. הלשכה לשיקום נכים רדיפות הנאצים

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' שנלר) מיום 6.3.08, אשר במסגרתה הורה בית המשפט על מחיקת ערעור שהגיש המבקש על החלטת ועדת עררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: החוק ), אשר דנה בנושא ניתוח כריתת עצב שהמבקש טוען כי עבר.

למבקש נכות מוכרת לפי החוק בדרגה של 97.75%, וזאת בגין פגימות רפואיות שונות. בהחלטה נשוא הבקשה דנן קבע בית המשפט המחוזי כי אף שהמבקש לא צירף לערעורו את החלטת הוועדה בעניין, הרי שמהמסמכים שהוצגו על-ידי המשיבה עולה כי ביום 16.10.07 ניתן פסק דין הדוחה ערעור שהגיש המבקש על החלטת הוועדה באותו נושא, תוך שהמבקש הופנה לרשות המוסמכת לעניין. לפיכך, קבע בית המשפט כי אין המבקש יכול להגיש את הערעור הנוכחי והורה על כן על מחיקתו.

בבקשה שלפניי טוען המבקש כי הוא עבר ניתוח לכריתת עצב אשר בגינו נגרמה לו חירשות מוחלטת באוזן שמאל, ואולם הוועדות הרפואיות שדנו בעניינו, כמו-גם ועדת העררים ובית המשפט המחוזי, שללו לדבריו את טענתו בדבר ניתוח זה. לפיכך, מבקש הוא "לערוך דיון ממצה בנושא הכריתה" ומציין כי "בית המשפט מתבקש להכריע האם המערער עבר ניתוח כריתה וכתוצאה מכך התחרש לחלוטין או שהמערער מסוגל לשמוע באוזן שמאל המנותחת". עוד מציין המבקש כי השאלה המשפטית המתעוררת בעניינו הינה "מה קודם למה האם גיליון ניתוח וסיכומי מחלה וכן הקרנות גזזת או ועדה רפואית וכן החלטות בית המשפט". בסיכומו של דבר מבקש הוא כי "בית המשפט הנכבד יפסוק אחת לתמיד כי המערער אכן עבר את הניתוח בבית חולים איכילוב ואכן המערער חירש לחלוטין ללא יכולת שמיעה באוזן שמאל".

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים המצורפים אליה וכן בהחלטת בית המשפט המחוזי, מצאתי כי אין מנוס מדחייתה של הבקשה. הגם שהתשתית העובדתית והמשפטית העומדת ביסוד הבקשה אינה ברורה עד תום מן הבקשה עצמה, ככל שניתן להבין מן הבקשה מופנות טענות המבקש נגד ממצאים עובדתיים ורפואיים שנקבעו בעניינו. גם הסעד המבוקש על-ידו עניינו בקביעות עובדתיות ורפואיות מובהקות. עניינים מסוג זה לא רק שאינם ניתנים לבירור והכרעה בפני ערכאה זו, אלא גם שבנסיבות העניין אין הם מעלים שאלה משפטית שעשויה היתה להצדיק את קבלת ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי – המוגבל על-פי סעיף 17(ח) לחוק לנקודה משפטית בלבד – ובהעדר שאלה משפטית עקרונית המצריכה דיון, אין הצדקה כי הם יידונו בפני ערכאה נוספת (והשוו לדוגמה: רע"א 4278/03 רוט נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1959 (לא פורסמה, 13.10.2003); רע"א 40/04 מור נ' הרשות המוסמכת לחוק נכי רדיפות הנאצים (לא פורסמה, 8.6.2005)).

עם כל ההבנה למצוקתו של המבקש, אין מנוס אפוא מדחיית הבקשה.