רע"א 2397/07 fortinet,inc נ. אבנט תקשורת בע"מ ח.פ. 512557166

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ש' דותן) מיום 14.2.07 (ע"א 3329/06), שדחה ערעור אותו הגישו המבקשים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד הרשם ש' ברוך) מיום 4.10.06 (בש"א 18864/06), לדחות את הבקשה אותה הגישו המבקשים לעיכוב הליכים, עקב קיומה של תניית בוררות בין הצדדים.

העובדות

1.המבקשת 1, Fortinet Inc. , הינה חברה העוסקת בתחום אבטחת מידע המאוגדת באיי קיימן ומנהלת משרדים בארצות הברית, אירופה וישראל (להלן - פורטינט ). המבקש 2, מר דוד ממן, הינו מהנדס מערכות במקצועו המועסק אצל פורטינט כאחראי על מכירות והפצה באיזור המזרח התיכון ודרום אירופה, לרבות ישראל (להלן – ממן ). המשיבה, אבנט תקשורת בע"מ (להלן - אבנט ) הינה חברה ישראלית, העוסקת בתחום התקשורת והמחשבים.

החל מסוף שנת 2003 שימשה אבנט כמפיצה בישראל של מוצרי פורטינט. לאחר תקופת עבודה משותפת, הודיעה פורטינט לאבנט ביום 5.3.05, כי עבודתן המשותפת הגיעה לקיצה, בזו הלשון:

"After discussion with Andre and Abnet low achievements by means of distribution of Fortinet products the last 2 quarters, we prefer to end this relationship as the timing is not quite right for us to work with Abnet."

השתלשלות ההליכים המשפטיים

2.ביום 5.2.06 הגישה אבנט לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו תביעה כנגד פורטינט וממן בטענה, כי הם הפרו את ההסכם ביניהם, תוך הפרת זכויותיה הקנייניות וגזילת סודותיה המסחריים (ת.א. 14604/04).

3.ביום 6.3.06 הגישו פורטינט וממן בקשה לעיכוב הליכים (בש"א 156597/06). לטענתם, עקב קיומה של תניית שיפוט זר בהסכם שנכרת בין הצדדים, בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתביעה ובנוסף עקב קיומה של תניית בוררות באותו ההסכם, יש להורות על עיכוב הליכים מכוח סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן בהתאמה – הבקשה לעיכוב הליכים ו-חוק הבוררות ). בנוסף, טענו פורטינט וממן כי יש למחוק את התביעה גם מן הטעם שלפי סעיף 40 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, מסורה הסמכות העניינית לדון בתובענות על פי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999 לבית המשפט המחוזי.

4.ביום 27.3.06, הגישה אבנט תשובה לבש"א 156597/06 הנ"ל, במסגרתה טענה כי הגם שחתמה על טיוטת ההסכם שהעבירה אליה פורטינט, זו האחרונה מעולם לא חתמה על הטיוטה ולפיכך אין בין הצדדים הסכם חתום ואין מקום לסלק את התביעה על הסף. עוד ציינה אבנט כי לא רק שההסכם האמור לא נחתם מעולם, הרי שבמכתב ששלחה אליה פורטינט ביום 21.3.05, היא הכחישה מפורשות את קיומו של ההסכם ביניהן, בזו הלשון:

"In order to clarify our position following our meeting at CeBIT, we acknowledge that there never was a signed distribution agreement (contract) between Fortinet and ABnet however given the fact that we have had a working relationship we will adopt our normal procedures for terminating a distribution partnership."

במקביל, הגישה אבנט בקשה להעברת הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי וביום 5.6.06 נעתרה רשמת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד' מארק-הורנצ'יק) לבקשה והורתה על העברת הדיון לבית המשפט המחוזי.

5.ביום 4.10.06 דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד הרשם ש' ברוך) את הבקשה לעיכוב הליכים, בקובעו כי ההסכם בין הצדדים אינו חתום. במסגרת החלטתו ציין הרשם ברוך כי הקשרים בין הצדדים התבססו על הסכם הפצה שתנאיו סוכמו בדרך של התנהגות.

6.המבקשים ערערו על ההחלטה הנ"ל לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ש' דותן). בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו, כי קביעותיו של הרשם ברוך מקובלות עליו. עוד קבע בית המשפט קמא כי הואיל ולא הוכח כי הצדדים הסכימו לגבי תניית הבוררות ותניית עיכוב ההליכים באופן מפורש, לא ניתן להחילן ואין מקום לעכב את ההליכים בבית המשפט.

טענות המבקשים במסגרת בקשת רשות הערעור

7.במסגרת בקשת רשות הערעור, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין בין הצדדים הסכם חתום, הואיל ואבנט הודתה כי חתמה על טיוטת הסכם ששלחה אליה פורטינט ואף שלחה את ההסכם החתום חזרה. פורטינט מודה כי לא חתמה על ההסכם, אך טוענת כי זהו " חטאה היחיד".

למעשה, טוענים המבקשים כי לאחר שאבנט חתמה על ההסכם, היא קיבלה על עצמה את תנאיו ואין צורך בחתימה שלה על מנת לאשררו. לטענתם, התקיימו אצל אבנט דרישות גמירות הדעת והמסוימות שהן תנאי להשתכללותו של הסכם וההסכם בין הצדדים השתכלל במועד בו שלחה אבנט את טיוטת ההסכם החתומה על ידה אל פורטינט, אקט המהווה הודעת קיבול על פי סעיף 5 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן – חוק החוזים ).

