פרטי ההליך
החלטה בתיק רע"א 5830/22
בבית המשפט העליון
רע"א 5830/22
לפני:
כבוד השופט י' כשר
המבקשים:
1. טוביה שטראוס
2. דורית שטראוס
נ ג ד
המשיבים:
1. עידן פלג יצחק
2. אלונה אוגושביץ
בקשת למתן הבהרה
בשם המבקש: עו"ד גיא דודאי
החלטה
הדין אינו מכיר ב-"בקשה למתן הבהרה" מחוץ לגדרי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (ראו רע"א 4315/22 עמותת חינוך ומסורה נ' עמותת דגל ראובן (30.8.2022)). כמו כן, לא ניתן לראות בבקשה שבכותרת כבקשה לתיקון טעות לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, ואף לו הייתה מוגשת בקשה כזאת דינה היה להידחות, שכן חלפו למעלה מ-21 ימים ממתן ההחלטה אותה מבקשת המשיבה 1 "להבהיר".
למעלה מן הצורך, יוער שבהחלטתי מיום 16.1.2023 ציינתי כי: "...החובה לנמק את השיקולים שבבסיס קביעת שיעור ההוצאות, אין בצידה חיוב מוגדר לגבי מידת הפירוט שבית המשפט נדרש לה" (שם, בפסקה 19). עוד ציינתי בהחלטתי האמורה, שכבר נפסק כי: "...הנמקה בשאלת הוצאות אף ראוי כי תהא קצרה במיוחד, ויכול שתהא על בסיס השיקולים והנימוקים בהחלטה לגופה" (שם, תוך ציטוט דבריו של השופט י' עמית ברע"א 203/21 סיירוקס ישראל בע"מ נ' ברק, פסקה 4 (21.1.2021)). כזו היא ההנמקה בדנן:
בגוף החלטתי האמורה ציינתי כי טענת המבקשים אינה מדויקת, שכן בית המשפט נימק את שיעור ההוצאות שנפסקו על ידו באומרו כי: "לא היה מקום להגשת התביעה, ודאי לא להגשת הערעור". לכך הוספתי כי דומה שבנסיבות העניין עשה בית המשפט קמא שימוש בסמכותו לפי תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), המקנה לבית המשפט סמכות להטיל הוצאות בשיעור שימצא לנכון, מקום בו סבר כי בעל דין האריך את הדיון בכל הליך שלא לצורך. נימוקים אלו, שעמדו בבסיס החלטתי לדחות את הבקשה הם שעמדו בבסיס החלטתי בעניין שיעור ההוצאות.
אעיר בנוסף, כי הבקשה דנן אף היא מאריכה את הדיון שלא לצורך. בהתאם לכך, התלבטתי אם המקרה הנוכחי אינו מתאים אף הוא לעשיית שימוש בתקנה 156 לתקנות. עם זאת, הרבה לפנים משורת הדין, החלטתי כי הבקשה שבכותרת תדחה, ללא צו להוצאות.
ניתנה
היום, ט"ז באדר התשפ"ג (9.3.2023).
ש ו פ ט