פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2236/21
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשים:
1. מ.ע.ג.ן - ייעוץ וניהול נכסים בע"מ
2. מ.ו השקעות בע"מ
3. ד"ר משה וינברג, עו"ד
נ ג ד
המשיבה:
בוטיק - שימור מבנים בע"מ
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 18.2.2021 בת"א 68207-02-20,
שניתנה על ידי כב' השופט נ' שילה
בשם המבקשים:
עו"ד אורטל שמואלי
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט נ' שילה ) בת"א 68207-02-20 מיום 18.2.2021, בגדרה קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום לפנייה נוספת לרשויות מע"מ בגין מסמכים נוספים שלגביהם ביקשו המבקשים צו לגילויים.
2.
לאחר העיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להורות על הגשת תשובה.
3.
כידוע, החלטה בבקשה לגילוי מסמכים היא החלטה הנוגעת לאופן ניהול ההליך, והיא מצויה בלבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, ומשכך ערכאת הערעור, ככלל, לא תיטה להתערב בה (ראו לדוגמה: רע"א 8761/20 פלונית נ' פלוני , פסקה 10 (20.1.2021)). לא מצאתי כי המקרה דנן בא בגדר המקרים המצדיקים חריגה מהכלל האמור והתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.
4.
תקנה 57 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, קובעת את החובה המוטלת על צדדים לדיון לגלות איש לרעהו את המסמכים הרלוונטיים למחלוקות שביניהם, כלהלן:
"לא יאוחר משלושים ימים לאחר שהוגש כתב הטענות האחרון, או במועד אחר שיורה בית המשפט, יחליפו בעלי הדין תצהירי גילוי מסמכים המאמתים את רשימת כל המסמכים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת, המצויים או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו של בעל הדין ושאיתר בעל הדין לאחר חקירה ודרישה ; אם המסמך אינו מצוי עוד ברשותו או בשליטתו, יפרט את הנסיבות הקשורות לכך" (ההדגשה הוספה, י.ו.).
5.
הפסיקה התייחסה להיקף החובה האמורה (שהייתה מעוגנת בתקנות 112-114 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), וקבעה כי:
"אין מקום לדרוש מן הצדדים לדיון לחשוף מסמכים אשר אינם נמצאים בחזקתם או בשליטתם ... כמו כן, בית המשפט רשאי שלא לאשר בקשה לגילוי מסמכים אשר היא בלתי סבירה ועלולה להכביד על בעל הדין יתר על המידה ... אין זה מתקבל על הדעת כי במהלך השלב המקדמי יידרש בעל דין לערוך בירורים וחקירות שונות, ודאי לא כאלו הכרוכים במאמץ רב, במטרה לייצר מסמכים הדרושים לצד השני לשם ביסוס תביעתו או הגנתו. הטלת נטל שכזה, ותהא תרומתם של המסמכים לביסוס התביעה גדולה ככל שתהא, אינה עולה בקנה אחד עם המטרה העיקרית העומדת בבסיס הליך גילוי המסמכים – קידום ההגינות והיעילות הדיונית – ונראה שהיא אף נוגדת את עקרונות שיטת המשפט בעניין נטל ההוכחה וחובתו של תובע (למעט במקרים חריגים) לשאת בו" (ראו: רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג , פ"ד ס(3) 264 (2005)).
6.
בענייננו, כך נראה, בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המשיבה שלפיה היא פנתה לרשויות המע"מ בבקשה לקבל העתק של התיק בעניינה, לרבות דו"חות, פרוטוקולים ומכתבים שהוחלפו בינה לבין רשויות מע"מ, וכן את הבהרתה כי אין בידיה מסמכים נוספים מתיק המע"מ מעבר לאלו שהועברו למבקשים. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין את התחייבות המשיבה להעביר מסמכים נוספים רלוונטיים ככל שאלו יתקבלו מרשויות מע"מ בהמשך. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום לפניה נוספת לרשויות המע"מ בגין מסמכים נוספים שאין הסכמה להעברתם, ולא מצאתי להתערב בקביעתו זו, אשר מצויה, כאמור, בלבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ואשר מתיישבת עם ההלכה בנדון לעניין מידת "החקירה והדרישה", כאמור בתקנה 57 לתקנות סדר הדין האזרחי. עוד אציין כי לא מצאתי שהחלטה זו סותרת את ההחלטות הקודמות שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי.
7.
סוף דבר: הבקשה נדחית.
משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט' באייר
התשפ"א (21.4.2021).
ש ו פ ט ת