רע"א 2575/16 carotrans international inc נ. נסים פרזנטי

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 29.2.2016 (רע"א 54488-01-16, השופטת ע' צרניאק ), וכן בקשה למתן סעד זמני. בית המשפט המחוזי דחה בקשה למתן רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 21.12.2015 (תא"ם 50114-11-12, סגנית הנשיא נ' גרוסמן ).

רקע והליכים קודמים

2.מקורו של ההליך שבפני בתביעה שהגיש המשיב נגד דמקו לוגיסטיקה ישראל בע"מ (להלן: דמקו ), היא המשיבה הפורמאלית, ונגד המבקשת, חברה שמקום מושבה בארצות הברית. לטענת המשיב, הוא שכר את שירותיה של דמקו על-מנת שתוביל עבורו חלק לסירת מפרש (להלן: המטען ) מארצות הברית ליוון, וזו בתורה שכרה את שירותיה של המבקשת לשם כך. המשיב טען כי המטען ניזוק במהלך הובלתו, ועל כן הגיש בשנת 2012 תביעה נגד דמקו והמבקשת. בהמשך לכך, ביקש המשיב כי יינתן לו היתר המצאה אל מחוץ לתחום לידי המבקשת, ובקשתו התקבלה.

3.על רקע תביעתו של המשיב התנהלו בינו לבין המבקשת הליכים רבים שעניינם היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום. לצורך ההליך דנן די שאציין כי ביום 1.11.2015 המבקשת הגישה בקשה לביטול היתר ההמצאה. בית משפט השלום דחה את בקשתה בקבעו, בין היתר, כי התקיימו דרישות תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) לשם המצאה אל מחוץ לתחום. בהמשך לכך, בית משפט השלום קבע כי ישראל היא הפורום הנאות לניהול ההליך. בית משפט השלום דחה את טענות המבקשת בכל הנוגע לתחולתה של תניית שיפוט ייחודית בשטר המטען במקרה דנן, והוסיף כי מירב הזיקות בתביעה הן למדינת ישראל. בשולי הדברים, בית משפט השלום דחה את טענת המבקשת להיעדר יריבות, וקבע כי שאלת אחריותה לנזק שנגרם למטען תתברר לגופה במהלך המשפט.

4.המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום, ובקשתה זו נדחתה. בית המשפט המחוזי קבע כי לא מצא טעם להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי הוסיף כי המבקשת נמנעה מלהגיש תצהיר לבית משפט השלום, וכי הדבר עומד לה לרועץ שכן הנטל להצביע על כך שקיים פורום אחר עדיף מוטל עליה. בהתאם לכך, נקבע כי הטענות שהעלתה בדבר קיומה של תניית שיפוט, היעדר יריבות ומבחן מירב הזיקות היו צריכות להיתמך בתשתית ראייתית. לבסוף, בית המשפט המחוזי קבע כי ממילא המבקשת לא הראתה מהו הנזק שייגרם לה כתוצאה מקיום ההליך בארץ.

בקשת רשות הערעור והתפתחויות נוספות

5.המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, יש לקבל את הבקשה שאם לא כן ייגרם לה עיוות דין חמור, מה גם שהיא מעלה שאלה בעלת חשיבות עקרונית.

6.לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי העובדה שלא תמכה את בקשתה בתצהיר עומדת לה לרועץ, וזאת משום שהיא נשענה בטענותיה רק על עובדות העולות ממסמכיו ותצהיריו של המשיב. היא מוסיפה כי מכל מקום, לשיטתה נטל ההוכחה לעניין הפורום הנאות היה מוטל על המשיב, והוא לא הרימו. עוד היא טוענת כי הערכאות הקודמות לא נדרשו לטענותיה של דמקו, למרות שיש בהן כדי להשפיע על המסקנה בדבר התקיימותם של תנאי תקנה 500(10) לתקנות וקביעת הפורום הנאות.

