רע"א 2363/08 משה שורקא נ. צדיק יעקב עידו סימון

זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל- אביב-יפו (כב' סגניות הנשיא א' קובו ומ' רובינשטיין והשופטת ע' צ'רניאק) אשר דחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופטת א' מני-גור), לפיו נדחתה התנגדותו של המבקש לביצוע שטר שנמשך על-ידו.

1.

ביסודה של הבקשה שלפניי עומדת בקשת המשיב לפירעון שיק בסך 84,000 ש"ח, אשר תאריך פרעונו הוא ה-21.12.98, ואשר נמשך על-ידי המבקש לפקודת אדם בשם יעקב פרידון אשר הסב אותו לטובת המשיב. במרץ 1999 הופקד השיק בחשבונה של אשת המשיב ולא כובד מחמת העדר כיסוי מספיק. השיק הוגש לביצוע ביום 6.12.04. המבקש התנגד לביצוע השיק בטענה כי בשנת 1998 מסר הוא שיק ריק, להוציא חתימתו, לשני מתווכים כבטוחה עסקת מקרקעין. על-פי טענתו של המבקש, המתווכים הורשו למלא בשיק סכום שינוע בין 5,000 ש"ח ל-10,000 ש"ח לצורך תשלום ראשון בעסקה. לטענת המבקש, משלא יצאה העסקה אל הפועל, ביקש הוא את השיק חזרה מהמתווכים, אך אלו השיבו לו כי השיק הושמד ואף מסרו לו פתק המאשר זאת.

2.

בית משפט השלום דן בטענות שהעלה המבקש במסגרת התנגדותו לביצוע השטר ומצא כי הלה לא הצליח להרים את נטל הראיה להוכחת גרסתו בדבר הפגמים שדבקו בשיק. כך למשל, קבע בית המשפט כי המבקש לא זימן את המתווכים למתן עדות לתמיכה בגרסתו וכן כי לא הצליח להסביר מדוע לא ביטל את השיק כאשר נודע לו על כשלון עסקת המקרקעין. עם זאת, בשל השיהוי הרב שחל בהגשת הבקשה לביצוע ראה בית המשפט לנכון להניח כי המבקש הוכיח את טענותיו בדבר הפגמים שנפלו בשיק והוסיף ובחן את השאלה האם המשיב הרים את נטל ההוכחה להיותו "אוחז כשורה" לפי הגדרת סעיף 28 לפקודת השטרות. לעניין זה קבע בית המשפט כי גרסתו של המשיב לאירועים - ממנה עולה כי הוא מילא אחר תנאי התמורה ותום-הלב הנדרשים לצורך הגדרתו כ"אוחז כשורה" – הינה מהימנה ויש בה כדי להניח את הדעת באשר לשיהוי שנפל בהתנהלותו סביב פירעון השיק. בית המשפט הוסיף וציין כי גרסתו של המשיב אף נתמכת במסמכים רפואיים המאשרים אותה. לאור זאת מצא בית המשפט כי המבקש לא הוכיח כי נפלו פגמים בשיק וכי ככל שהיו פגמים שכאלו הרי שהם נרפאו ממילא על-ידי אחיזתו כשורה של המשיב.

3.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי אשר דחה את הערעור. ראשית עמד בית המשפט על כך שעיקר ערעורו של המבקש מופנה נגד קביעות עובדתיות שקבע בית משפט השלום וכי הלה לא הצביע על טעמים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור בממצאים אלו. בית המשפט אף מצא כי לאור העדויות שנמצאו מהימנות על-ידי בית משפט השלום, ניתן לקבוע כי המשיב הפך ל"אוחז כשורה" בשיק ולכן על המבקש לכבדו. שנית התייחס בית המשפט המחוזי לטענת המבקש כי השיהוי שחל בהגשת הבקשה לביצוע השיק הרע את מצבו, אך מצא כי

בהתחשב בפסק דינו של בית משפט השלום - אשר נתן משקל משמעותי לשיהוי האמור -

אין ממש בטענה. בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש לא הצליח להוכיח את טענתו כי קיימת קנוניה בין הנפרע למשיב, כי טענה זאת עומדת בניגוד לקביעותיו של בית משפט השלום וכי מכל מקום לא ניתן להעלותה לראשונה בשלב הערעור. לבסוף, ציין בית המשפט המחוזי כי אין הוא רואה מקום להתייחס לטענת אי-הכשרות המשפטית שהעלה המבקש ביחס למשיב, שכן זה האחרון לא הוכרז כפסול דין.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

