רע"א 224/09 סעיד סלמאן נ. קצין התגמולים - משרד הבטחון

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.11.08 בעש"א 585/08 (כבוד השופטת ר' למלשטריך-לטר ) אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן – חוק הנכים ) מיום 28.4.08.

עובדות והליכים קודמים

1.

המבקש, אשר שירת במשטרת ישראל עד שנת 1999, פנה בחודש מרץ שנת 2000 למשרד הבטחון על מנת שיוכר כנכה בגין חבלות אקוסטיות באוזניו שנבעו לטענתו משירותו. ביום 24.4.01 כונסה בעניינו ועדה רפואית מחוזית על מנת ליתן חוות דעת בדבר נכותו. הוועדה קבעה כי למבקש חבלה אקוסטית ללא רעש קבוע בדרגת נכות 1% וכן ליקוי שמיעה בדרגת נכות 1%. בשנת 2006 שב ופנה המבקש לוועדה הרפואית המחוזית בבקשה להכיר בהחמרה במצבו הרפואי. הוועדה הרפואית המחוזית עיינה בבדיקה שנערכה למבקש ביום 23.10.06 ולאור ממצאיה הפנתה את המבקש לבדיקת BERA . נוכח תוצאות בדיקת ה- BERA מיום 28.11.06 התכנסה הוועדה שוב וקבעה כי לא חל שינוי בליקוי השמיעה של המבקש וכי אין שינוי גם באופי הטנטון. על קביעה זו של הוועדה הרפואית המחוזית ערער המבקש לוועדה הרפואית העליונה, תוך שצירף לערעורו בדיקת BERA מיום 14.2.07 ומסמך רפואי נוסף מיום 29.4.07, אולם ביום 14.5.07 הערעור נדחה. או אז, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"ש 1019/07). ביום 2.12.07 העניק בית המשפט המחוזי תוקף להסכמת בעלי הדין להחזיר את הדיון לוועדה הרפואית העליונה בכדי שזו תדון בבדיקת ה- BERA

מיום 14.2.07 ובמסמך הרפואי הנוסף. משכך, ביום 28.4.08 התכנסה הוועדה הרפואית העליונה בשנית בעניינו של המבקש ולאחר "שעברה שוב על כל האודיאוגרמים שבתיקו ועל בדיקות ה- BERA " חזרה על החלטתה הראשונה. הוועדה הסבירה כי משהשתחרר המבקש משירותו במשטרה בשנת 2000 ומשנערכה לו בדיקת BERA בשנת 2001 בה נמצאה שמיעתו תקינה בתחום הדיבור, ממצא שאושר גם בבדיקה נוספת משנת 2006, המסקנה המתבקשת הינה כי שמיעתו של המבקש בתחום הדיבור לא נפגעה עקב שירותו. הוועדה סברה כי בדיקות שמיעה מאוחרות יותר אינן יכולות לשנות ממסקנה זו "שכן כל ירידה בשמיעה שחלה שנים לאחר השחרור, כאשר הרעש הקשור בשירות אינו קיים, לא יכולה להיזקף ע"ח השירות". בעניין הטנטון הפנתה הוועדה לקביעותיה במסגרת החלטתה הקודמת.

2.

על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בטענה כי הוועדה הרפואית העליונה לא התיחסה לבדיקות השמיעה המאוחרות אשר הוגשו על ידו ואשר מעידות על החמרה בשמיעתו, בעוד שלא נמנעה היא מלהסתמך על בדיקות שנערכו מטעמה, ובפרט על הבדיקה מיום 28.11.06. כן, טען המבקש כי הוועדה כלל לא התיחסה לטענותיו בנושא הטנטון. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי לא נפל פגם כלשהו בעבודת הוועדה הרפואית העליונה, כאשר בהתייחסה לבדיקות המאוחרות שהוגשו מטעם המבקש ציינה הוועדה כי אין בהן כדי להעיד על השפעתו של שירות המבקש במשטרה על שמיעתו. בית המשפט המחוזי אף ציין כי קביעת ליקוי השמיעה וקביעת מצב הטנטון הינן קביעות רפואיות הנתונות לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה ומשלא מצא פגם בהתנהלותה, דחה הוא את הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