7.בנוסף, המבקשת טוענת כי בקשתה מעלה שאלות עקרוניות בכל הנוגע למעמדו ומשמעותו של שטר המטען ולמסגרת המשפטית לפעילותו של המשלח הבינלאומי, אשר משליכות לטענתה על היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום במקרה דנן. כמו כן, היא טוענת כי החלטותיהן של הערכאות הקודמות סותרות את ההלכות העוסקות בסוגיית הפורום הנאות. בהקשר זה, מוסיפה המבקשת כי ההובלה של המטען הייתה מארצות הברית ליוון, ועל כן היא לא הייתה יכולה לצפות כי תיתבע בישראל דווקא. לטענת המבקשת, אף לא ייגרם למשיב נזק כתוצאה מפיצול ההליכים נגדה ונגד דמקו. עוד טוענת המבקשת כי הערכאות הקודמות נתנו משקל רב מדי לציפיותיו של המשיב רק משום כך שהוא "אדם פרטי", וכי ממילא ציפיות אלו אינן סבירות, בין היתר בשים לב לכך שהמשיב, לטענתה, הוא אזרח אמריקאי ובעל זיקות לארצות הברית.

8.בקשת רשות הערעור שבפני הוגשה לבית משפט זה ביום 29.3.2016. אולם, היא הגיעה לשולחני רק ביום 27.4.2016, לאחר שהוגשה בקשה למתן סעד זמני, וכל זאת עוד בטרם הופקד העירבון בבקשת רשות הערעור. הבקשה למתן סעד זמני הוגשה על רקע החלטתו של בית משפט השלום מיום 21.4.2016 לדחות את הבקשה לעכב את הגשת כתב ההגנה מטעם המבקשת עד להכרעה בבקשת רשות הערעור דנן. על כן, הבקשה לסעד זמני כוונה לכך שבית משפט זה יעכב את הגשתו של כתב ההגנה כאמור. ביום 27.4.2016 הוריתי כי המועד להגשת כתב ההגנה מטעם המבקשת יידחה עד למתן החלטה אחרת.

דיון והכרעה

9.לאחר שבחנתי את טענות המבקשת הגעתי למסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

10.כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם הבקשה מעלה שאלה כללית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר דחייתה תגרום לעיוות דין חמור ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ). איני סבורה כי אמות מידה אלו מתקיימות במקרה דנן.

11.טענותיה של המבקשת נוגעות ליישום ההלכות שנקבעו בנוגע להיתר המצאה מחוץ לתחום והן אינן מעלות שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. כבר נפסק כי אופן יישום הדין כשלעצמו, ואף אם נפלה טעות ביישומו, אינו מצדיק מתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 5711/12 נ. מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ , פסקה 10 (25.2.2013); רע"א 8627/13 בן צור נ' בן ג'ויה , פסקה 6 (16.1.2014)). כך גם טענותיה של המבקשת בנוגע לתפקידן של חברות שילוח והובלה בינלאומיות עוסקות למעשה בטיב מערכת היחסים הספציפית שבין המשיב, המשיבה הפורמאלית והמבקשת במקרה דנן, ואינן מעלות כל שאלה עקרונית.

12.אף לא התרשמתי כי דחיית הבקשה תגרום למבקשת לעיוות דין. טענה מסוג זה תתקבל, כידוע, רק במקרים חריגים (ראו למשל: רע"א 229/16 Sia Titum

נ' הרשטיק , פסקה 12 (17.3.2016)). בענייננו מדובר במחלוקת בדבר סמכות השיפוט בסכסוך כספי, ואיני סבורה שיישובו בישראל דווקא יגרום למבקשת עיוות דין חמור. על כך יש להוסיף כי ממילא הגישה העדכנית לקבלתה של טענת פורום לא נאות היא מצומצמת יחסית (ראו למשל: רע"א 9368/11 West Nevada Management inc נ' הראל , פסקה 19 (21.5.2012)).

13.אשר על כן, הבקשה נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני. לפנים משורת הדין, המבקשת תגיש את כתב ההגנה מטעמה לבית משפט השלום עד ליום 4.5.2016. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.