רע"א 2367/19 זהבי דורון נ. כונס נכסים רשמי

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (כב' השופטת נ' גרוסמן ) בפש"ר 9032-05-12 מיום 31.3.2019 בגדרה נדחתה בקשת המבקש לעכב את הליכי הפינוי בדירה בה, לטענתו, הוא מתגורר.

רקע

1.

בבית המשפט המחוזי התנהלו בשנים האחרונות הליכי פשיטת רגל נגד אחיו של המבקש, הוא המשיב 3 ז"ל, אשר הלך לעולמו בשנת 2018 (להלן: החייב ). במסגרת הליכי פשיטת הרגל ביקש הנאמן על נכסי החייב, הוא המשיב 2 (להלן: הנאמן ) לקבוע כי העברת דירתו של החייב ברחוב ירושלים בבת ים (להלן: הדירה ) בשנת 2007 לבעלות המבקש, הייתה הענקה פסולה, וכי יש לבטלה. במסגרת הדיון בבקשה, הגיש המבקש תצהיר לבית המשפט המחוזי ואף נחקר על תצהירו.

2.

בפסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 29.11.2015 (כב' השופטת ח' פלינר ) התקבלה בקשת הנאמן לביטול הענקת הדירה. החייב הגיש ערעור לבית משפט זה על פסק הדין, וביום 10.8.2017 ניתן פסק דין שהורה על מחיקת הערעור בשל מחדלי החייב במסגרת ההליך (ראו: ע"א 348/16 זהבי נ' ניידיק (10.8.2017)).

3.

ביום 24.8.2017 הגיש הנאמן בקשה למימוש הדירה, ומשלא הוגשה תשובה על-ידי החייב גם לאחר מתן הארכות, נעתר בית המשפט המחוזי ביום 20.12.2017 לבקשת הנאמן והורה על מימוש הדירה. בהמשך לכך, ביקש החייב לעכב את הליכי המימוש, ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשתו עד לאחר קבלת תגובות הנאמן וכונס הנכסים הרשמי, הוא המשיב 1 (להלן: הכנ"ר ). בסופו של דבר, ולאחר עיכובים נוספים, חודשו הליכי המימוש, וביום 2.11.2018 הורה בית המשפט המחוזי על פינוי הדירה עד ליום 18.11.2018. ואולם, ביום 4.11.2018 הודיע בא-כוח החייב לבית המשפט המחוזי כי החייב נפטר, וביקש כי הליכי הפינוי יעוכבו למשך 30 ימים. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה.

4.

ביום 5.12.2018 פנה המבקש לבית המשפט המחוזי וביקש כי הליכי המימוש יעוכבו למשך 60 ימים נוספים לשם הוצאת צו ירושה וגיבוש הסדר נושים. הנאמן התנגד לבקשה, ובהחלטה מיום 31.12.2018 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש וקבע כי "יש לשים סוף לסחבת המתמשכת בתיק זה כ-3 שנים. דומה כי המבקש מנסה למשוך זמן – הא ותו לא. ביטול ההענקה ביחס לנכס נעשה זה מכבר, כך שהמבקש מתגורר בו ללא זכות מזה תקופה ארוכה. כן לא ברור הכיצד הוצאת צו ירושה יש בה כדי להוות טעם לעיכוב הליכי פינוי". לבסוף, הורה בית המשפט המחוזי על פינוי הדירה עד ליום 28.1.2019.

5.

חרף האמור בהחלטת בית המשפט המחוזי, המבקש לא פינה את הדירה והנאמן פתח נגדו בהליכי הוצאה לפועל. במסגרת הליכים אלו, ביום 5.3.2019 נמסרה למבקש הודעה כי פינוי הדירה ייעשה ביום 2.4.2019.

6.

ביום 31.3.2019, כיומיים לפני יום הפינוי, פנה המבקש אל בית המשפט המחוזי וביקש כי פינוי הדירה יעוכב. בבקשה טען המבקש כי הוא מתגורר בדירה מזה שנים רבות, והדירה אף רשומה על שמו. עוד נטען כי למבקש אין כל דיור חלופי וכי הוא עלול להיוותר ללא קורת גג אם יפונה מהדירה. המבקש הוסיף כי הוא פועל למען הקטנת החובות בתיק פשיטת הרגל ולמען גיבוש הסדר נושים עם נושי החייב.

7.

הנאמן התנגד לבקשה וציין כי המבקש מתגורר בדירה ללא כל זכות, לאחר שבוטלה הענקת הנכס מהחייב אליו לפני זמן רב. הנאמן הוסיף כי בית המשפט המחוזי הורה על פינוי הדירה, ואולם המבקש עשה דין לעצמו ונותר בה. כן נטען כי הנאמן מסר לבא-כוח המבקש כי אם המבקש יפקיד בידי הנאמן סך של 490,000 ש"ח (המגלמים דיבידנד בסך של 100% נטו לנושים בצירוף הוצאות ההליך) – יעוכב הפינוי. ואולם, מאז לא שמע הנאמן מהמבקש דבר. הנאמן הוסיף כי התיק בעניינו של החייב מתנהל במשך כ-6 שנים, וכי הנושים ממתינים לקבל את כספם.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש וציין כי "מנימוקי הנאמן, המדברים בעד עצמם, אני נאלצת לדחות את הבקשה".

