רע"א 232/03 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ. כרמי לישי

המשיב נפגע בתאונת דרכים ביום 11.2.96, ותבע פיצויים מן המבקשת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. תאונה זו הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי ( להלן: המוסד ) כתאונת עבודה, ונקבעה במסגרת זאת נכותו של המשיב. בהסתמך על סעיף 6ב בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, היוותה נכות זו גם נכות מחייבת בתביעת המשיב. המשיב ביקש מבית המשפט להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד, בהסתמך על קיומה של קביעת נכות שונה של ועדה רפואית אחרת של המוסד אשר בדקה את המשיב במסגרת תביעתו לפי הפרק הדן בנכות כללית. בית המשפט קיבל את בקשתו של המשיב, ומינה מומחים רפואיים בתחום האורטופדיה והפסיכיאטריה. המבקשת מבקשת לערער על החלטה זו.

החלטתי לדחות את הבקשה, וזאת ללא צורך בתשובה. החלטתו של בית המשפט המחוזי להתיר הבאת ראיות לסתור באה לאור פער בלתי מוסבר בין קביעת וועדה אחת של המוסד לקביעת וועדה אחרת של המוסד. לא הובאו על ידי המבקשת ראיות משכנעות שהקביעות השונות לא התייחסו לנכות שנגרמה באותה תאונת דרכים, בה נפגע המשיב. על כן, המצב העובדתי שעמד בפני בית המשפט הוא שעל אף שהן מתייחסות לאותה תאונת דרכים, קבעו שתי הוועדות קביעות שונות. הוועדה אשר בדקה את המשיב במסגרת פגיעתו בתאונת עבודה לא קבעה נכויות בתחום הפסיכיאטרי והאורטופדי או הנוירולוגי, אלא בתחום האוזניים בלבד, ואילו הוועדה האחרת קבעה נכות של 20% בתחום הנפשי, ונכות של 10% בגין פגיעה בעמוד שדרה צווארי ושל 10% נוספים בגין פגיעה בעמוד שדרה מותני. פערים אלה בין קביעות הוועדות לא הוסברו באופן משכנע על ידי וועדות המוסד, ולכן צדק בית המשפט המחוזי כשהתיר הבאת ראיות לסתור במקרה זה. החלטה זו תואמת את ההלכה הפסוקה בסוגיה זו, כפי שהתפתחה משך השנים (ר' רע"א 129/89 הורוביץ נ' ואסילה , תק-על 89(3) 1565; רע"א 1478/94 נגה ירושה נ' מגלאשווילי , תק-על 94(2) 377; רע"א 4195/02 סהר נ' ליפשיץ , תק-על 2002(2) 148; רע"א 8684/02 סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' מרזוק

(פסק-דין מיום 5.12.02, לא פורסם)).

הבקשה נדחית.