רע"א 229/16 Sia Titum נ. אריה הרשטיק

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.12.2015 (ע"א 52226-12-14, סגן הנשיאה י' ענבר

והשופטים י' שבח

ו- ש' שוחט ). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום מיום 5.11.2014 (תא"ק 163132-09, השופטת א' גזית ).

רקע והליכים קודמים

2.בין המבקשים לבין המשיב התגלע סכסוך שעניינו הסכם זיכיון (להלן: ההסכם

או הסכם הזיכיון ) שנחתם בין המבקשת 1, חברה הרשומה בלטביה (להלן: החברה ), לבין המשיב. ההסכם נסב על מכירת זכויות הייצור והשיווק של המשיב במכשיר המכונה "מכשיר לחילוץ אישי מבניינים גבוהים" (להלן: המכשיר ) לחברה, ובמסגרתו הוסדר גם אופן התשלום של העמלות שלהן יהיה זכאי המשיב. לטענת המשיב, מנכ"ל החברה, המבקש 2, חתם על ערבות אישית לחיוביה של החברה.

3.המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשים לאחר שלטענתו החברה לא שילמה לו עמלות מסוימות על-פי ההסכם. יצוין כי התביעה הוגשה תחילה גם נגד אדם נוסף בשם Cepurits ׁ

Jurijs

(להלן: יורי ספוריטס ), אך בהמשך הוא נמחק מהתיק לבקשתו של המשיב. המבקשים קיבלו רשות להתגונן בשלוש טענות: טענה אחת נסבה על כך שעצם תקינותו של המכשיר הייתה תנאי לתשלום עמלות; טענה שנייה הייתה שבפועל המכשיר לא היה תקין; וטענה שלישית התמקדה בכך שלא בוצעו כל מכירות של המכשיר.

4.בית משפט השלום קיבל את תביעתו של המשיב בקבעו כי הסעיף בהסכם הקובע את תשלום העמלה מושא התביעה לא היה מותנה בתנאים כגון תקינותו של המכשיר או מכירתו. בית משפט השלום נדרש גם לשתי הטענות הנוספות, גם אם למעלה מן הצורך. בית משפט השלום קבע בהקשר להן כי המבקשים לא הוכיחו שהמכשיר לא היה תקין, אם כי גם המשיב לא הוכיח שהמכשיר היה תקין (בשים לב לכך שעדותו של המומחה מטעמו בעניין זה עוררה קשיים); וכן כי המשיב לא הוכיח שהחברה הצליחה למכור את המכשיר. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי המשיב הוכיח שהמבקש 2 חתם על הסכם הערבות האישית ולכן הוא ערב כלפי המשיב לחיוביה של החברה הנובעים מהסכם הזיכיון. אשר על כן, בית משפט השלום הורה למבקשים לשלם למשיב סך של 1,050,000 שקל.

5.המבקשים ערערו על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי אך ערעורם נדחה. בית המשפט המחוזי אישר את פסק דינו של בית משפט השלום תוך אימוץ קביעותיו והנמקותיו בתוקף הסמכות המוקנה לעשות כן לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כן דחה בית המשפט המחוזי את בקשתם של המבקשים להוספת ראיה, ואת הערעור שכנגד שהגיש המשיב.

6.להשלמת התמונה יצוין כי בין הצדדים תלוי ועומד הליך נוסף בבית המשפט המחוזי (ת"א 36773-12-09, השופטת

י' שבח ), שבמסגרתו תובעת החברה את המשיב (וכן את יורי ספוריטס) בעילות שונות הנוגעות להסכם הזיכיון, בין היתר בטענות הנוגעות לתקינות המכשיר ולתוקפו של ההסכם (להלן: ההליך הנוסף ).

בקשת רשות הערעור

7.המבקשים טוענים כי בית משפט השלום פירש באופן שגוי את ההסכם בין הצדדים, תוך התעלמות ממכלול הנסיבות ומההיגיון המסחרי. לטענתם, לא ניתן היה לחייב אותם בתשלום עמלה שעה שהמכשיר מושא ההסכם אינו תקין ואף לא נמכר. המבקשים מוסיפים כי גם המשיב ראה במכירות של המכשיר תנאי הכרחי לתשלום עמלות, ולכן ניסה להוכיח שהחברה הצליחה למכור את המכשיר. במצב דברים זה, כך נטען, יש לקבל את בקשת רשות הערעור שאם לא כן ייגרם למבקשים עיוות דין חמור.

8.בהמשך לכך, המבקשים טוענים כי יסודו של ההסכם במעשי תרמית והונאה מצד המשיב, וכי לכל הפחות המשיב לא קיים את חיוביו על פי ההסכם ונהג בחוסר תום לב. בנוסף, המבקשים מעלים טענות שונות הנוגעות לתקינותו של המכשיר. טענות אלו, על-פי המבקשים, עומדות להכרעה בפני בית המשפט המחוזי בהליך הנוסף, ויש בהן כדי להשליך גם על חיובם בהליך דנן.

9.לבסוף, המבקשים טוענים כי בית משפט השלום שגה בקביעתו לפיה המבקש 2 ערב באופן אישי לחיובי החברה ודחה את הטענה כי חתימתו על הסכם הערבות האישית זויפה.

דיון והכרעה

10.לאחר שבחנתי את טענות המבקשים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

11.כלל ידוע הוא כי בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תתקבל רק במקרים שבהם עולה ממנה שאלה בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר דחיית הבקשה תגרום לעיוות דין חמור ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ).

12.בענייננו, לא מתעוררת כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, והמבקשים אף לא טענו לכך. בנוסף, איני סבורה כי במקרה זה דחיית הבקשה תגרום למבקשים עיוות דין. מדובר בסכסוך כספי שעניינו פרשנות של הסכם מסחרי, ואין בעובדה כי התקבלה עמדתו של אחד מהם כדי להניח בסיס לטענה של עיוות דין חמור. כידוע, טענה של עיוות דין עשויה להצדיק מתן רשות ערעור רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת תחושה חזקה במיוחד של פגיעה בחוש הצדק (ראו למשל: רע"א 1739/14 אסיק תשתיות בע"מ נ' ח.פ.ת החברה לפיתוח ותשתיות בע"מ , פסקה 13 (30.3.2014)). בנוסף, איני רואה צורך להידרש בשלב זה לטענות שהעלו המבקשים בכל הנוגע להליך הנוסף קודם שהן הוכרעו על-ידי הערכאה הדיונית.

13.אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.