בקשת רשות הערעור נסבה על החלטה זו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה דנן

8.

בבקשה חוזר המבקש על טענותיו אשר טען בבית המשפט המחוזי, ובהן כי פינויו מהדירה יגרום לו נזק בלתי הפיך וכי הוא פועל להשגת

הסדר נושים עם נושי החייב ולהקטנת מצבת החובות בתיק. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי ביטל את הענקת הדירה משנת 2007 מבלי שנתן למבקש זכות תגובה בנדון.

9.

הנאמן אף הוא חוזר על טענותיו, ומוסיף כי בשל עיכוב ההליכים פחות מיממה לפני מועד הפינוי, לא ניתן לקבל בחזרה את הסך ששילם עבור הוצאות הפינוי (בסך של 11,379 ש"ח). לטענת הנאמן, מדובר בנזק ישיר נוסף שגרם המבקש במעשיו לקופת פשיטת הרגל. הנאמן מוסיף עוד כי כבר לפני למעלה מארבעה חודשים טען המבקש כי הוא מעוניין להציע הסדר נושים, וכי הוא לא עשה דבר לקידום עניין זה מאז. משכך, נטען, אין להורות על עיכובים נוספים של הליכי פינוי הדירה.

10.

הכנ"ר הגיש אף הוא עמדה בבקשה, וטען כי דינה להידחות. הכנ"ר הצטרף לעמדת הנאמן והוסיף כי הטענות בדבר אפשרות הקטנת החובות על-ידי המבקש נטענו בעלמא וללא ביסוס.

11.

יוער כי לצד בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי, וביום 1.4.2019 נתתי צו ארעי לעיכוב ביצוע צו הפינוי נגד המבקש עד להחלטה אחרת, תוך שציינתי כי איני נוחה מהתנהלותו של המבקש אשר חיכה עד "לאחר הדקה ה-90" ורק אז ביקש לעכב את החלטת הפינוי.

דיון והכרעה

12.

לאחר העיון בבקשה ובתשובות לה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

כפי שצוין בתשובת הנאמן, למבקש אין זכויות בדירה. פסק הדין של בית המשפט המחוזי בו נקבע כי הענקת הדירה מהחייב למבקש הייתה הענקה פסולה וכי היא מבוטלת – הוא פסק דין חלוט. אדגיש כי בניגוד לעמדת המבקש, מפסק הדין עולה כי הוא היה צד להליך המשפטי שהוביל לביטול ההענקה, ואף הגיש תצהיר לבית המשפט ונחקר על תצהירו במסגרת הדיון ביום 15.4.2015. המבקש לא ערער על פסק הדין ואף ערעורו של החייב שהוגש לבית משפט זה, נמחק לפני חודשים רבים.

13.

בנוסף לאמור, אני סבורה כי יש לדחות אף את טענות המבקש בדבר ניסיונותיו להגיע להסדר נושים ולהקטין את מצבת החובות בתיק פשיטת הרגל. טענות אלה נטענו בעלמא ובאופן כללי בלבד. לטענת המבקש, אם יעוכב ביצוע מימוש הדירה הוא ינצל את הזמן "לבוא בדברים עם נושי החייב ו/או לנקוט בהליכים משפטיים לצורך הקטנה מצבת החובות לאור טענות הגנה חזקות וראויות אשר עומדות למבקש ואשר טרם מוצו ע"י המבקש בשים לב כי [החייב] נוצל ע"י אחרים ..."

ואולם, לנוכח הימשכות הליכי הפינוי והעיכובים החוזרים ונשנים, נראה כי המבקש יכול היה להתחיל לפעול למען המטרות האמורות בבקשתו זה מכבר, אך הוא נמנע מלעשות כן. ודוק: המבקש פנה לבית המשפט המחוזי לראשונה ביום 5.12.2018 בבקשה לעיכוב הליכי מימוש הדירה, וכבר אז טען כי הוא פועל למען גיבוש הסדר נושים. נראה כי בחודשים שחלפו מאז המבקש לא קידם יוזמות אלה כלל, וכי הוא אך מבקש לעכב את הליכי מימוש הדירה על-ידי הגשת בקשות חוזרות, תוך שהוא נמנע מפינויה בניגוד להחלטות בית המשפט המחוזי.

14.

לנוכח כל האמור, לא מצאתי כי בהחלטת בית המשפט המחוזי נפלה טעות המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור. אני דוחה אפוא את הבקשה.

המבקש יפנה את הדירה עד יום 15.5.2019. במידת הצורך, אני מתירה לנאמן לשכור את שירותיו של קבלן הוצאה לפועל לביצוע הפינוי בסיוע המשטרה, כפי שצוין בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 31.12.2018.

המבקש יישא בהוצאות הנאמן בסכום של 5,000 ש"ח.