רע"א 646/14 אשטרום חברת קבלנות בע"מ נ. ניו קופל בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 18.12.2013 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' לבהר שרון ) בע"א 21392-04-13, בגדרו התקבל באופן חלקי ערעור המבקשת על פסק דינו מיום 13.3.2013 של בית המשפט השלום בתל אביב-יפו בתא"מ 45576/08, ונקבע כי האחריות לתאונת דרכים שאירעה ביום 27.11.2007 תחולק באופן שווה בין הצדדים כך שכל אחד מהם יישא במחצית מהנזק שנגרם לכלי-הרכב שהיו מעורבים באירוע.

2.

ביום 27.11.2007 ארעה תאונת דרכים בה היו מעורבים שני כלי רכב – האחד בבעלות המבקשת והשני בבעלות המשיבה. בעקבות התאונה הגישו שני הצדדים תביעות בסדר דין מהיר לבית משפט השלום (תא"מ 45576/08 - תביעת המשיבה על סך 48,190 ש"ח; תא"מ 150408/09 - תביעת המבקשת על סך 13,087 ש"ח). במסגרת התביעות טען כל צד כי האחריות לתאונה מוטלת על משנהו, כאשר עיקר המחלוקת היה סביב האירועים שהובילו לתאונה. המשיבה טענה כי התאונה נגרמה עקב כך שנהגת הרכב שבבעלות המבקשת התפרצה אל הכביש לאחר שעמדה עם רכבה על אי-תנועה. מנגד, טענה המבקשת כי הנהגת נסעה בנתיב הימני בכביש, והתאונה נגרמה לאחר שנהג הרכב שבבעלות המשיבה סטה לתוך נתיב נסיעתה כתוצאה מתקר בגלגל או מחוסר זהירות. הצדדים הסכימו כי בית משפט השלום ייתן את פסק דינו בתביעת המשיבה בלבד, ופסיקתו לעניין האחריות לתאונה תחייב גם בתביעה השנייה. יוער, כי בהליך שהתנהל בבית משפט השלום, הנתבעת (המבקשת) הייתה חברת אלדן השכרת רכב 1965 בע"מ, אך לאחר שהרכב שהיה מעורב בתאונה נמכר לחברת אשטרום קבלנות בע"מ, היא זו שהמשיכה בהליכים המשפטיים.

3.

לאחר ששמע מספר עדים קבע בית משפט השלום, כי במחלוקת העובדתית בין הצדדים יש להעדיף ככלל את גרסת המשיבה, אך הוסיף וקבע כי שני הצדדים תרמו לקרות התאונה. נוכח האמור, פסק בית משפט השלום כי יש לחלק את האחריות לתאונה באופן בו המבקשת תישא באחריות ל-70 אחוזים מהנזק, ואילו האחריות ל-30 אחוזים מהנזק תוטל על המשיבה.

4.

על פסק דינו של בית משפט השלום הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי, וזה התקבל באופן חלקי. בית המשפט המחוזי קבע, כי אין מקום להתערב במסקנתו של בית משפט השלום לפיה שני הצדדים תרמו לקרות התאונה. יחד עם זאת נקבע, כי במסגרת חלוקת האחריות בין הצדדים, לא היה מקום לשלול את האפשרות לקיומו של תקר בגלגל הרכב של המשיבה אשר הוביל לתאונה. על כן החליט בית המשפט המחוזי לקבל את הערעור באופן חלקי וקבע כי כל אחד מהצדדים יישא ב-50 אחוזים מהנזק.

5.

המבקשת אינה מסתפקת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר כאמור קיבל באופן חלקי את ערעורה, ומבקשת רשות לערער על פסק הדין "בגלגול שלישי" כך שגם בית משפט זה ידון בטענותיה לגופן. טענתה המרכזית היא שבית המשפט המחוזי לא התייחס לטענותיה השונות ולא בדק אותן לעומקן. בין היתר נטען, כי לא נבחנה טענתה לפיה בית משפט השלום ייחס לעד המבקשת דברים שמעולם לא נאמרו על-ידו בעדותו. בהקשר זה, המבקשת מציינת כי אותו עד אמר בעדותו דברים שונים בתכלית מאלו שצוטטו בפסק דינו של בית משפט השלום, אך בית המשפט המחוזי לא בחן את הדברים. משכך, המבקשת טוענת כי נגרם לה "עיוות דין" ונפגעה משמעותית יכולתה לממש את זכות הערעור שלה. בצד זאת, מביעה המבקשת מורח רוח גם מההליך שהתנהל בפני בית משפט השלום , בין השאר ביחס להתארכות ההליך ולפגמים שנפלו בהנמקת פסק הדין. המבקשת מבססת את בקשתה כי תינתן לה רשות ערעור אף שמדובר ב"גלגול שלישי" על הטענה כי נגרם לה עיוות דין ו"על טעמים של צדק", זאת בשל שגגות שנפלו, כנטען, תחת ידו של בית משפט השלום בהערכת העדויות ותחת ידו של בית המשפט המחוזי שלא מילא כראוי את תפקידו כערכאת ערעור ולא בחן כראוי את הטענות ואת חומר הראיות. אגב כך מרחיבה המבקשת את הדיבור ביחס לחשיבותה של זכות הערעור.

