רע"א 5564/17 דני גולדנברג ,עו"ד נ. אלכסנדר טולצינסקי

1.

בסכסוך בין המשיב לבין סרגיי קוזלוב, עובדו (להלן: קוזלוב ), חויב המשיב לשלם פיצויים לקוזלוב. המבקש, עורך דין שכיר במשרד שייצג את קוזלוב, פתח בהליכי הוצאה לפועל נגד המשיב לצורך גביית הפיצויים האמורים שנוהלו בין השנים 2009-2005. בין המשיב לבין המבקש התעורר, בהמשך לכך, סכסוך לגבי הליכי הגבייה שנקט המבקש נגד המשיב – בשם קוזלוב. בתוך כך, המשיב הגיש תביעה נגד המבקש, שבה טען כי רשם ההוצאה לפועל החליט לסגור את התיק בעניינו והורה לקוזלוב להשיב כספים שגבה ביתר ממנו; כי המבקש חייב, לפיכך, להשיב לו את הסכומים שנגבו ביתר; וכי יש לחייב את המבקש בפיצויים נוספים בגין נזקים שונים שנגרמו לו כתוצאה מהתנהלות המבקש בהליכי גביית החוב לטובת קוזלוב. המבקש הגיש בקשה לדחות את התביעה על הסף, הן מחמת התיישנות, הן נוכח מעשה בית דין בשל החלטה חלוטה של ראש ההוצאה לפועל, שלפיה אין הוא חייב בנזקי המשיב. בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת ש' קמיר-וייס ) קיבל את הבקשה, אולם ערעור שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת (כתוארה אז) מ' נד"ב והשופטות ו' פלאוט ו ר' שמולביץ ) התקבל, ובהסכמת הצדדים הוחזר התיק לבית משפט השלום לדיון בתביעה לגופה. בנוסף, במסגרת ההליך, הגיש המשיב בקשה לזמן את קוזלוב להעיד על פעולות המבקש וזו נדחתה. ביום 4.12.2016 דחה בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת ש' קמיר-וייס ) את התביעה בקבעו, כי גם אם המשיב שילם ביתר במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדו – מי שחייב בהשבתם הוא קוזלוב, אלא אם כספים אלה מצויים בידי המבקש; וכי – בעניין אחרון זה – לא הוכח כי נותרו בידי המבקש תשלומים שהועברו על ידי המשיב בגין חובו לקוזלוב, ובאיזה שיעור. בית המשפט ציין כי לצורך הוכחת מקום הימצאותם של הכספים שנגבו ביתר, כנטען על המשיב, היה עליו להזמין לעדות את קוזלוב ועדים נוספים שהיו יכולים לשפוך אור בשאלה, וכך לא נעשה.

2.

