רע"א 2207-24 רע"א 2207-24

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.2.2024 (ע"א 17127-02-24, השופטת ת' בר-אשר). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים מיום 5.12.2023 (ה"ט 52001-10-23, הנשיא ש' הרבסט).

2.ברקע לבקשה עומד סכסוך המתנהל מזה מספר שנים, בין המשיב – בעל בית קפה בירושלים, למבקש – דר רחוב המתגורר בפועל בסמיכות לבית הקפה. כבר בשלב זה יצוין כי במסגרתם של הליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים, הוצאו צווים שונים בהתאם לחוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: חוק למניעת הטרדה מאיימת או החוק) כנגד המבקש לאחר שנקבע כי הוא נוהג להטריד את המשיב, את רעייתו ואת באי בית הקפה (לפירוט, ראו: ע"ש 38298-06-23, מיום 9.10.2023, סגנית הנשיא ת' בזק-רפפורט; רע"א 7756/23, מיום 9.1.2024, השופט א' שטיין).

3.מקורו של ההליך שבפני בבקשה נוספת שהגיש המשיב ביום 30.10.2023 לבית משפט השלום בירושלים למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד המבקש. כבר בשלב זה יצוין כי המבקש לא היה מיוצג בהליכים הקודמים בתיק, והוא אף אינו מיוצג בבקשה דנן. המשיב טען, בעיקרו של דבר, כי המבקש נוהג להטריד אותו, את בני משפחתו, את עובדי בית הקפה, ואף את לקוחותיו. בו ביום קיים בית משפט השלום דיון בבקשה במעמד צד אחד, ולאחר שהתרשם כי ישנה תשתית ראייתית לכאורית לכך שהמבקש נוקט בהטרדה מאיימת וכי ישנו חשש ממשי לפגיעה בפרטיותו וחירותו של המשיב, הורה על מתן צו זמני למניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד כנגד המבקש (השופט ד' מ' דמביץ). הצו אוסר על המבקש להטריד את המשיב, בני משפחתו, עובדי בית הקפה ולקוחותיו, או ליצור קשר עמם, וכן אוסר על המבקש להימצא במרחק הקטן מ-100 מטרים מבית הקפה. בנוסף, בית משפט השלום הורה על קיום דיון בבקשה במעמד הצדדים ביום 2.11.2023. בית משפט השלום התריע כי ככל שהמבקש לא יתייצב לדיון שנקבע, בית המשפט ישקול את הארכת תוקפו של הצו (השופט דמביץ). ביום 2.11.2023 התקיים דיון כאמור, אך המבקש לא התייצב אליו. בהתאם לכך, בית משפט השלום הורה על המשך תחולתו של הצו למשך חצי שנה, קרי עד ליום 2.5.2024.

4.ביום 5.11.2023 המבקש הגיש בקשה שבמסגרתה טען כי לא זומן לדיון, וכי הצו למניעת הטרדה מאיימת ניתן לגישתו בניגוד לדין. בהחלטתו מאותו יום קבע בית משפט השלום כי על המבקש להגיש תצהיר ערוך כדין לגבי אי-קבלת הזימון ופרטים נוספים הנדרשים לשם דיון בבקשה (השופט דמביץ). המבקש לא עשה כן והוסיף להגיש בקשות שונות, שלגביהן קבע בית משפט השלום שאין להידרש אליהן עד שיושלמו הפרטים כאמור. עוד יצוין כי ביום 6.11.2023 המבקש הגיש בקשה לפסלות שופט, וזו נדחתה ביום 9.11.2023. עם זאת, ולאחר בקשות נוספות שהגיש המבקש בעניין זה, בהחלטתו מיום 14.11.2023 קבע הנשיא ש' הרבסט כי התיק יועבר לטיפולו.

5.ביום 22.11.2023 הגיש המבקש ערעור על החלטתו של בית משפט השלום מיום 5.11.2023. המבקש שב וטען כי לא הומצאה לו הזמנה לדיון וכי לא היה מקום ליתן את הצו נגדו. ביום 27.11.2023 קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור באופן חלקי, בהסכמת המשיב, במובן זה שנקבע כי הדיון יושב לבית משפט השלום על מנת שזה יקיים דיון במעמד הצדדים (ע"א 48145-11-23, השופט ר' וינוגרד). בהתאם לכך, ביום 29.11.2023 קבע בית משפט השלום כי יתקיים דיון במעמד הצדדים ביום 4.12.2023 (הנשיא הרבסט). מועד זה נדחה לבקשת המשיב ליום 5.12.2023.

