רע"א 2321/21 פלוני נ. קצין התגמולים - משרד הביטחון

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.2.2021, בע"ו 7322-12-19 (השופטות י' שבח – סג"נ, ש' יעקובוביץ ו- ח' וינבאום וולצקי ), שבמסגרתו התקבל חלקית ערעור המבקש על פסק הדין של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב], מיום 27.11.2019, בע"נ 26475-12-17 (השופט ע' יריב – יו"ר, וחברי הוועדה פרופ' י' יהב , ועו"ד ד' רביץ ).

לאחר שעיינתי בבקשה למתן רשות ערעור, כמו גם בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ובהחלטת ועדת הערר, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. טענות המבקש במישור הקשר הסיבתי ומידת האחריות –

נוגעות למצבו הרפואי האישי, לנסיבות שירותו הצבאי; הן נטועות בדל"ת אמותיו של המקרה הנדון, ולא מצאתי כי בעניין זה מעורר פסק הדין של בית המשפט המחוזי שאלה עקרונית הראויה לדיון 'בגלגול שלישי', לא כל שכן עיוות דין.

הוא הדין לגבי טענות המבקש בנוגע לפסיקה או לאי-פסיקת הוצאות משפט. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בכגון דא במקרים חריגים בלבד (ראו למשל: בע"מ 8082/20 פלונית נ' פלוני , פסקה 6 (16.2.2021)), ולא שוכנעתי כי עצם פסיקת ההוצאות על רקע כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, מהווה כשלעצמה, בנסיבות, טעם טוב למתן רשות ערעור (ראו: רע"א 203/21 סיירוקס ישראל בע"מ נ' ברק , פסקה 3 (21.1.2021)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.