רע"א 2240/07 אליעזר עבדי נ. דובק בע''מ

לפני בקשה לפטור מאגרה וערבון מטעם המבקש ובקשה מטעם המשיבות 1 ו-2 ( להלן: המשיבות ) לקביעת ערובה בסכום גבוה וכן להורות כי כל עוד לא ישולמו הוצאות המשפט שנפסקו לטובם בהליכים קודמים, יהיה המבקש מנוע מלהגיש הליכים נוספים נגדם.

1.

לשם דיון בבקשה אתאר בתמצית את ההליכים שקדמו לה. המבקש והמשיב 3 הגישו תביעה נגד המשיבות בבית משפט השלום. לבקשת המשיבות החליט בית משפט השלום לחייב את המבקש והמשיב 3 להפקיד כתבי ערבות של ערבים צד ג' אשר יבטיחו כי המשיבות יוכלו לגבות את הוצאותיהם, אם תדחה התביעה. על החלטה זו הוגש הליך ערעורי לבית המשפט המחוזי בחיפה (מהנתונים לא ברור האם הוגש ערעור או בקשת רשות לערער) על ידי המבקש והמשיב 3. במסגרת הליך זה, הוגשה על ידם אף בקשה לפטור מהפקדת ערבון. בהחלטתה מיום 2.8.06 דחתה רשמת בית המשפט בחיפה (כבוד השופטת ח' הורוביץ) את הבקשה מהטעם שלא הונחה כל תשתית עובדתית בנוגע למצבו הכלכלי של המשיב 3 (בש"א 8564/06). משלא הופקד ערבון במועד שנקבע, בפסק דינה מיום 19.10.06 קבעה כבוד הרשמת כי הערעור נרשם לדחייה, וכי אם לא יופקד תוך 20 ימים, פסק הדין לדחיית הערעור ייכנס לתוקף (בש"א 13566/06). ביום 2.11.06 הגיש המבקש ערעור, הן על החלטת הרשמת והן על פסק דינה, לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי דן רק בערעור על החלטת הרשמת מיום 2.8.06, אשר במסגרתו נדחתה הבקשה לפטור מהפקדת ערבון (בש"א 8564/06) ומחק אותו האיחור שחל בהגשתו. על פסק דין זה נסוב ההליך שבכותרת.

2.

לטענת המבקש, סיכויי ההליך טובים בין היתר מהטעם שבית משפט קמא התייחס בהחלטתו רק למועד בו נתנה החלטת כבוד הרשמת אולם לא לפסק דינה, אשר ניתן במועד מאוחר יותר. עוד נטען על ידי המבקש כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשלם אגרה ולהפקיד ערבון. לטענתו, אין לו הכנסות כלשהן או נכסים שניתן להסתייע בהם לצורך הפקדת ערבון והוא חי עם אמו אשר הכנסתה היחידה היא מגמלת זקנה המוענקת לה מהמוסד לבטוח לאומי. כמו כן, לטענתו, פתוחים נגדו תיקי הוצאה לפועל בסכום כולל של מעל ל-5 מיליון ₪. לבקשה צורפה תעודה המשמשת כראיה לכאורה על חוסר יכולתו של המבקש לשלם אגרה מיום 6.5.07 בהליך אחר המתנהל על ידו. המשיבות מתנגדות לבקשה.

3.

מהבקשה ומהאסמכתאות שצורפו לה עולה תמונה של דלות כלכלית. במצב דברים זה, פטור המבקש מתשלום אגרה, כמבוקש. אשר לבקשה לפטור מהפקדת ערבון, לעניין זה, אין די במצבו הכלכלי הנטען של המבקש אלא יש לאמוד אף את סיכויי ההליך. החלטה בבקשה לפטור מערבון הינה החלטת ביניים ולפיכך ניתן לערער עליה במסגרת פסק הדין הסופי (תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). משניתן פסק דינה של כבוד הרשמת בבית משפט קמא, אשר במסגרתו נדחה ערעורם של המבקש והמשיב 3 בשל אי הפקדת ערבון, פתוחה היתה הדרך בפני המבקש להשיג גם על החלטתה שלא להיעתר לבקשתו לפטור מהפקדת ערבון. לפיכך, על פני הדברים, המבקש לא איחר בהגשת ערעורו. שאלה אחרת, ומורכבת יותר, הינה האם בית המשפט המחוזי הינו האכסניה הראויה לבירור הערעור על פסק דינה של כבוד הרשמת. לשון אחר, במקרה הנדון מתעוררת השאלה מהי דרך התקיפה הראויה על פסק דינו של רשם הדוחה הליך בשל העדר הפקדת ערבון. ברגיל, על פסק דינו של רשם מערערים באותו דרך בה מערערים על פסק דין של שופטי בית המשפט בו הוא מכהן כרשם (ראו: סעיף 96(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). מכאן שלכאורה הדרך לערער על החלטת כבוד הרשמת הינה באמצעות הגשת ערעור לבית משפט זה. ברם, קיימים שיקולים שונים, ובכללם שיקולי יעילות, אשר אין זה המקום לרדת לעומקם, התומכים במתן פרשנות אחרת לדין הקיים לפיה הסמכות לדון בעניין מסורה לבית המשפט בו מכהן הרשם. מכל מקום, בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שבבית משפט קמא לא נתן דעתו על הערכאה המוסמכת לדון בפסק דינה של הרשמת ויחד עם זאת דן בהחלטת הביניים שנבלעה במסגרתו, דומה כי תהא החלטת בית משפט זה לעניין סיווג ההליך אשר תהא, אין מקום להניח כי המבקש יחויב בהוצאות אשר סכומן משמעותי. במצב דברים זה, ובהתחשב גם במצבו הכלכלי של המבקש, בטיב ההליך, היקפו הצר, סכום ההוצאות הנמוך בו חויב בפסק דינו של בית משפט קמא ומעמדם היחסי של הצדדים, פטור המבקש מהפקדת ערבון, כמבוקש.

4.

אשר לבקשת המשיבות להורות על עיכוב הליכים נוספים נגדן עד לתשלום הוצאות המשפט בהן חויב המבקש בהליכים קודמים שנוהלו בין הצדדים. לא מצאתי כי קיימת בידי הסמכות להורות על סעד כאמור או כי ראוי להיעתר לבקשה. על המשיבות לנקוט הליכים מתאימים לשם גביית הוצאותיהם. במצב דברים זה, הבקשה נדחית ללא צורך בתגובת המבקש.