רע"א 1275/17 שמואל אפוטה נ. מדינת ישראל

1.

אשתו של המשיב 3, אמם של המשיבים 5-4, נורתה למוות בעת מילוי תפקידה כעובדת מדינה בתחנה לבריאות הנפש בירושלים. היורה הועסק בחברת אבטחה שהמבקשים היו בעליה. עזבון המנו חה (המשיב 2) , בעלה ושני ילדיה (להלן ביחד: המשיבים 5-2 ) זכו בתביעתם נגד המבקשים והמדינה – היא המשיבה 1 – אשר חויבו בתשלום פיצויים למשיבים 5-2 ביחד ולחוד. יוער, כי לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: חוק הגמלאות ), בנסיבות העניין היו המשיבים 5-2 זכאים לבחור בין המשך תשלום הגמלאות ששולמו להם בתקופה שקדמה לפסק הדין לבין קבלת הפיצוי הכספי מכוח פסק הדין. כחמישה חודשים לאחר מתן פסק הדין בחרו המשיבים 5-2 בתשלום מכוחו. בהמשך לכך, העבירה המדינה למשיבים 5-2 את סכום פסק הדין תוך קיזוז הגמלאות ששולמו להם עד לאותו מועד, כאשר סכום זה לא כלל ריבית פיגורים אלא ריבית רגילה והצמדה מיום פסק הדין.

2.

משלא שילמו המבקשים והמדינה את מלוא חובם הנטען, פתחו המשיבים 5-2 בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקשים בלבד, שכן דיני ההוצאה לפועל אינם חלים על המדינה (סעיף 7 לחוק תיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), התשי"ח-1958). במסגרת תיק ההוצאה לפועל הגיעו המבקשים והמשיבים 5-2 להסכמה שלפיה המבקשים ישלמו את יתרת החוב הכולל למשיבים 5-2, שכללה, בין היתר, מרכיב של ריבית פיגורים שאותו סברו המשיבים 5-2 שעל המדינה לשלם להם בעבור התקופה שלאחר מתן פסק הדין (להלן: ההסכם ).

3.

לאחר הדברים, ומשהמבקשים שילמו את יתרת החוב למשיבים 5-2 בהתאם להסכם, תבעו המבקשים את המדינה בטענה שעליה להשיב להם את חלקה בתשלום הפיצוי שהעבירו לידי המשיבים 5-2 מכוח ההסכם, אשר כלל כאמור את מרכיב ריבית הפיגורים שבה הסכימו המבקשים לשאת. ביום 13.9.2016 קיבל בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' אילני ) באופן חלקי את התביעה. בית המשפט חייב את המדינה לשפות את המבקשים בגין תשלומי הצמדה וריבית פיגורים ששולמו עבור התקופה שממתן החלטת המשיבים 5-2 בדבר מסלול הפיצוי המועדף ועד מועד התשלום בפועל בלבד. בצד זאת, דחה בית המשפט את התביעה בכל האמור בריבית הפיגורים ששילמו המבקשים בעבור התקופה שממתן פסק הדין ועד להחלטת המשיבים 5-2 בדבר מסלול הפיצוי המועדף, משמצא כי לכתחילה המדינה כלל לא הייתה חייבת בתשלום ריבית הפיגורים כאמור. בית המשפט נימק את החלטתו, בין היתר, בקביעה כי כל עוד לא הודיעו המשיבים 5-2 על בחירתם במסלול מועדף, אין המדינה צריכה לשלם את הסכום שנקבע בפסק הדין ומשכך אף אינה חייבת בריבית פיגורים. בית המשפט קבע אמנם כי התוצאה היא שהמבקשים שילמו למשיבים 5-2 סכום שהמשיבים כלל לא היו זכאים לקבל לכתחילה, אך לפי סעיף 4 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: חוק עשיית עושר ), לא קמה למבקשים בנסיבות העניין זכות להשבה מאת המדינה שכן פרעו חוב שהמדינה כלל לא הייתה חייבת בו מלכתחילה. עוד ציין בית המשפט כי יש לקוות שלפנים משורת הדין ישיבו המשיבים 5-2 למבקשים לפחות חלק מן הסכום אשר שולם להם ביתר.

4.

המבקשים ערערו על פסק הדין, וביום 9.1.2017 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגנית הנשיא ג' כנפי-שטייניץ ) את הערעור מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך שנקבע כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית; כי אלה תומכים במסקנה המשפטית; וכי לא ניתן למצוא בפסק הדין טעות שבחוק.

5.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים טוענים, בין השאר, כי על בית המשפט לפסוק לזכותם את מלוא סכום ההצמדה וריבית הפיגורים שנתבע בבית משפט השלום. בין השאר, המבקשים חולקים על פרשנות סעיף 60(ג)(2) לחוק הגמלאות כפי שיושמה על ידי בית משפט השלום ואומצה על ידי בית המשפט המחוזי וטוענים שפרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם הקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 שלפיו המדינה חייבת בתשלומי ריבית פיגורים מיום מתן פסק הדין או לפי מועד הפירעון הקבוע בפסק הדין, לפי המאוחר.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" לבית משפט זה ניתנת במשורה ורק במקרים שבהם עולה סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים לסכסוך (רע"א 702/15 עלי זבידאת נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (17.5.2015); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). בענייננו, טענות המבקשים נוגעות בעיקרן לאופן שבו פורש ויושם חוק הגמלאות בנסיבות העניין; לקביעות הנוגעות למועד תחילת החיוב מצד המדינה – מסקנה שנבעה אף היא מנסיבות המקרה הפרטניות; וליישום חוק עשיית עושר וחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 בכל האמור בזכות המבקשים להשבה מאת המדינה. סוגיות אלו כולן זכו להתייחסות מקיפה בפסק הדין המנומק של בית משפט השלום, שאומץ על כל מרכיביו על ידי בית המשפט המחוזי. כידוע, הלכה עמנו כי טענות הנוגעות לאופן יישום הדין כשלעצמו, אף אם נפלה טעות ביישומו – ואין אני קובע כך, אינן מצדיקות מתן רשות לערער (ראו למשל רע"א 2575/16 Carotrans International Inc

נ' פרזנטי , פסקה 11 (1.5.2016); רע"א 8627/13 בן צור נ' בן ג'ויה , פסקה 6 (16.1.2014); רע"א 5711/12 נ. מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ , פסקה 10 (25.2.2013)). בהמשך לכך, וחרף ניסיון המבקשים לשוות לבקשתם נופך עקרוני, לא שוכנעתי כי הבקשה מעוררת סוגיה רחבה החורגת מעניינם של הצדדים ומצדיקה מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" לפני בית משפט זה.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.