רע"א 2241/18 יעקב אדמוני נ. עמרם אדמוני

1.

בין המבקש לאֶחיו ניטש סכסוך בדבר מגרש שבחכירתם המשותפת ביישוב תל מונד (להלן: המגרש ). במגרש שתי דירות ובאחת מהן מחזיק המבקש. ברקע הבקשה שלפניי תביעה שהגיש המבקש נגד אֶחיו להצהרה על זכותו הבלעדית לחכירה והחזקה בדירה האמורה. בסמוך לכך הגיש המשיב 1 – אחד האחים – תביעה לפירוק השיתוף במגרש. בכתב התביעה ביקש המשיב 1, בין היתר, לחייב את המבקש בתשלום דמי איזון במסגרת חלוקת המגרש, וכן לחייבו בתשלום דמי שימוש ראויים במגרש לתקופה של 7 השנים שקדמו למועד הגשת התביעה לכל הפחות.

2.

ביום 8.2.2017 דחה בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת הבכירה נ' מימון שעשוע ) את תביעת המבקש וקיבל את תביעת המשיב 1. נקבע כי למבקש זכות חכירה בכרבע מהמגרש ולא בחלק גדול יותר. עוד נקבע כי יש לפרק את השיתוף ולפעול להתאמת מצב הזכויות במקרקעין למצב החלוקה בפועל על ידי הגשת תכנית מתאימה לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, תוך חיוב המבקש בתשלום דמי איזון למשיב 1 שיותנה באישור הוועדה. כמו כן, נפסק כי המבקש ישלם למשיב 1 דמי שימוש ראויים במקרקעין שהחזיק בהם מעבר לזכויותיו הרשומות, מיום 7.2.2013 – הוא היום שבו הפך המשיב 1 לבעל הזכויות הקנייניות – עד ליום מתן פסק הדין, 8.2.2017. עוד נפסק כי לשם הערכת שווי המגרש ודמי השימוש האמורים ימונה שמאי מטעם בית המשפט (להלן: הערכת השווי ). ביום 30.3.2017 הוגשה חוות דעתו של השמאי ובה הוצגו שתי חלופות לכל אחד מהסכומים שהתבקש להעריך: סכום ללא מע"מ וסכום הכולל מע"מ. בפסק דין משלים מיום 13.9.2017 קבע בית המשפט כי יש לחייב את המבקש בתשלום 836,000 ש"ח שהוא סכום הכולל את רכיב המע"מ, משנקבע כי המע"מ מגולם במחיר השוק גם כאשר מדובר בעסקאות נדל"ן בין אנשים פרטיים. עוד נקבע כי משסיים בית המשפט את מלאכתו, אין עוד מקום לעיכוב התשלום האמור עד לסיום ההליכים התכנוניים לפני הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. בצד זאת קבע בית המשפט כי סכום של 200,000 ש"ח מהסכום שהמשיב 1 אמור לקבל יופקד בחשבון נאמנות ויועבר לידיו רק לאחר שישלים את כל הנדרש ממנו לצורך תיקון הרישום והתאמתו למצב בפועל.

3.

המבקש והמשיב 1 ערערו על פסק הדין. ביום 14.2.2018 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים מ' נד"ב , א'

ש' שילה ו ח' קיציס ) את ערעורו של המבקש וקיבל את ערעורו של המשיב 1. תחילה צוין כי המבקש ויתר על טענותיו בעניין חלקו במקרקעין והסכים כי הוא בעלים של רבע מהזכויות בלבד. לגופם של דברים נקבע כי אין להתערב בקביעת בית משפט השלום שלפיה על המבקש לשלם את הסכומים הכוללים את רכיב המע"מ; כמו גם בקביעה כי דמי השימוש ודמי האיזון ישולמו עד יום 30.3.2017 נוכח הצורך בקידום פירוק השיתוף והעובדה שהמבקש נהנה מחלקו של המשיב 1 במגרש בתקופה זו מבלי ששילם דמי שימוש ראויים. בצד זאת נפסק כי שגה בית משפט השלום באשר לתקופת זכאותו של המשיב 1 לדמי שימוש מאת המבקש, וכי על המבקש לשלם דמי שימוש למשיב 1 מיום פטירת האב בשנת 2006 – שאז עברו למשיב 1 זכויותיו בירושה – כ-7 שנים עובר למועד הגשת התביעה ולא מיום 7.2.2013 כפי שקבע בית משפט השלום. לצורך כך התבקש השמאי להשלים התייחסותו ביחס לתקופה האמורה ונקבע כי פסק הדין של בית משפט השלום יתוקן בנקודה זו בלבד.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי נפלו שתי שגיאות מרכזיות הגורמות לעיוות דין ומצדיקות מתן רשות ערעור לבית משפט זה. האחת, כי בית המשפט המחוזי כלל לא הכריע בטענת המבקש שנטענה בערעור לפניו ושלפיה בית משפט השלום שיערך את סכומי תשלום האיזון ודמי השימוש נכון למועד פסק הדין מבלי שהתבקש לעשות כן על ידי המשיב 1 בתביעתו; ובמקביל הורה כי תשלומים אלה ישולמו עד ליום פסק הדין ולא עד ליום הגשת התביעה. השנייה, כי בית המשפט קבע שיש לכלול את רכיב המע"מ בהערכת שווי המגרש ודמי השימוש בו בניגוד למחיר השוק של עסקאות דומות בסביבת המגרש.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שהבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או במקרים שבהם נגרם עיוות דין חמור ( רע"א 5564/17 גולדנברג נ' טולצ'ינסקי , פסקה 4 (12.9.2017) ); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982) ). טענות המבקש אינן עומדות באמת המידה האמורה. הטענות בדבר היעדר הנמקה מספקת של פסק הדין כאמור לעיל אינן מצדיקות רשות לערער לפנינו משלא שוכנעתי כי נגרם למבקש עיוות דין. עיון בפסק הדין, על הנמקתו, מלמד כי הוא מאפשר לצדדים להבין את יסודות ההכרעה ואת הטעם לחיובים כפי שנקבעו בו (ראו רע"א 2569/16 רוזנבלום נ' רוזנשיין , פסקה 13 (15.05.2016) והאסמכתאות הנזכרות שם). בכל האמור בסוגיית המע"מ, הרי שמדובר בטענות ערעוריות במהותן, הנטועות בנסיבות המקרה הפרטני ואינן מגלות עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פי אמות המידה המקובלות ( רע"א 10087/17 פלוני נ' גולטיים כפר סבא בע"מ , פסקה 3 (31.12.2017)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.