6.

דין הבקשה להידחות מכל וכל, אף ללא קבלת תגובת המשיבה. הבקשה דנא אינה מעלה כל שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים, וככזו אינה נכללת בגדר המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו (3) 123, 128 (1982 )) . מעבר לכך, מדובר בהכרעות שיפוטיות בענייני עובדה ותו לא, שגם בגדר ערעור בזכות הנטייה להתערב בהן מעטה. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה, שמוטב היה לה שלא הוגשה משהוגשה.

7.

כאמור, עסקינן בתביעות שהוגשו בסדר דין מהיר , בגין אירוע שהתרחש לפני כשש וחצי שנים, שעניינן נזקי רכוש לכלי רכב שבבעלות גופים עסקיים, כאשר במקרים כאלה בדרך כלל גם קיים ביטוח מתאים. מכאן שאף אם אניח, לצורך הדיון בלבד, כי הערכאות הקודמות שגו, הרי שבתביעות בסדר דין מהיר, בדומה לתביעות קטנות, "מן הראוי להקנות משקל הולם לסופיות הדיון, ולהקפיד שההוצאות המוקדשות לניהול ההליך בכללותו יהיו מידתיות ביחס לשווי הסכסוך" (רע"א 1133/14 IATA INTERNATIONAL AIR TRANSPORT

נ' שוורץ

(24.4.2014); רע"א 8126/13 כשדי נ' מדינת ישראל (26.1.2014)). דברים אלה יפים לענייננו נוכח שווי המחלוקת, סוג התביעה ומיהות הצדדים. זאת ועוד - כוונת מתקין תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) היתה שהליך בסדר דין מהיר יתנהל ביעילות ויסתיים תוך פרק זמן קצר יחסית. יש להצטער על כי לא כך היה בבית משפט השלום במקרה דנא, אך הכוונה האמורה צריכה להקרין גם על הליכי ההשגה שעל פסק הדין הניתן בסדר דין מהיר, לרבות, ובמיוחד, בקשת רשות הערעור לבית משפט זה. מהבחינות האמורות, גם אם המבקשת קופחה (וכאמור, איני קובע זאת), אין מדובר בקיפוח שיש להגדירו כעיוות דין בולט שמצדיק חריגה מהכלל הרגיל שלפיו עניינו של בעל דין נבחן פעמיים – בערכאה הדיונית ובערכאת הערעור – ולא מעבר לכך:

"סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה מקנה לבעל דין שנפגע מפסק דינו של בית משפט השלום בערכאה ראשונה זכות ערעור אחת לבית המשפט המחוזי ... אין פירוש הדבר שאין ערכאת הערעור היחידה יכולה לטעות, אך השיקול שאין במקרה זה להשאיר את הפסק המוטעה על כנו נדחה מפני שיקולים של סופיות הדיון ונימוקים פרגמטיים מחייבים הצבת חסמים מפני התדיינויות חוזרות ונשנות המוגשות לערכאות ערעוריות בזו אחר זו. המחסום, שנבחר במקרה שלפנינו, הוצב מיד לאחר מתן פסק הדין בערעור הראשון" (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 210 (מהדורה שניה, 2008)).

צדק הוא מושג כולל ומורכב, ובו שלובים גם שיקולים הנוגעים לסופיות ההליכים, לניהולם תוך הקצאת משאבים סבירים (הן מצד בעלי הדין והן מצד מערכת המשפט) ולסיומם בתוך זמן סביר. בהקשר זה לא למותר לשוב ולהזכיר את דברי הנשיא י' זוסמן שלא נס ליחם, והם אף זוכים ליתר משקל ברבות השנים עם התגברות העומס על מערכת המשפט לדרגותיה ועל בית משפט זה בפרט:

" ... אין צריך לומר שבדוני בבקשת רשות ערעור, שאלה זו, היינו קיומה של שאלה בעלת חשיבות ציבורית או עקרונית המצדיקה הכרעה בבית משפט זה, היא המבחן היחיד, ואין אני עוסק בשאלה אם צדק בית המשפט המחוזי אם לאו. ואם תאמר כי בית המשפט המחוזי שגה, אף אני אשיב לך שכבר היו דברים מעולם, ואף בית משפט זה טעה. לאמור, ריבוי הערכאות איננו מבטיח בעצמו עשיית הצדק" (המ' 648/78 – כמצוטט ברע"א 97/87 ענתבי נ' בקר , פ"ד מא(2) 697, 700 (1987)).

