פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2424/14
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
המבקשות:
1. כלל חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
נ ג ד
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי תל אביב-יפו בע"א 59602-12-12 שניתנה ביום 24.02.2014 על ידי כבוד
השופטים י' ענבר, י' שבח וש' שוחט
בשם המבקשות:
עו"ד א' אלבינצר
החלטה
1.
המשיב הגיש לבית משפט השלום תביעת שיבוב כנגד המבקשות (חברות ביטוח) בגין גמלאות שהמשיב שילם וישלם בעתיד לאדם שנפגע בתאונת דרכים שהתרחשה בעת שנהג במיניבוס שהיה רשום במשרד הרישוי על שם בנו. תביעת המשיב הוגשה מכוח ההסכם רב השנים שהיה קיים בין המשיב לבין חברות הביטוח, וההבנות הנלוות לו, שהסדיר (עד שבוטל) את מערכת היחסים בין גופים אלה בכל הנוגע לזכויות המשיב לשיפוי בגין גמלאות שהוא חייב לשלם לנפגעי תאונות דרכים (ראו, למשל, דנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' אררט חברה לביטוח בע"מ , פ"ד ס(4) 132 (2006)).
לצורך בחינת תביעת המשיב נוצר הצורך להכריע במחלוקת שהתגלעה בשאלת הבעלות במיניבוס. בעוד שהמשיב טען כי המיניבוס הוא בבעלות בנו של הנפגע (שעל שמו גם רשום הרכב), המבקשות טענו כי המיניבוס הוא בבעלות הנפגע. אכן, קבלת טענת המבקשות לפיה הרכב הוא בבעלות הנפגע, היתה מוליכה למסקנה שענייננו ב"רכב מעביד", מה שהיה שולל את זכות המשיב לתבוע שיבוב מהמבקשות.
2.
בית משפט השלום מצא, לאחר שמיעת ראיות, כי המיניבוס הוא בבעלות הנפגע, ועל כן דחה את תביעת המשיב. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיב, ומצא כי, בנסיבות, יש לפסוק שהמיניבוס היה בבעלות בנו של הנפגע. מכאן בקשת רשות הערעור.
3.
דין בקשת רשות הערעור להדחות, מבלי להורות על קבלת תשובה.
המחלוקת בין בעלי הדין נוגעת אך לשאלה מי הוא הבעלים של המיניבוס. נושא זהות הבעלים הוא, בהקשר הנדון, שאלה שבעובדה. התשובה למחלוקת מבוססת, בראש ובראשונה, על ניתוח הראיות שנאספו. אין בכך כל היבט כללי שבכוחו להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כידוע, העובדה שהערכאות הקודמות נחלקו בדעותיהן אינה מצדיקה, כשלעצמה, מתן רשות ערעור לבית משפט זה.
4.
במקרה דנא אין להסתפק בדחיית בקשת רשות הערעור. ראוי לקבוע כי לא היה מקום להגישה. נראה שהמבקשות מודעות לכך, ועל כן הן ניסו לייחס לבקשה היבט עקרוני, אך אין להוציא דברים מהקשרם הרגיל והטבעי: אין לפנינו אלא ניתוח של ראיות ועדויות במגמה להכריע בשאלה העובדתית בדבר הבעלות במיניבוס.
המסקנה המתחייבת היא, שלא היה כל מקום להגיש בקשה זו, ומן הראוי שלא לעבור לסדר היום על מהלכן של המבקשות, שנעשה בניגוד מוחלט להלכה מושרשת וידועה היטב באשר למקרים בהם תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו האמור בנדון ברע"א 646/14 אשטרום חברה קבלנית בע"מ נ' ניו קופל בע"מ (8.5.2014)). בנסיבות אלה, יש מקום לחייב את המבקשות בהוצאות לטובת אוצר המדינה.
הבקשה נדחית. המבקשות תשאנה בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, ט"ו באב התשע"ד (11.8.2014).
ש ו פ ט