פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3023/21
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
עו"ד טל קונסטנטין לדרמן
נ ג ד
המשיבות:
1. ד"ר
ויסמן שולמית רשת מרפאות אסתטיקה בע"מ
2. ד"ר שולמית ווייסמן
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגנית הנשיא ב' טאובר) ברע"א
56452-12-20 מיום 21.2.2021
בשם המבקש:
עו"ד אופיר לב
החלטה
1.
המבקש תבע מהמשיבות 1,776 ש"ח (בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין) על ששלחו לו מסרון בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. בית משפט השלום בקריות (כב' הרשם הבכיר י' לוזון ) קבע ביום 26.11.2020 כי הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה לבית המשפט במחוז הדרום. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגנית הנשיא ב' טאובר ) קיבל ביום 21.2.2021 את בקשת המבקש לרשות לערער על כך; דן בה כבערעור; קבע שלבית המשפט בקריות נתונה סמכות מקומית לדון בתובענה; והשיב אליו את הדיון בה. בית המשפט המחוזי חייב את המשיבות לשלם למבקש הוצאות בסך 500 ש"ח. בקשת המבקש לעיון מחדש בסכום ההוצאות נדחתה ביום 6.4.2021 מאחר שבית המשפט סיים את מלאכתו עם מתן פסק הדין.
2.
מכאן הבקשה שלפניי, שעניינה סכום ההוצאות בלבד. המבקש טוען שעל פי תקנות סדר הדין האזרחי, הן אלו משנת התשמ"ד-1984, הן אלו משנת התשע"ט-2018, היה על בית המשפט המחוזי לפסוק לו הוצאות לפי הסכום שקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000, או לתת טעמים מיוחדים (או טעמים מיוחדים שיירשמו) לחריגה מכך. המבקש מוסיף שהסכום שצריך לענייננו מופיע בפרט 4(א)(1) לתוספת לכללים אלה, שעניינו ערעור אזרחי לבית המשפט המחוזי: 50% מהשכר בערכאה הראשונה ולא פחות מ-5,348 ש"ח; שמחמת הוצאות שונות היה מקום לפסוק לזכותו 6,898 ש"ח בסך הכול; ושלא ניתן טעם כלשהו לחריגה מסכום זה.
3.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה שדינה להידחות על הסף לפי סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו ). סעיף זה קובע שאין לתת רשות לערער על "החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו" (רע"א 203/21 סיירוקס ישראל בע"מ נ' חמדי , פסקה 3 (21.2.2021) (להלן: עניין סיירוקס ); רע"א 3524/14 פלוני נ' משרד הביטחון – אגף הביטחון , פסקה 2 (11.12.2014); רע"א 3633/10 ויטרום 88 (98) בע"מ נ' פ.ת. פאנת בע"מ , פסקה 10 (12.7.2010)).
4.
גם אלמלא הוראות הצו, לא מצאתי כי יש בטענות המבקש בדבר ההוצאות כדי להניח עילה למתן רשות לערער, הן נוכח אמת המידה המצומצמת ממילא בהתערבות בהחלטות מעין אלו (רע"א 6888/19 בורנשטיין לייטנר נ' כרמלי , פסקה 5 (22.12.2019); רע"א 6482/19 צוקר נ' כהן , פסקה 9 (20.11.2019)), הן בהינתן מאפייני ההליכים בענייננו. כאמור, בהליך העיקרי תובע המבקש מהמשיבות סך של 1,776 ש"ח בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין. בבקשה שלפניי הוא מבקש להעמיד את סכום ההוצאות לטובתו בהליך ביניים על 6,898 ש"ח בסך הכול – יותר מפי 3.8 (!) מסכום התביעה. יפים לעניינו ביתר שאת דברי השופט י' עמית :
"הנסיבות של תיק זה, שעניינו בסכום נמוך במעט מהסך של 20,000 ₪, בוודאי שאינן מצדיקות את עתירת המבקשת כי בית משפט זה יחרוש על גבו של התיק תלמים עקרוניים בנושא ההוצאות על פי התקנות החדשות. המבקשת התעלמה מעקרון המידתיות בתקנות 2 ו-4 לתקנות [סדר הדין האזרחי] החדשות כאשר הביאה לפתחו של בית המשפט העליון את שאלת ההוצאות בהליך ביניים בתיק ששוויו כ-20,000 ₪..." (עניין סיירוקס , בפסקה 4).
הבקשה נדחית אפוא. המבקש יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ש"ח.
ניתנה
היום, י"ב בסיון התשפ"א (23.5.2021).
ש ו פ ט