הן המבקש והן המשיב ערערו על פסק הדין. בערעורו טען המשיב, בין היתר, כי בהחלטת ביניים מיום 22.10.2015 דחה בית משפט השלום את בקשת המשיב לזמן את קוזלוב למתן עדות בקביעה כי זו אינה רלוונטית ולכן לא היה מקום לזקוף לחובת המשיב את אי זימונו בפסק הדין. המבקש השיג בערעורו על כך שלא נפסקו הוצאות לזכותו. ביום 14.6.2017 בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים א' ש' שילה , א' פורג ו מ' תמיר ) קיבל באופן חלקי את ערעורו של המשיב במובן זה שהדיון בתיק יוחזר לבית משפט השלום, על מנת שזה ישמע את עדותו של קוזלוב. בנוסף, נקבע כי הצדדים אינם חלוקים על כך שהסכום הכולל שנגבה מהמשיב בתיק ההוצאה לפועל לטובת קוזלוב עמד על סכום גדול בהרבה מזה שנפסק לטובתו בפסק הדין שמכוחו נפתח התיק; כי המבקש ביצע את רוב הפעולות בתיק ההוצאה לפועל; וכי המבקש לא הציג פירוט מלא בדבר הפעולות שנערכו בתיק ההוצאה לפועל והסכומים שנגבו מהמשיב במסגרתו. לפיכך, הורה בית המשפט כי המבקש ימציא לבית משפט השלום דוח המפרט את פעולותיו בהליכי הגבייה, על פי הסדר דיוני שנקבע בפסק הדין. בהתאם לפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ביום 28.6.2017 הורה בית משפט השלום למבקש להגיש את המסמכים האמורים וקבע כי חקירתו של קוזלוב תיערך ביום 16.1.2018.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, בעיקרם של דברים, החזרת הדיון לבית משפט השלום מנוגדת לנטלי הבאת הראיה במשפט האזרחי; מאפשרת "מקצה שיפורים" למשיב; ועומדת בניגוד לעקרונות ההתיישנות וסופיות הדיון. כמו כן, המבקש שב ומלין על החלטת בית משפט השלום שלא לפסוק הוצאות לטובתו בנסיבות העניין.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 5.9.2017 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשה דנא. לטענת המבקש, המסמכים שאותם התבקש להמציא על פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוגשו על ידו – במסגרת תיק ההוצאה לפועל – לפני למעלה מ-10 שנים והם אינם נמצאים ברשותו. המבקש מוסיף כי נוכח הזמן שעבר מאז ניהול התיק, המסמכים הנדרשים אינם מצויים אף בלשכת ההוצאה לפועל הרלוונטית.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה עמנו כי רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם מעוררת הבקשה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או במקרים בהם נגרם עיוות דין חמור ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ''ד לו(3) 123, 128 (1982); רע"א 3470/11 שפט–אברהם ניהול נדל"ן בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "מצפה אפק" , פסקה 5 (17.7.2011) ). הבקשה שלפניי אינה באה בגדרי אמת המידה האמורה. בית המשפט המחוזי סבר כי בנסיבות העניין יש מקום להורות על השבת הדיון לבית משפט השלום, על מנת להעיד את קוזלוב ולשם בירור נוסף בדבר הפער הנטען בין החיוב שבגינו ננקט ההליך בלשכת ההוצאה לפועל לבין הסכומים שנגבו מהמשיב בסופו של יום. השגותיו של המבקש – הנוגעות בעיקרן לאופן בו יישם בית המשפט המחוזי את הדין על פי התרשמותו מנסיבות המקרה – לא מצדיקות מתן רשות ערעור לבית משפט זה ( רע"א 3334/17 גרנות נ' רשות הפיתוח רשות מקרקעי ישראל , פסקה 4 (11.5.2017) ). לכך יש להוסיף כי ההחלטה שניתנה בבית המשפט המחוזי מורה על המשך הדיון בתביעה שהגיש המשיב, בשאלות אשר לעמדתו דורשות ליבון נוסף. במקרים אלה, שבהם ההחלטה נושא הבקשה למתן רשות ערעור אינה מסיימת את ההליך, מידת ההתערבות של בית משפט זה היא מצומצמת ( רע"א 8722/16 מילוא נ' קהת , פסקה 10 (8.12.2016) ). עוד יוער, באשר לטענות המבקש הנוגעות לפסיקת הוצאות לזכותו, כי אמנם פסק הדין של בית המשפט המחוזי לא התייחס לטענות המבקש בנושא זה בערעור מטעמו. ברם, משעניינם של הצדדים הושב כאמור לבית משפט השלום, איני רואה להידרש לנושא זה בגדרי ההליך הנוכחי ומכל מקום – הלכה היא כי התערבות ערכאת הערעור בתחום פסיקת ההוצאות מצומצמת ממילא, לא כל שכן כאשר עסקינן בהליך ב"גלגול שלישי" ( רע"א 237/16 אסולין נ' כהן , פסקה י"ח (14.3.2016)) .

בקשת הרשות לערער נדחית אפוא, ומאליה מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מיום 5.9.2017 (הגם שאין מניעה כי המבקש יציג את עמדתו בעניין הקשיים המעשיים במילוי הוראות פסק הדין של בית המשפט המחוזי בפני בית משפט השלום).

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.