נימוקי הבקשה

3.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי באמצו את מסקנות הוועדה הרפואית העליונה. לטענתו, הוועדה נהגה איפה ואיפה בכל הנוגע לבדיקות שהיו מונחות לפניה, כאשר מחד הסתמכה היא על בדיקת ה- BERA מיום 28.11.06 וקבעה כי תוצאותיה מעידות על כך שלא קיימת החמרה בשמיעתו של המבקש בתחום הדיבור, ומאידך קבעה שאין ליחס משקל כלשהו לבדיקת ה- BERA

מיום 14.2.07. לטענת המבקש, משמצאה הוועדה לנכון להסתמך על בדיקות מאוחרות כתימוכין למסקנותיה, אין היא רשאית להתעלם מבדיקות מאוחרות יותר מטעם המבקש, ובעשותה כן פגמה היא בהחלטתה פגם היורד לשורשו של עניין ואשר מעלה חשש למשוא פנים מצידה. בנסיבות אלה, ממשיך המבקש וטוען, היה על בית המשפט המחוזי לקבוע כי ועדה אחרת בהרכב שונה תדון בעניינו של המבקש.

4.

עוד טוען המבקש כי בסוגיה המתעוררת במקרה דנן, קרי אימתי יש לחזיר את הדיון לוועדה רפואית עליונה במותב שונה, לא חיווה בית משפט זה את דעתו בצורה נחרצת ופסיקתם של בתי המשפט המחוזיים בעניין אינה אחידה ומשכך, כמו גם נוכח השלכותיה הציבוריות של הכרעה בסוגיה הנדונה, מן הראוי להעניק למבקש רשות ערעור.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, סבורני כי דינה להידחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיב. כידוע רשות ערעור על עניין שנדון בשתי ערכאות קודמות תוענק רק שעה שאותו עניין מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית כללית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין [ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)] . אף שמנסה המבקש לשוות לבקשה שמונחת לפניי חשיבות ציבורית כללית כאמור, איני סבור כי זהו המצב, כאשר כל עניינה של הבקשה בקביעותיה הפרטניות של הוועדה הרפואית העליונה ואישורן על ידי בית המשפט המחוזי, בנסיבותיו הרפואיות של המבקש. בית המשפט המחוזי כלל לא ביקש לחוות את דעתו בדבר הנסיבות בהן יוחזר הדיון לוועדה רפואית עליונה בהרכב חדש, הואיל וסבר כי לא נפל כל פגם בהתנהלותה של הוועדה במקרה דנן, לא כל שכן פגם היורד לשורשו של עניין, ודעתי כדעתו בעניין זה.

כפי שעולה מהחלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 28.4.08, לא התעלמה היא מן המסמכים הרפואיים המאוחרים שהוגשו על ידי המבקש, אלא שהיא סברה כי אין ליחס להם חשיבות שכן, משנערכו מסמכים אלו שנים לאחר סיום שירותו של המבקש במשטרה ומשבדיקה שנערכה בסמוך לסיום השירות הראתה כי מצב שמיעתו של המבקש בתחום הדיבור הינו תקין, הרי שהמסמכים המאוחרים מעידים, לכל היותר, על הידרדרות בשמיעתו של המבקש בתחום הדיבור לאחר סיום השירות וללא קשר אליו . אומנם, בהחלטתה הסתמכה הוועדה גם על בדיקת BERA משנת 2006, אשר נערכה מספר חודשים בלבד לפני עריכתה של בדיקת ה- BERA

המאוחרת מטעם המבקש, אולם הסתמכות הוועדה על בדיקה זו באה אך לחזק את מסקנתה בדבר מצב שמיעתו של המבקש ואין היא מהווה, כשלעצמה, את הבסיס לאותה מסקנה. ואכן, העובדה כי מספר חודשים לפני עריכתה של בדיקת ה- BERA

מטעם המבקש שמיעתו בתחום הדיבור היתה תקינה מעידה על הנתק שבין ההידרדרות בשמיעתו של המבקש, ככל שזו קיימת, לבין שירותו. ברי אפוא כי בניגוד לטענת המבקש לא נהגה הוועדה במשוא פנים והחלטתה שלא להעניק משקל למסמכים המאוחרים שהוגשו מטעמו הינה החלטה מושכלת ועניינית.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב אין צו להוצאות לטובתו.