6.בשלב זה, החל המבקש להגיש בקשות רבות, ובכללן כאלה שכוונו לדחייה של מועד הדיון. בין השאר, ביום 4.12.2023, הגיש המבקש מכתב לבית משפט השלום, ובו ציין, בין השאר, כי נדר שלא להתרחק מן המרחב של חדר מדרגות הנמצא בסמיכות מקום לבית הקפה, ומשמש אותו כביתו. המבקש הוסיף כי מדובר בשטח פרטי שבעליו מסכימים לו לשהותו בו, וכי הצו למניעת הטרדה מאיימת מונע ממנו לעשות כן. בו ביום קבע בית משפט השלום כי במקרה זה יש לקיים דיון בנוכחות שני הצדדים וכי הדיון יתקיים במועד שנקבע.

7.ביום 5.12.2023 הודיע המבקש כי הוא אינו מתכוון להתייצב לדיון שנקבע לאותו יום, וכן ביקש לקבל ייצוג של עורך דין ולקיים את הדיון בהיוועדות חזותית. בית משפט השלום קבע כי הצו למניעת הטרדה מאיימת שניתן ביום 2.11.2023 יוסיף לעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת והורה למשיב להגיב לבקשה לקיום הדיון בהיוועדות חזותית עד ליום 15.12.2023. בו ביום הגיש המבקש הודעה נוספת לפיה אין לו ייצוג והוא אינו יכול להגיע לדיון. הוא הוסיף וביקש לדחות את הדיון עד למועד שבו יהיה מיוצג. המבקש הוסיף כי הוא מסכים להארכת הצו עד למועד זה. בהתאם לכך, בית משפט השלום קבע כי המבקש ימסור הודעה מתאימה ככל שיימצא לו עורך דין, וכי הצו יוארך עד למתן החלטה אחרת, אך לא יאוחר מיום 5.6.2024.

8.ביום 7.2.2024 הגיש המבקש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, ובו טען כי הצו הזמני ניתן במקור ביום 30.10.2023 ועל כן אינו יכול להוסיף לעמוד בתוקף לתקופה העולה על ששה חודשים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקבעו כי הצו המקורי ניתן למשך חצי שנה עד ליום 2.5.2024, אך בוטל בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ותחתיו נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 5.12.2023. לאחר מכן ניתן צו עדכני שביחס אליו נקבע כי יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת, ולכל המאוחר עד ליום 5.6.2024 – חצי שנה מיום מתן הצו העדכני. בית המשפט המחוזי העיר כי המבקש רשאי לפנות בכל עת לבית המשפט המחוזי בבקשה לקיים דיון במעמד שני הצדדים, כאמור בהחלטתו של בית משפט השלום מיום 12.12.2023.

9.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש, שאינו מיוצג כאמור, טוען כי הצו שניתן פוגע, בין היתר, בזכותו לחופש הביטוי וכן באפשרותו להתגורר בביתו. כמו כן המבקש מעלה טענות שונות כנגד חוקיותו של הצו למניעת הטרדה מאיימת לגופו וכן כלפי התנהלותן של הערכאות הקודמות.

10.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדרי הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הבקשה נסבה על נסיבותיו הפרטניות של המקרה ואינה מעוררת שאלות עקרוניות (ראו: רע"א 8085/20 סטופין נ' פלונית (4.1.2021); רע"א 4271/23 כהן נ' צעירי (8.6.2023)). המבקש הוא דר רחוב, ולכן מלכתחילה סברתי כי נדרשת התייחסות דקדקנית לבקשה מסוג זה. אולם, בחינת נסיבותיו של המקרה מעלה כי למבקש ניתנו הזדמנויות חוזרות ונשנות להתייצב לדיון ולהציג את עמדתו, ורק משהוא מיאן לעשות כן נאלץ בית המשפט ליתן החלטה בהיעדרו ועל סמך התשתית העובדתית שנפרשה בפניו. לא התרשמתי כי בנסיבות אלה הבקשה מעוררת כל שאלה עקרונית או חשש לעיוות דין.

11.כפי שציינו כבר הערכאות הקודמות, המבקש רשאי בכל עת להגיש בקשה לבית משפט השלום לקיום דיון בצו למניעת הטרדה מאיימת במעמד שני הצדדים.

12.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.