רע"א 2358/02 יעקב מליברמן נ. יהודה אברהם

המבקש הגיש תביעה למפקח על רישום המקרקעין בירושלים (להלן: המפקח) בה ביקש כי יצווה על המשיב, שכנו, לפנות מחסן המהווה, לטענת המבקש, חלק מן הרכוש המשותף, שהמשיב סיפח כחלק מרכושו. לטענת המבקש, בכך חסם המשיב את גישת המבקש למערכות ההסקה, המים והביוב המשמשות את דירת המבקש, ומנע ממנו את תחזוקתן השוטפת.

המפקח, לאחר שמיעת טענות הצדדים, דחה את התביעה בכפוף לכך שהמשיב יאפשר למבקש כניסה ומעבר דרך מחסן המשיב, לצורך תחזוקתן של המערכות המשרתות את דירת המבקש.

המבקש הגיש ערעור על פסק-דינו של המפקח לבית-המשפט המחוזי בירושלים, אשר בהסכמת הצדדים החזיר את התיק למפקח לשמיעת עדים נוספים, אלא שהמבקש הודיע, כי אין בכוונתו להעיד עדים מטעמו. לאחר שמיעת עדויות מטעם המשיב, הגיע המפקח למסקנה, כי מחסן המריבה נמכר למשיב בצמוד לדירתו, ועל-כן דחה את התביעה.

המבקש חידש את ערעורו לבית-המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור, תוך שהבהיר כי בהתאם לקביעת המפקח בפסק-דינו הראשון, על המשיב לאפשר את גישת המבקש למערכות התשתית המשמשות את דירת המבקש.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה חזר המבקש על הטענות שהעלה בפני המפקח ובפני בית-המשפט המחוזי. המבקש, שאיננו מיוצג, הוסיף וטען כי המסמכים שהגיש המשיב לערכאות דלמטה, מזויפים. המבקש אף הגיש על-כך תלונה במשטרה, אולם זו הודיעה כי לא תוסיף לחקור את תלונתו.

לאחר שבחנתי את טענות המבקש, הגעתי לכלל דעה, כי הבקשה למתן רשות ערעור עוסקת בעניינו המיוחד של המבקש, ועל-כן אינה מגלה עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי.

מעבר לדרוש יוער, כי המפקח, לאחר ששמע את טענות הצדדים, החליט כעניין שבעובדה, כי המחסן נשוא הבקשה הינו בבעלות המשיב, ובית-המשפט המחוזי אישר קביעה זו. טענות המבקש אינן מצדיקות סטייה מן הכלל, שלפיו אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, ולפיכך ממילא אין עילה להתערבות בית-משפט זה.