רע"א 2929/18 ציון דדון נ. רחטלולה (רמי) שמש

1.

העובדות הצריכות לעניינו סבוכות ונעמוד אך על עיקרן. במוקד הבקשה שלפניי סכסוך חוזי ארוך שנים שראשיתו בהסכם מכר נטען שנכרת בשנת 1995 בין המבקש ואשתו לבין המשיב. עניינו של ההסכם מכירת זכות החכירה של המבקש ואשתו במשק במושב כפר חסידים (להלן: המושב ) – המאוגד כאגודה שיתופית (להלן: האגודה ) – לידי המשיב. הסכם נוסף באותו עניין נחתם בשנת 2007 (להלן ביחד: ההסכם או הסכם המכר ). עוד ברקע הדברים שאלת קבלת המשיב כחבר באגודה והאפשרות להשלים את הסכם המכר נוכח נהלי רשות מקרקעי ישראל שלפיהם לא ניתן להעביר זכויות חכירה במשק המצוי במושב ללא הסכמת האגודה. זאת, לאחר שבשנת 2015 דחתה האגודה את בקשת המבקש להתקבל אליה כחבר – החלטה שבגינה ניהל המשיב הליך נפרד מול האגודה בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ד' סלע ) (להלן: ההליך בעניין החברות באגודה ).

2.

ביום 15.10.2017 קבע בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת פ' לוקיץ' ), בין היתר, כי הסכם המכר תקף; כי המשיב זכאי לדרוש את פינוי המבקש מהמשק; כי ביצוע הפינוי יותנה בקבלת המשיב או בתו וחתנו כחברים באגודה; וכי על המבקש לשלם למשיב פיצוי בסך 64,600 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. להשלמת התמונה יוער כי בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות המבקש, וקבע, בין היתר, כי האחרון ניסה להביא לסיכולו של הסכם המכר באופן העולה כדי חוסר תום לב של ממש.

3.

על פסק הדין האמור הגישו המבקש והמשיב ערעור וערעור שכנגד, בהתאמה. בערעורו חזר המבקש, בעיקרם של דברים, על טענותיו בעניין תקפות הסכם המכר וטען כי אי קבלתו של המשיב לאגודה הייתה תנאי מפסיק בהסכם המכר. משכך, לשיטת המערער, עם דחיית בקשת המשיב להתקבל כחבר באגודה, התבטל ההסכם מכוח התנאי המפסיק. בינתיים, ביום 30.11.2017, לאחר הגשת הערעור, ניתן בגדרו של ההליך בעניין החברות באגודה תוקף של פסק דין להסכמות המשיב והאגודה בדבר ביטול החלטת האגודה שלפיה המבקש לא התקבל כחבר באגודה וקבלת בנו של המשיב כחבר באגודה, לאחר שהמשיב המחה את זכויותיו במשק לבנו. נוכח האמור, פנה המשיב לבית משפט השלום כדי שיורה על פינוי המבקש מהמשק, אך בקשתו נדחתה לאחר שנקבע כי בפסק הדין שניתן בבית משפט השלום הותנה מתן צו הפינוי בהמחאת הזכויות לבתו וחתנו של המשיב, ואילו בפועל הזכויות במשק הומחו לבנו של המשיב. בהמשך לכך, ביקש המשיב לתקן את הודעת הערעור שכנגד ולהוסיף נימוקי ערעור כך שישקפו, בין היתר, את טענותיו כי המחאת הזכויות לבנו חלף המחאתן לבתו וחתנו לא אמורה למנוע ממנו את האפשרות לפנות את המבקש מהנכס. ביום 11.3.2018 נעתר בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא ר' סוקול והשופטים מ' רניאל ו י' קראי-גירון ) לבקשה האמורה.

4.

לאחר הדברים האלה,

ביום 28.3.2018 דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש וקיבל באופן חלקי את הערעור שכנגד, כפי שיפורט להלן. בית המשפט קבע כי קבלת המשיב לאגודה היא לכל היותר תנאי מתלה, וכי גם אם היה מדובר על תנאי מפסיק, כטענת המבקש, הרי שמשנקבע שהאחרון פעל לסיכול התנאי, אין באפשרותו להסתמך על כך שהתנאי לא התקיים. עוד צוין, כי המבקש התנהג באופן המכיר בתקפותו של ההסכם משנת 2007; וכי נוכח הסכמת האגודה להעברת הזכויות במשק לבנו של המשיב, אין כל מניעה להורות על אכיפת הסכם המכר. על כך הוסף, כי לא היה מקום להתנות את העברת הזכויות דווקא לבתו וחתנו של המשיב, וכי די בהסכמת האגודה להעברת זכויות המשיב לצד שלישי כדי לאפשר את השלמת מכירת המשק. נוכח האמור, קבע בית המשפט כי על המבקש לפנות את המשק תוך 30 ימים.

5.

מכאן הבקשה שלפניי, שבצדה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פינוי המשק. המבקש טוען, בין היתר, כי לא היה על בית המשפט להתיר את תיקון נימוקי הערעור; כי ההשגות שהעלה המשיב בדבר התניית הפינוי בהעברת הזכויות בנכס לחתנו לא יכולות היו להיות מועלות בגדרו של ערעור שכנגד; וכי המחאת הזכויות של המשיב לבנו הביאה לכך שלמשיב אין עוד עניין בהליך. עוד טוען המבקש, כי התנאי המתלה של קבלת המשיב כחבר לאגודה לא התקיים וכי הסכם המכר אינו תקף.

6.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, באתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער בגלגול שלישי תינתן במשורה, מקום שבו מעוררת הבקשה שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר נגרם למי מהצדדים עיוות דין חמור (רע"א 5564/17 גולדנברג נ' טולצ'ינסקי , פסקה 4 (12.9.2017); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ''ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשה שלפניי לא באה באמת המידה האמורה. השגות המבקש בעניין קביעות בית המשפט בנוגע לקיומו של תנאי מתלה בהסכם המכר נוגעות ליישום הדין על נסיבות המקרה ואינן מעלות שאלה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך, גם טענות המבקש בדבר החלטת בית המשפט להתיר את תיקון הערעור שכנגד ונגד השתתפות המשיב בהליך לאחר המחאת זכויותיו הן פרטניות במהותן ואינן מעוררות שאלה רחבה יותר. לפיכך, אף אם אניח לצורך הדיון בלבד, כי יש ממש בטענות אלו – ואדגיש כי מדובר בהנחה בלבד – הרי שלא שוכנעתי כי במכלול נסיבות העניין יש באמור כדי להצדיק מתן רשות לערער לפני בית משפט זה.

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב הביצוע. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.