בענייננו, גם אם נפלו טעויות בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, ואיני קובע זאת, אין בכך עילה לפנות לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור, נוכח ההלכה הפסוקה באשר למקרים בהם תינתן רשות כאמור, מקרים בהם מועלה על הפרק נושא נורמטיבי שיש לציבור עניין בו. במקרה דנא יש לשים סוף להתדיינות, לאחר שהמחלוקת שבין הצדדים נבחנה לגופה על-ידי שתי ערכאות ונוכח העובדה שאין בפנינו כל סוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב.

8.

כאמור, עיקר השגות המבקשת מכוונות לכך שבית המשפט המחוזי לא בחן לעומקן את טענותיה השונות. מעבר לדרוש אוסיף בעניין זה, שאמנם, במקרים נדירים, העדר התייחסות מצד ערכאת הערעור לטענה שעשויה הייתה להיות לה השלכה על תוצאת ההליך, יכולה להצמיח עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 2063/11 פלונית נ' פלוני (23.10.2011); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי

217 (מהדורה שלישית, 2012)). אולם, בענייננו, עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובפרוטוקול הדיון (ולא למותר לציין את הודעת הערעור שהגישה המבקשת לבית משפט קמא, המפורטת הרבה מעבר לכללים שנקבעו בעניין זה בתקנות והיא מנוסחת במתכונת של סיכומים בכתב) מלמד כי התאפשר למבקשת לשטוח את טענותיה, וחזקה שאלו נבחנו על-ידי בית המשפט, ומשכך נראה כי המקרה שלפנינו רחוק מן המקרים המצדיקים התערבות בעילה זו. כאמור, בענייננו חלק מטענותיה של המבקשת בערעור אף התקבלו , ומובן כי במצב דברים זה קיים קושי רב לקבל את טענתה כי בית המשפט המחוזי התעלם מטענותיה, לא כל שכן כי נגרם לה עיוות דין המצדיק התערבות ב"גלגול שלישי".

9.

לא זו אף זו – המבקשת הגדילה לעשות ובקשתה דנא משתרעת על פני 19 עמודים כשלהם נוספו 73 עמודי נספחים, הרבה מעבר לדרוש ולסביר בנסיבות מקרה זה. בכך יצרה המבקשת עומס מיותר נוסף על בית המשפט. גם מימוש זכות דיונית צריך להיעשות על-פי עקרון המידתיות, במידה שאינה עולה על הנדרש במכלול הנסיבות (ובהן, בין היתר – סוג ההליך, שווי נשוא ההליך, מיהות בעלי הדין, מועד היווצרות העילה נושא ההליך, סוג הנזק: גוף או רכוש וכיוצ"ב, אופי הזכות הנפגעת, הסוגיה המשפטית בה מדובר, טיב הטענות הערעוריות, השלכות הרוחב שיש להכרעה במחלוקת ומספר הערכאות שכבר דנו בנושא). חריגה ממשית מעקרון המידתיות עלולה במקרים מסוימים לעלות כדי שימוש לרעה בהליכי משפט ועילה לחיוב בהוצאות, אף לאוצר המדינה, שכן מהלך כאמור גורם לעומס מיותר על מערכת המשפט ולפגיעה באותם מתדיינים המנהלים הליכים לגיטימיים והממתינים ליומם בבית המשפט, כשהטיפול בעניינם משתהה ונדחה נוכח הצורך לעסוק בהליכי סרק. זו המשמעות האמיתית של הביטוי השחוק "זמנו היקר של בית המשפט", שלאמיתו של דבר הוא זמנו היקר של ציבור המתדיינים ולא של בית המשפט, שאינו אלא נאמנו של ציבור זה, וזמנם של אותם בעלי דין נמסר כפקדון בידיו ואין הוא רשאי למחול בשמם על השחתתו לשווא. הגשת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" צריכה להיעשות בזהירות ורק לאחר הפעלת שיקול דעת מעמיק, ואין המבקש רשאי לצאת מההנחה לפיה אם תידחה בקשתו ללא תשובה אין הוא מסתכן בתשלום הוצאות. המעט שניתן לומר על הבקשה דנא, בנסיבות הפרשה הכוללות, הוא שהמבקשת לא עמדה בחובה לנהוג באופן מידתי וסביר, הן בעצם הפניה לבית משפט זה והן באופן הפניה.

10.

נוכח האמור הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות לאוצר המדינה בסך 5,000 ש"ח.