פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
203/21
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
סיירוקס ישראל בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. חמדי ברק
2. אלעד מוזס
3. יחיאל אסולין
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בתיק רעא 028470-12-20 שניתן ביום 06.01.2021
על ידי כבוד השופטת שושנה ליבוביץ
בשם המבקשת:
עו"ד אופק עיני, עו"ד שיר
עיני
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ש' ליבוביץ' ) מיום 6.1.2021, במסגרתו התקבלה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' צ'רקה ) מיום 11.11.2020 לתת למשיבים רשות להתגונן בתביעה בסדר דין מקוצר שהגישה נגדם המבקשת. בגדר פסק דינו דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת לפסוק לזכותה הוצאות משפט.
1.
המבקשת הגישה נגד המשיבים תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בירושלים על סך של כ-70,000 ש"ח בגין סחורה שתמורתה לא שולמה. המשיבים, מצדם, הגישו לבית המשפט בקשת רשות להתגונן. ביום 29.6.2020 ניתן בהסכמת הצדדים פסק דין חלקי שלפיו המשיבים ישלמו למבקשת סך של 50,000 ש"ח כסכום שאינו שנוי במחלוקת, וכן נקבע מועד לדיון במעמד הצדדים בכל הנוגע ליתרת הסכום שנתבע, דהיינו כ-20,000 ש"ח. בדיון שהתקיים ביום 11.11.2020 דחה בא כוח המבקשת את הצעת בית המשפט להכריע בטענות הנוגעות ליתרת הסכום על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ובשלב זה הורה בית המשפט על קבלת בקשת המשיבים למתן רשות להתגונן, והורה למבקשת להגיש ראיותיה תוך 30 יום ולמשיבים תוך 30 יום לאחר מכן.
המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 11.11.2020 וטענה, בין היתר, כי הרשות להתגונן ניתנה בהיעדר הנמקה. כן נטען, כי יש לחייב את המשיבים בהוצאות המבקשת בשל כך שהתנגדו להשבת הדיון לבית משפט השלום לשם מתן נימוקיו להחלטה. ביום 6.1.2021 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור מטעם המבקשת על אף האמור בסעיף 1(9) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו ) וזאת אך ורק בשל היעדר הנמקה:
"[...] מסקנתי היא, כי העדר הנמקה בהחלטת בית המשפט קמא מחייב להיעתר לערעור [...] נוכח האמור, התיק יוחזר לבית משפט קמא לצורך הנמקת החלטתו. בית המשפט מופנה לתקנה 205(ג) לתקנות, ויעשה כחוכמתו.
5.אשר להוצאות, בנסיבות העניין, ובשים לב גם לכך שבמסגרת התקנות החדשות בוטל הליך של תביעה בסדר דין מקוצר, אין צו להוצאות".
2.
מכאן בקשת רשות הערעור שבכותרת אשר מופנית נגד דחיית בקשת המבקשת לפסיקת הוצאות משפט לטובתה. המבקשת טוענת כי אי פסיקת הוצאות לטובתה בנסיבות העניין מנוגדת להוראת תקנה 151 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות החדשות ) העוסקת בתכליתן של הוצאות המשפט ולתקנה 152 לתקנות אלו הקובעת כי "בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור". המבקשת מציעה פרשנות מסוימת לתקנות האמורות ועותרת ליישמה במקרה דנן.
3.
דין הבקשה להידחות על הסף לנוכח סעיף 1(8) לצו הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה " בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו".
דין הבקשה להידחות גם מכוח תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי. חרף ניסיונותיה לשוות לבקשתה נופך עקרוני הנעוץ בפרשנות שיש לצקת לתקנות החדשות אשר נכנסו אך לאחרונה לתוקף, איני סבור כי טענותיה של המבקשת מעוררות שאלות משפטיות החורגות מעניינם של הצדדים ולא שוכנעתי שמתן רשות ערעור במקרה דנן דרוש למניעת עיוות דין (אשר לסוגיית פסיקת ההוצאות בהתאם לתקנות החדשות ראו: רע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ , פסקאות 14-13 (28.12.2020); בנוגע להיקף ההתערבות של ערכאת ערעור בהחלטות בעניין הוצאות משפט ראו: רע"א 7998/17 פלוני נ' רשות המיסים - פקיד שומה תל-אביב , פסקה 9 והאסמכתאות שם (13.11.2017)).
4.
הנסיבות של תיק זה, שעניינו בסכום נמוך במעט מהסך של 20,000 ₪, בוודאי שאינן מצדיקות את עתירת המבקשת כי בית משפט זה יחרוש על גבו של התיק תלמים עקרוניים בנושא ההוצאות על פי התקנות החדשות. המבקשת התעלמה מעקרון המידתיות בתקנות 2 ו-4 לתקנות החדשות כאשר הביאה לפתחו של בית המשפט העליון את שאלת ההוצאות בהליך ביניים בתיק ששוויו כ-20,000 ₪, תיק שנקבע לשמיעת ראיות, שהוגשה בו בקשה לתיקון פרוטוקול, ובקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי שנעתר אמנם לבקשה אך רק בשל חוסר הנמקה.
ואם בהנמקה עסקינן, הרי שבית המשפט המחוזי נימק בציינו "בנסיבות העניין ובשים לב גם לכך שבמסגרת התקנות החדשות בוטל הליך של תביעה בסדר דין מקוצר". ככלל, הנמקה אינה חייבת להיות ארוכה. הנמקה בשאלת הוצאות אף ראוי כי תהא קצרה במיוחד, ויכול שתהא על בסיס השיקולים והנימוקים בהחלטה לגופה.
רוצה לומר כי גם לגופה של בקשה אין בה ממש.
5.
סוף דבר, הבקשה נדחית ללא צורך בתגובה של המשיבים.
לאור השיקולים והטעמים בגינם נדחתה הבקשה כאמור לעיל, המבקשת תשא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום המידתי ועל הצד הנמוך של 2,000 ₪.
ניתנה
היום, ח' בשבט התשפ"א (21.1.2021).
ש ו פ ט