המבקש טוען כי בקשתו מגלה מספר סוגיות עקרוניות המצדיקות היענות לה. ראשית טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר לא החיל את העקרון של "השתק שיפוטי" לעניין כשרותו המשפטית של המשיב. לשיטתו, משטען המשיב כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין במסגרת הליך פלילי שנוהל נגדו הרי הוא מושתק מלטעון כי הוא בעל כשרות משפטית לניהול ההליך הנוכחי. לאור זאת, טוען המבקש כי יש לקבוע שלא היה בסיס משפטי לקביעות המהימנות של בית משפט השלום באשר לעדותו של המשיב. שנית, טוען הוא כי פסקי הדין של הערכאות דלמטה עומדים בסתירה להלכות שיצאו מלפני בית משפט זה בדבר נטל הראיה המוגבר המוטל על מי שטוען להוכחת יסודות תום-הלב והתמורה לעניין הגדרתו כ"אוחז כשורה". לעניין זה מוסיף המבקש כי המשיב לא עמד בנטל האמור ולא הצליח להפיג את הספקות באשר לנסיבות הגעת השיק לידיו. לבסוף, טוען המבקש כי בשל הטעויות שנפלו בהכרעת הערכאות דלמטה נגרם לו עוול המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. מעבר לכך, מעלה המבקש טענות רבות לגופם של דברים אשר איני רואה להידרש אליהן בהרחבה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובהחלטות הערכאות דלמטה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בית משפט זה יעניק רשות ערעור ב"גלגול שלישי" רק באותם מקרים המעוררים שאלה משפטית או עקרונית אחרת החורגת מגדר עניינם של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). למרות ניסיונו של המבקש לשוות לטענותיו נופך עקרוני, לא מצאתי כי המקרה שלפניי מעורר שאלות מסוג זה. אף לשיטתו של המבקש עצמו נוגעות טענותיו לאופן יישומן של הלכות קיימות על נסיבות המקרה דנן על-ידי הערכאות דלמטה. בכך, אין כידוע כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו

(טרם פורסמה, 16.1.2006); רע"א 8269/07 גונן נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (טרם פורסמה, 21.10.2007)).

מעבר לכך, לא מצאתי כי יש ממש אף בטענות לגופן. כך למשל, צדק בית המשפט המחוזי כאשר דחה את טענת המבקש בדבר אי-כשרותו המשפטית של המשיב, שכן במקרה דנן לא הוכרז המשיב כפסול דין לפי סעיף 8 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בית משפט השלום נדרש לסוגיה זו ומצא כי המשיב טען כי אינו כשיר לעמוד לדין על רקע אירועים רפואיים מסוימים שהתרחשו בתקופה בה התרחש המשפט, וכי אין בכך כדי ללמד על כשרותו המשפטית בכללותה או על מהימנותו לצורך ההליך הנוכחי. בקביעה זו איני רואה להתערב ומכל מקום איני סבורה כי יש בה כדי להצדיק החלתו של השתק שיפוטי (והשוו: רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ , פ"ד נט(6) 625 (2005)). בנוסף, כפי שציין בית המשפט המחוזי, טענת המבקש ביחס לקביעתו של בית משפט השלום כי המשיב הינו "אוחז כשורה" בשיק מבוססת רובה ככולה על טענות נגד ממצאי המהימנות והעובדה שקבע בית המשפט. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים מסוג זה, לא כל שכן כאשר מדובר בערעור ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 4370/07 הרן נ' חברת נתיבי איילון בע"מ (טרם פורסמה, 20.11.2007)). לבסוף, אציין כי לא מצאתי כי בנסיבות העניין קופחה זכותו של המבקש או נגרם לו עוול כלשהו המצדיק את קבלת בקשתו. המבקש קיבל יומו בבית המשפט, אשר נדרש לכל טענותיו ובחן אותן באופן מעמיק, תוך התייחסות לעדויות מטעם הצדדים ולחומר הראיות שהוצג בפניו (ראו למשל: 4952/07 אבו חוסיין נ' אולם אבו אלאניס בע"מ טרם פורסמה, 9.12.2007) וההפניות שם). אשר על כן, אין אני רואה להיעתר לבקשתו.

6.

הבקשה נדחית איפוא. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.