8.עוד מוסיפים המבקשים וטוענים, כי על פי סעיף 3(א) לחוק החוזים, רשאי מציע לחזור בו מהצעתו ובלבד שהודיע על כך לניצע טרם שזה נתן את הודעת הקיבול. לפיכך, טוענים המבקשים כי על פי סעיף 3(א) הנ"ל, אין משמעות ל"התכחשותה" של פורטינט להסכם במסגרת מכתבה מיום 21.3.05, הואיל והיא ממילא לא הייתה רשאית לחזור בה מן ההצעה לאחר שנשלחה אליה טיוטת ההסכם החתומה על ידי אבנט.

9.לאור האמור לעיל, טוענים המבקשים כי נכרת הסכם מחייב בין הצדדים ומשעה שהסכם זה קובע כי סמכות השיפוט הינה של בתי המשפט במדינת קליפורניה (סעיף 16.2 להסכם) וכי כל המחלוקות בין הצדדים הנובעות מן ההסכם יתבררו במסגרת של בוררות בלשכת המסחר הבינלאומית במחוז סנטה קלרה במדינת קליפורניה (סעיף 16.3 להסכם), בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתביעה וממילא יש לעכב את ההליכים בבית המשפט עקב תניית הבוררות.

דיון

10.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובפסק דינו של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי לא מתקיימים התנאים המצדיקים מתן רשות ערעור וכי יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בקבלת תגובתם של המשיבים, באופן שההליכים בבית המשפט המחוזי לא יעוכבו.

11.כלל ידוע הוא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות אינה ניתנת כדבר שבשיגרה. היא שמורה למקרים חריגים בהם עולה שאלה בעלת אופי משפטי או ציבורי מיוחד, החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות של ערכאת הערעור משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. כבר נפסק כי:

"ריסון שיפוטי זה מגשים את תכליתו של חוק הבוררות שהצר את הביקורת הערעורית על החלטות בית המשפט בענייני בוררות והגבילן לערעור ברשות בלבד. הוא מתחייב ממהותו של מוסד הבוררות, כמנגנון חלופי להכרעה בסכסוכים בדרך מהירה וצודקת, שאינו כפוף בהכרח לכללי סדר הדין ודיני הראיות, ומושתת על רצון הצדדים"

[רע"א 1066/06 ארסד נ' רונן (לא פורסם, 27.3.06); ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר , פ"ד נז (5) 933, 942; רע"א 9041/05 " אמרי חיים" עמותה רשומה נ' ויזל (לא פורסם, 30.1.06)].

12.יתר על כן, עיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות הינו עניין המצוי בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה. רק במקרים נדירים, בהם נפלה טעות של ממש בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה, תתערב ערכאת הערעור בעניין זה. כלל זה יפה מקל וחומר שעה שמדובר בבקשת רשות ערעור [רע"א 4882/96 נאסר נ' ספרא (לא פורסם, 6.3.97); רע"א 1860/02 חברת מלונות דן בע"מ נ' Of Doors

(לא פורסם, 26.5.02); רע"א 363/01 נרקיס בניה בע"מ ואח' נ' ד.ש.י. אריאל לבנין

והשקעות

בע"מ ואח' (לא פורסם, 29.3.01); ס' אוטולנגי, בוררות – דין

ונוהל כרך א' 355-353 (מהדורה רביעית, 2005) (להלן - אוטולנגי )].

13.לא שוכנעתי כי המקרה שבפני נופל בגדרם של המקרים החריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה בהחלטות הנוגעות לענייני בוררות, ואף לא שוכנעתי כי נפלה טעות כלשהי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בדבר עיכוב ההליכים, אשר ניתנה בערעור על החלטתו של הרשם ברוך; ומקל וחומר, טעות של ממש, המצדיקה התערבות בהחלטה זו.

14.למעלה מן הנדרש, יצוין כי גם לגופו של עניין אין מקום להיענות לבקשה. המבקשים טוענים כי מרגע שחתמה אבנט על ההסכם נכרת בין הצדדים הסכם מחייב לכל דבר ועניין. טענה זו אינה מקובלת עלי, בפרט נוכח הכחשתה המפורשת של פורטינט את דבר קיומו של ההסכם, במסגרת מכתבה מיום 21.3.05, אשר צוטט לעיל.

מכתבה האמור של פורטינט נשלח בתגובה למכתבה של אבנט מיום 5.3.05, במסגרתו טענה אבנט כי על פי ההסכם שנחתם על ידה, מערכת היחסים ביניהם עתידה להסתיים ביום 1.5.05 בלבד. משהתכחשה פורטינט לקיומו של הסכם בין הצדדים, היא מנועה מלהסתמך עליו במסגרת בקשתה.

15.אכן, אין חובה כי הסכם בוררות יהיה חתום על מנת שיהיה לו תוקף מחייב, ודי בקיומו של הסכם בכתב וכוונה של הצדדים להתקשר על פיו, כאשר החתימה על המסמך יכולה לשמש ראיה להסכמה שכזאת [ אוטולנגי , עמ' 64-61].

בענייננו, משעה שפורטינט הבהירה מפורשות כי מעולם לא נחתם הסכם בינה לבין אבנט ואין כל מחלוקת כי פורטינט מעולם לא חתמה על ההסכם האמור, מוטב היה אילו לא הייתה פורטינט מסתמכת על הוראות ההסכם בדבר סמכות השיפוט ובוררות.

16.לבסוף, הואיל ולא קיים הסכם תקף בין פורטינט ואבנט, הרי שממילא אין תוקף גם לתניית השיפוט הזרה שהייתה כלולה בטיוטת ההסכם. לפיכך, דינן של טענותיה בדבר היותו של בית משפט זה פורום לא נאות לדון בסכסוך בין הצדדים, להידחות.

17.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ועימה הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט קמא. משלא נתבקשה תשובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.